חדוה בר

בימים אלה משלימה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, שלוש שנים בתפקיד. בר מונתה לתפקיד זה לאחר ששימשה חברת הנהלה ומנהלת סיכונים ראשית של בנק לאומי, ועם מינויה עלה החשש כי היא תמשיך לדאוג בעיקר לאינטרסים של הבנקים גם כרגולטורית, בדומה להתנהלות קודמיה בתפקיד. אכן, בר לא הצליחה עדיין להשתחרר לגמרי מהמוניטין של מי שדואגת ליציבות הבנקים יותר מאשר לצרכנים ולהגברת התחרות בענף. דוגמה טובה לכך היא התנהלותה – לפחות לפי שעה – בכל הקשור לוועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים (ועדת כבל). בר לא מעודדת את הבנקים לשתף פעולה עם הוועדה בכל הקשור למסירת מידע על האשראים שניתנו לטייקונים ומעדיפה להיצמד לכללים הישנים של חיסיון בנקאי.

לא ברור, למשל, מהם השיקולים שעמדו מאחורי החלטתה לא להפריד מבנק דיסקונט והבנק הבינלאומי את חברת כרטיסי האשראי כאל, להבדיל מהפרדתן של ישראכרט מבנק הפועלים ושל לאומי קארד מבנק לאומי. החלטה זו החריפה את חוסר שיווי המשקל בשוק כרטיסי האשראי, והיא גורמת לכך שמשקי הבית משלמים ריביות גבוהות.

חרף הביקורת, אי אפשר להתעלם מכך שלהבדיל מהמפקחים הקודמים, בר מקדמת סוגיות רבות הנוגעות להגברת התחרות ולהקלה על הצרכנים. כך למשל, היתה בר מעורבת מאוד בהליך מכירתה של לאומי קארד לקרן ההשקעות האמריקאית ורבורג פינקוס. כמו כן היא מנסה לסייע לחברות כרטיסי האשראי שיופרדו מהבנקים באמצעות הקלות רגולטוריות ומימוניות, ולהגביר – במתינות – את התחרות בשוק סליקת כרטיסי אשראי. בר בחרה שלא לפתוח לתחרות מלאה את סליקת המותגים המונופוליסטיים דיינרס של כאל ואמריקן אקספרס של ישראכרט.

בר מעודדת את הבנקים לבצע מהלכי התייעלות מקיפים ולנתב את החיסכון שנוצר בעקבות כך להורדת המחירים לצרכנים. בנוסף היא מקדמת פרויקטים תשתיתיים גדולים, כמו הקמת מאגר האשראי, ודוחפת לאימוץ מודל הבנקאות הפתוחה – מה שאמור להביא להגדלת התחרות בבנקאות הקמעונית – ואת תהליך הניידות בין הבנקים, כך שהצרכנים יוכלו לעבור בקלות מבנק לבנק. את מידת ההצלחה של צעדיה אלה ניתן יהיה לבחון רק בעוד כמה שנים.