איילת שקד

שרת המשפטים

עידו באום
עידו באום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עידו באום
עידו באום

את האג'נדה הכלכלית־חברתית של שרת המשפטים איילת שקד אפשר לתמצת בשתי מלים: נתניהו בריבוע. אבל בעצם, זה לא מדויק. צמצום כזה עלול לטשטש את המורכבות של תפישת העולם הכלכלית של שקד – תפישה שכדאי להתעמק בה ובפערים שבינה לבין מעשיה של שקד בפועל, שכן שקד היא כנראה הפוליטיקאית בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר לראשות הממשלה בעתיד הנראה לעין. אמנם עדיין לא ברור באיזו קונסטלציה פוליטית תוכל להפוך ממספר שתיים במפלגה סקטוריאלית לדמות הציבורית המובילה בישראל, אבל מספרם של אלה החושבים שזו מציאות סבירה הוא גדול, ושקד עצמה לא תכחיש כנראה שזהו יעד מבחינתה.

במאמר שפרסמה באוקטובר 2016 בכתב העת "השילוח", ושבו פרשה חלק מתפישת עולמה, הציגה עצמה שרת המשפטים כמי ששואפת להיות זו שמניחה את המסילה שעליה ייסע קטר המדינה, ולא כנהג על פסי רכבת שהניחו אחרים. זוהי הגדרת המשילות בעיניה. למרות זאת, כשבוחנים את דעותיה ביחס למשק, נראה כי היא סבורה שיש לנהוג בו על הפסים שהניחו שרי אוצר בעלי השקפת עולם קפיטליסטית, ושהיא חסידת שוק חופשי בדומה לשני ראשי הממשלה שכיהנו כשרי אוצר, בנימין נתניהו ואהוד אולמרט.

בהרצאות הפומביות שלה ניתן לזקק שלוש בעיות שאיילת שקד מזהה במבנה הממשל של מדינת ישראל: רגולציה, ביורוקרטיה ומשפטיזציה. אלה יהיו החזיתות שבהן היא תבקש להילחם בשנים הקרובות כדי להבליט את יכולות המנהיגות שלה.

פחות חקיקה

רגולציה מורכבת מחקיקה של הכנסת, מתקנות שקובעים שרים ורגולטורים וכן מנהלים שמוציאים רגולטורים בפיקוח של הכנסת. שקד אמנם מדברת גבוהה־גבוהה על הפרדת רשויות, אבל כחברת ממשלה היא פועלת בצורה יעילה וחסרת תקדים לצמצום החקיקה בכנסת. מאחר שלממשלה יש קואליציה חזקה, שקד כיו"ר ועדת השרים לחקיקה מחזיקה את היד על ברז החקיקה, ואצלה הזרם נהפך לטפטוף.

דיון בוועדה למינוי שופטים. בימין: אילנה סקר, בשמאל: אפי נוה

במאמרה ב"שילוח" טענה שקד כי כל חקיקה היא בבחינת הגבלה כלשהי של חירות האדם. היא מצטטת הוגי דעות שמצויים בספקטרום הקפיטליסטי הקיצוני, כמו מילטון פרידמן, והיא משבחת את עצמה על עצירת החקיקה בכנסת: "ללא לחיצתנו החזקה על דוושת בלם הקטר, שבוע אחרי שבוע, היו ההצעות (של חברי הכנסת) מייצרות לנו עולם אחר, מקביל לזה שלנו. בעולם המקביל הזה שולטת הממשלה באזרח באמצעות הסדרתם של עוד ועוד תחומים כלכליים, בשעה שלפרט נותרת מעט מאוד חירות לנהל את עצמו ואת עסקיו".

שקד מתנגדת למשל לזכות החוקתית לדיור, ומציירת עולם שבו קיימת זכות כזו כעולם הזוי: "זה היה עולם שבו המדינה מעגנת באופן חוקתי את הזכות לדיור, אף שאינה יכולה לכבד זכות זו. האמת היא שכדי להביא לידי כך שלכל אזרח תהיה קורת גג לראשו נדרשים לא חוקי יסוד, כי אם בנייה מוגברת והגדלת היצע הדיור: רק הללו יביאו לירידת המחירים".

