אלי סדן ויגאל לוינשטיין

אורחים שמגיעים לביקור במוסדות "בני דוד", הידועים יותר בכינוי "המכינה בעלי", מקבלים דף מודפס עם רשימת הקצינים הבכירים בצה"ל שהם בוגרי המכינה. בין השמות: תא"ל עופר וינטר, בקרוב המזכיר הצבאי של שר הביטחון, ועוד שורה של מפקדי חטיבות שעתידם בצה"ל לפניהם.

ראש מכינת עלי, הרב אלי סדן, ושותפו הרב יגאל לוינשטיין, הובילו מהפכה ביחסה של הציונות הדתית לצבא. לפני הקמת מכינת עלי ב־1988, צה"ל נתפש כגורם המשמעותי ביותר שגורם לצעירים דתיים לעזוב את הדת. ישיבות ההסדר הציעו מסגרת צרה, נשלטת, לשירות צבאי, שמחייבת את המשתתפים בה לעזוב אחרי 16 חודשים ולא להתקדם. סדן הצליח ליצור מסגרת שתחזק את האמונה הדתית של המתגייסים הפוטנציאליים, תתמוך בהם במהלך השירות ותאפשר להם לפתח קריירה צבאית. המספרים מוכיחים שהמיזם של סדן הוא סיפור הצלחה: עשרות מבוגרי המכינה מסיימים מדי שנה קורס קצינים ופוצחים בקריירה צבאית. מכינות רבות קמו כחיקוי לעלי, והן מגדלות בעצמן דורות של קצינים.

הצלחת המכינה הפכה את סדן לכוח פוליטי משמעותי. ערב בחירות 2015 הגיע בנימין נתניהו לבקר במכינה, במסגרת מאבקו על גיוס הקול הציוני דתי. גם נפתלי בנט שומר על קשר ישיר. בתקופת ההתנתקות, היה סדן ממובילי הקו שמחה נגד סירוב פקודה ועודד צעירים להתגייס לצה"ל למרות האכזבה מהגירוש. הסערות האחרונות סביב המכינה, בשל התבטאויות רבניה נגד הומואים ונשים, לא פגעו במעמדה בתוך הציונות הדתית.

ואולם, בפרספקטיבה של 30 שנה, אין מנוס מלשאול עד כמה גדולה היתה השפעתו האמיתית של סדן. הוא אמנם העמיד דורות של בוגרים חדורי תחושת שליחות, שנהפכו לקצינים ולעובדי מדינה, אבל האם הוא חולל מהפכה במדינה או בצבא? מהו בעצם ההבדל בין הקצינים בוגרי עלי לקצינים חילונים, או בוגרי מכינות אחרות? מלחמתם של ראשי המכינה בגיוס בנות לצה"ל, בפמיניזם, בלגיטימציה של הומוסקסואליות, נכשלת בעיקר בתוך הציבור הציוני דתי עצמו. יותר בנות מתגייסות לצה"ל, ויותר דתיים מקיימים אורח חיים הומוסקסואלי בגלוי. הרב סדן אולי הוביל מהפכה, אבל אין לה הרבה חיילים.