שקד סבורה כי "החופש לנהל עסקים הוא החמצן של המגזר היצרני שלנו, המגזר שהמשק כולו מתבסס עליו. אין חולק על כך שיכולתה של המדינה לממן את שירותיה תלויה בראש ובראשונה בערך וברווח שמייצרים היזמים, התעשיינים, המעסיקים השונים והעובדים. אך האסדרה, חביבת המחוקקים, חונקת אותם, ובכך מעמידה את צמיחתה של המדינה בסכנה חמורה". לטענת שקד, השוק החופשי שהיא מקדמת אינו "מערב פרוע", אבל לדעתה המצב הנוכחי הוא מצב שבו גם בעסקים מה שלא מותר – אסור, ואת זה, לדבריה, אינה מוכנה לקבל.

למדיניותה של שקד במשרד המשפטים יש תוצאות. לפי נתונים שהציגה בתחילת יולי, הכנסת הנוכחית שברה שיא של 20 שנה במיעוט חקיקה. שיעור הצעות החוק שוועדת השרים לחקיקה בראשות שקד החליטה לתמוך בקידומן ירד ב־45% לעומת הכנסת הקודמת, והגיע ל־16% בלבד מתוך הצעות החוק שהונחו. הנתון מדהים במיוחד בהתחשב בכך שמספר הצעות החוק רק גדל מכנסת לכנסת. בכנסת הנוכחית (ה־20) הוגשו 5,476 הצעות חוק נכון למועד הדו"ח שהציגה שקד.

שקד מוטרדת לא רק מהצעות חוק פרטיות אלא גם מריבוי חקיקה ממשלתית. בדו"ח שלה היא מציינת כי "בשלוש הכנסות האחרונות חלה עלייה של לא פחות מ־40% במספר הצעות החוק הממשלתיות לשנה, ועלייה של 76% בהיקף העמודים הממוצע של אותן הצעות חוק". היא מכנה זאת "מצב חמור ביותר".

מנגד, שקד מחזקת את הממשלה. היא מקדמת שלל חוקים ויוזמות להגביר את ה"משילות". למשל, החוק שמחזק את מעמד השרים במינוי יועצים משפטיים במשרדי הממשלה, שאפילו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מתנגד לו. וכמובן, המלצות לפוליטיזציה של מינויים בכירים במשרדי ממשלה, כחלק מהמלצות הוועדה המשותפת עם השר יריב לוין.

למרות מלחמתה בחקיקה פרטית, שקד עצמה תמכה יחד עם השר לוין בהצעת חוק פרטית שתאפשר למנות משנים למנכ"לים במשרדי הממשלה במינוי פוליטי, לאחר שבג"ץ עיכב הצעת חוק ממשלתית בעניין.

פחות רגולציה

בימים הראשונים שלה כשרת משפטים כינסה שקד את בכירי המשרד ודרשה להציג לה תוכניות להפחתת הרגולציה. בכיר במערכת המשפט מצביע על הפער בין הכוונות לביצוע: "היא טוענת שהיא מאמינה בדה־רגולציה, אבל זה נגמר ברגע שהיא מגיעה למשהו שלא נוח לה".

שקד נוהגת לומר שהרגולטורים בישראל פועלים אמנם מכוונות טובות, אבל דעתה על מעשיהם רחוקה מאוד מלהיות חיובית. נהפוך הוא. בעיני שקד, הרגולטורים שמפרסמים הנחיות ונהלים באופן תכוף הם הבעיה המרכזית של המשק. כך, היתה שקד בין אלה שמתחו ביקורת על הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר, וטענה ביחס אליה כי עודף הרגולציה "משגע את השוק". בדברים שנשאה בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ביוני האחרון, אמרה שקד כי "לא בריא שהרגולטורית הממונה על שוק ההון הוציאה 300 חוזרים כשקודמה בתפקיד הוציא 60. זה מוגזם. צריך לשקול לשים מעצורים לרגולציה השקטה שיוצאת ללא שום פיקוח".

אחרי שסלינגר סירבה להופיע בוועדת החקירה הפרלמנטרית לחקירת כשלי האשראי במשק, שקד כבר רמזה שהיתה מפטרת את סלינגר אלמלא פרישתה הקרובה ממילא. שקד כינתה את התנהלותה של הממונה "שערורייה" וקראה לנקוט נגדה סנקציות: "כשמזמנים פקיד הוא צריך להגיע. אין תירוץ להיעדרות. בוועדת חקירה פרלמנטרית, ההיעדרות חמורה עוד יותר", אמרה שקד בכנס של לשכת עורכי הדין בנושא חדלות פרעון שנערך באוגוסט. מצד אחר, שקד הסבירה באותו כנס ש"לא צריך לתת אשראי מופקר. המוסדות הפיננסיים צריכים להתנהל בשום שכל. צריך להיזהר מלתת אשראי לאנשים שלא מסוגלים להחזיר את ההלוואה". שקד לא מתכוונת לחוקק דבר בהקשר הזה, אלא מצפה מהבנקים כי יפגינו התנהלות אחראית מיוזמתם.

שקד בטוחה שהממשלה הנוכחית בהנהגת נתניהו (ובסיוע משמעותי מצדה) הצליחה להפחית באופן משמעותי את הרגולציה, אבל כשהיא נפגשת עם אנשי המגזר העסקי היא שומעת בעיקר תלונות. בחודשים האחרונים היא נפגשה עם בכירים מחמשת משרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. זו חבורה שמייצגת את החברות הגדולות ואת המשפחות העשירות במשק. רובם הלינו באוזניה על עומס הרגולציה. "הרעה החולה בעיני היא רגולטורים שעושים מה שבא להם", השיבה להם שקד. אם זה היה תלוי בה, אחד הפתרונות שהיתה מקדמת הוא ועדה מייעצת ייחודית לכל רגולטור, כך שיהיה עליו לקבל אישור לפני כל מהלך רגולטורי שמטיל עומס על המפוקחים.

חוק הריכוזיות הוא דוגמה טובה למדיניות של שקד. בשנה האחרונה התברר כי בחוק יש כמה פרצות שמאפשרות לטייקונים לעקוף אותו. פרצה כזו ניצל למשל אדוארדו אלשטיין, בעל השליטה בקונצרן אי.די.בי, כדי לשמר את שליטתו בכל חברות הפירמידה. שקד קיימה כמה דיונים כדי לבחון אם לקדם הצעת חוק דחופה שתסתום את הפרצה, אך לאחריהם החליטה לא לשנות את החוק. לא שהיא מרוצה מעקיפת חוק הריכוזיות, אבל בדיונים הפנימיים הללו היא התרשמה כי מקרה אלשטיין עשוי להיות מקרה בודד ולא תופעה חוזרת. אם תתבדה, ייתכן בהחלט שתשנה את דעתה. השאלה אם לא תהיה זו התעוררות מאוחרת מדי.

הרפובליקנית מצפון תל אביב

שקד נולדה וגדלה בצפון תל אביב. היא מייחסת להוריה, ובמיוחד לאביה, את החיבור לאידיאולוגיה הימנית, וגם את השקפת העולם הכלכלית המצדדת בשוק חופשי. בצעירותה קראה את "כמעיין המתגבר" של איין ראנד והושפעה ממנו מאוד. בנושאים כלכליים היא מתייעצת עם דמויות המזוהות עם גישות שוק חופשי, כמו פרופ' עומר מואב ומיכאל שראל, שאותם היא מעריכה מאוד. שראל הוא ראש פורום קהלת לכלכלה, גוף מחקר ימני שגם אותו מציינת שקד כגורם שהיא קשובה לו. עם זאת, היא מגלה נכונות לקיים פגישות גם עם מי שנמצא במקום שונה ממנה בכל הנוגע לתפישת העולם הכלכלית והמשקית.

מקורביה של שקד טוענים שהיא קרובה מאוד לנתניהו בדעותיה הכלכליות. הסיווג הזה נוח לשקד מבחינה פוליטית. בוחרים שרוצים במנהיגות ימנית בסגנון נתניהו, עם תפישה כלכלית־משקית דומה לזו של נתניהו, אבל בלי תיקי השחיתות שבהם הוא מסובך ובלי תיאטרון האבסורד של משפחתו, ימצאו בשקד בדיוק את האלטרנטיבה שהם מחפשים.

הדמיון לנתניהו בולט במיוחד באהדה המשותפת למה שמכונה "כלכלת החלחול", שלפיה הרווחים של הגורמים החזקים במשק מחלחלים לכל שכבות האוכלוסייה, לרבות החלשים. למעשה אין כזו תיאוריה, אך נראה כי שקד אינה מודעת לכך והיא מסבירה באמצעותה צעדים שונים כמו למשל הפחתת מסים ככלי לעידוד התעשייה. ישראל מצטיינת בצמיחה ממוצעת גבוהה יחסית למדינות מפותחות, אבל אי השוויון בה התרחב במרוצת השנים והוא דומה לרמה בארצות הברית, שם הפערים בכלכליים עמוקים במיוחד. משמע, הצמיחה לא מחלחלת, אבל שקד ונתניהו בשלהם.

למרות חיבתה לדה־רגולציה, אי אפשר לסווג את שקד כימין רפובליקאי קלאסי. הגישה הכלכלית הרפובליקאית בסגנון מילטון פרידמן מצדדת בחינוך פרטי, במערכת בריאות פרטית, בצמצום מדינת הרווחה. תפישת הרווחה הציבורית של שקד אינה כזו.

בשנה האחרונה קידמה שקד מהלכים חברתיים כמו החוק להפללת צרכני זנות. היא מינתה ועדה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור לטיפול בתופעת הפוליגמיה. בדרגים מיניסטריאליים התבטאה שקד גם נגד ניפוח תקציב הביטחון.

מחאת יוצאי אתיופיה, 2015 . בעקבותיה הוקמה יחידה למאבק באפליה במשרד המשפטים

אחד הפרויקטים הגדולים ששקד מתגאה בו הוא הרפורמה בתחום חדלות הפירעון. בחוק הזה יש לא מעט היבטים שאמורים לצמצם את כוחם של הבנקים, תיאורטית כמובן. כך למשל, ויתרו הבנקים במסגרת החוק על חלק מעוגת החובות במקרה של פשיטת רגל לטובת נושים קטנים וחלשים יותר.

מדד נוסף לבחינת עמדתה החברתית הוא האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. אגף זה מעניק סיוע משפטי בתחום האזרחי לנזקקים שאין להם יכולת כלכלית לממן את הייצוג המשפטי. כדי לקבל את הסיוע יש לעמוד בקריטריונים כלכליים מחמירים, ולכן בפועל מוענק הסיוע ברוב המקרים רק לנזקקים במצב כלכלי גרוע ביותר. אחד ההישגים ששקד מציינת בשנה האחרונה הוא הצעת חוק שבינתיים עברה בקריאה ראשונה, ומבטלת את המבחן הכלכלי לקבלת סיוע במקרים של אפליה. היעד המוצהר של הצעת החוק הוא מתן אפשרות ליוצאי אתיופיה להגיש תביעות בגין אפליה. שקד גם קידמה את הקמת היחידה למאבק באפליה במשרד המשפטים בעקבות מחאת יוצאי אתיופיה.

מהצד האחר, מקדמת שקד יחד עם שר האוצר משה כחלון את הקמתה של בורסה שנייה בישראל, לעסקים קטנים. העקרון המנחה של הבורסה הזו הוא פחות עומס רגולטורי על עסקים קטנים. "מסירים עוד רגולציה ומחזקים את העסקים", אמרה שקד עם גיבוש מתווה החקיקה בנושא, והוסיפה: "הקמת הבורסה תאפשר לעסקים אלו לגייס הון כמו שמקובל במדינות רבות בעולם. בשלוש השנים האחרונות שמתי לעצמי מטרה להקטין ככל הניתן רגולציה ולפשט את ההליכים במשק. אני רואה חשיבות רבה בעידוד עסקים קטנים ובינוניים וחברות צמיחה, שהן מנוע צמיחה מרכזי של המשק ומקור הכנסה ותעסוקה לחלק גדול מהציבור. הבורסה הייעודית תאפשר לציבור להשתתף בהצלחתן של החברות".

המחשה לכך ששקד אינה נמנעת לחלוטין מרגולציה אפשר למצוא בחקיקה שהיא מקדמת להגנה על זכויות רוכשים בקבוצות רכישה, וחקיקה נוספת שאמורה להגן על בעלי דירות מפני "מאכערים" בעסקות פינוי ובינוי. חקיקה זו מסייעת לבעלי דירות עתידיים. לעומת זאת, שקד פחות נלהבת ברגולציה שעשויה לסייע לשוכרים. היא היתה גורם מצנן בחקיקת חוק שכירות הוגנת שנועד לגונן על שוכרים. שקד התנגדה לרכיבים בחוק שנועדו להתערב במחירי השכירות והתנגדה גם לפיקוח על חוזי השכירות, בין היתר בנימוק שהדבר יצריך הקמת מאגר מידע במשרד המשפטים שירכז את חוזי השכירות, ולשיטתה זוהי ביורוקרטיה מיותרת ויקרה.

לטובת העסקים הגדולים הגבילה שקד גם את התביעות הייצוגיות בכך שהעבירה תקנות שמטילות עליהן אגרות, וכן העבירה תקנות המאפשרות לחסום תובעים סדרתיים.

הרגולציה של מקצוע עריכת הדין היא הדוגמה המובהקת למקום שבו שקד מוכנה לתת גיבוי לרגולציה בתמורה לקידום אינטרסים שחשובים לה יותר. שקד נזקקה ליו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה כבעל ברית בוועדה למינוי שופטים, כדי להשיג את המטרה השאפתנית של הפיכת מערכת המשפט לשמרנית. בתמורה היתה מוכנה לתת לנוה לנהל מדיניות של החמרה והקשחה בבחינות לשכת עורכי הדין באופן חסר תקדים. בגיבויה של שקד, הקשיח נוה את בחינות הכניסה למקצוע עריכת הדין במסגרת תוכניתו המוצהרת לסגור את שערי העיסוק בתחום. שקד אמנם סבורה שיש יותר מדי עורכי דין בישראל, אבל התערבות בוטה בשוק מנוגדת לתפישת העולם שלה. אף שהצעדים של לשכת עורכי הדין עוררו ביקורת ציבורית חריפה ומחאה של סטודנטים למשפטים, ואף הסתייגות של שופט בית המשפט העליון יצחק עמית (ששקד דווקא מעריכה), שקד לא מתחה ביקורת על נוה בפומבי. הצעתה היחידה בתחום זה היתה דווקא להתערב התערבות רגולטורית נוספת, על ידי קביעת בחינת מעבר לאחר השנה הראשונה ללימודי המשפטים – בחינה שמי שלא יעבור אותה לא יוכל כנראה לעסוק במקצוע אפילו אם יסיים את לימודי המשפטים. עבור מי שמתנגדת לרגולציה, זוהי התערבות פטרנליסטית וחריפה במיוחד.

בסופו של דבר, אחרי שבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין הוקשחו במידה כזאת שיותר משני שלישים מהניגשים אליהן נכשלו, ובעקבות המחאה שהתעוררה לאחריהן, נפגשה שקד עם הוועדה שמחברת את הבחינות, ובלחץ מצידה החליטה הוועדה על מתן הקלות בבחינות הבאות. "אין זה סוד שמקצוע עריכת הדין מוצף", אמרה שקד לאחר הפגישה. "בחינת ההסמכה צריכה להיות הוגנת ולבחון באופן אמיתי את הידע של המתמחים. על מנת למנוע עוגמת נפש לעתיד, בחינה בתום שנה א' מהווה פתרון אפשרי", הוסיפה. "משכך, אפעל ליישמה בהתאם למסקנות הוועדה".

כשנמתחה על שקד ביקורת על הברית בינה לבין נוה בוועדה למינוי שופטים, אמרה: "הוועדה לבחירת שופטים בהחלט צריכה לבדוק את העמדה המשפטית של המועמדים לשפיטה. עד שהגעתי לתפקיד היתה ברית תמידית בין השופטים ללשכת עורכי הדין. אז לא שמעתי טענות על דילים. אחרי שהיתה לי הזכות למנות 40% משופטי העליון, בית המשפט כיום הוא לא מה שהיה לפני שלוש שנים. הוא בית משפט מגוון יותר, מקצועי ומצוין".

השתקת מערכת המשפט

בשדה המיניסטריאלי הטבעי שלה, מינוי שופטים, הצליחה שקד הצלחה פנומנלית. בקדנציה שלה מונו שישה מתוך 15 שופטי בית המשפט העליון, ורובם המכריע בעלי תפישת עולם שמרנית ובלתי מתערבת. הסיכוי לכך שמדיניות ממשלתית ופרלמנטרית המקדמת שוק חופשי תיתקל בהתערבות של בית המשפט העליון, שממילא נמנע ממהפכות חברתיות, הוא אפסי.

הבולדוזריות של שקד הביאה למינוי 272 שופטים בכלל מערכת המשפט – כשליש מהמערכת. היא מתגאה בכך שבין המינויים הללו שתי השופטות האתיופיות הראשונות וגם קאדית אשה בבית הדין השרעי. ואולם שקד בטוחה שהשינוי האמיתי שהכניסה למערכת השיפוט הוא רוח חדשה שבה השמרנות וההימנעות מהתערבות שיפוטית הן הבון־טון, ואילו האקטיביזם השיפוטי הוא פאסה. פסקי דין שמרניים מתקבלים באהדה בלשכתה. שקד אמנם מדברת על הפרדת רשויות, אבל כשניחתים מבית המשפט העליון פסקי דין המעידים על צמצום הנכונות של בג"ץ להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת, מכנים זאת בלשכת השרה בשביעות רצון "רוח המפקדת".

והמפקדת מעודדת את הפסיקה גם בפייסבוק. לאחרונה דחו על הסף שופטי העליון בהובלת השופט מני מזוז עתירה שהגיש ח"כ יואל רזבוזוב (יש עתיד) שבה טען לאפלייה של עולים חדשים בדיור הציבורי. הנימוק לדחייה היה שרזבוזוב יכול היה לפעול בכנסת בעניין שבו עתר. השופטים כתבו כי "מדובר בשאלה מובהקת של מדיניות חברתית־תקציבית שקביעתה מסורה בראש ובראשונה לכנסת ולממשלה (...) לא למותר לציין כי העותר הוא חבר כנסת ובידו ליזום דיונים ומהלכים במסגרת הרשות המחוקקת, שהיא הזירה הרלוונטית, חלף פנייה לבית המשפט". שקד הגיבה לכך בפוסט בפייסבוק שבו כינתה את פסק הדין "קצר וקולע", והוסיפה "אני קוראת לחברי הכנסת שהתייאשו מהציבור – נסו לשכנע אותו בצדקתכם. אל תעבירו את המשחק הדמוקרטי בכנסת לזירה המשפטית בבג"ץ". נזכיר כי באותו חודש התגאתה שקד שסגרה לח"כים את ברז החקיקה הפרטית.

כשבג"ץ החליט לדון בהכרעת הממשלה בעניין מתווה הגז, הגיבה שקד בביקורת כי בית המשפט העליון הפך עצמו לזירה שבה נבחנות החלטות מקרו־כלכליות שאמורות להיות החלטות בתחום סמכותה של הממשלה. במאמרה ב"שילוח" הציבה את עצמה במישור אחד עם נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, וכתבה: "לאותם תחומים פוליטיים שההכרעות בהם מתקבלות בכנסת ובממשלה, ושאין בהם כל הצדקה להתערבותו של בית המשפט העליון, ברק קורא 'חורים שחורים'. אני, לעומתו, ֵ קוראת להם 'מרחבי משילות'".

איילת שקד

כתבות מומלצות

שיעור באוניברסיטה. באקדמיה מצופה מהסטודנטים להתמודד עם בעיות שלא ראו קודם

הסטודנטים באקדמיה נדרשים לראשונה לחשיבה מעמיקה - והתוצאות עגומות

דירה בהנחה

6,269 משקי בית זכו בהגרלה. אבל האם בכלל כדאי לקנות דירה בהנחה?

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט