גיליון ה–200 |

יוגה, מדיטציה והגיליון ששינה אותי

"מנהיג צריך לשאוף להיות נקודת האיזון של הארגון", אמר לי הגורו. "יש לשאוף לנקודה הזאת ברמה האישית ומשם למקצועית, במיוחד ברגעי שינוי"

שגיא חמץ
שגיא חמץ
צילום: רונית הראל
צילום: רונית הראלצילום: רונית הראל
שגיא חמץ
שגיא חמץ

כשביקשו ממני לבחור בגיליון אחד הזכור לי במיוחד מהתקופה שבה שימשתי עורך המגזין, ידעתי מיד באיזה גיליון אבחר. באותו ערב שלפתי מהספרייה את גיליון 48 של המגזין, מינואר 2005. על שער הגיליון הופיעה תמונתה של צעירה הודית מאופרת קלות, שבין עיניה מצוירת טיקה גדולה ובידיה פאר היצירה של אותם ימים: טלפון "סליידר" של סמסונג. הכותרת הכריזה כי בנגלור שבהודו היא "לבו של עמק הסיליקון החדש של העולם". מתחתיה הופיעה כותרת המשנה "יוגה, מדיטציה וגידול ברווחים".

קפצו איתי 12 שנה אחורה למומביי, הודו. לחום ולחות ששום אוגוסט ישראלי לא יכין אותך אליהם, ולרעש, בלגן, אבק וקבצנים בלי סוף. יש לי שמונה שעות עד טיסת ההמשך לבנגלור, ואני מחוץ לשדה התעופה, מחפש משהו לאכול. ילדים קטנים ורעבים רצים אלי, נוגעים בי, מושכים בחולצתי וממלמלים בעיניים קרועות: "רופי... רופי...".

הנסיעה להודו וגיליון הנושא שנבנה סביבה נולדו מהזמנה למפגש עם הגורו ההודי שרי שרי ראווי שנקר, וכמו כל דבר שקשור בגורואים הודים, גם כאן אינני יכול לומר לכם איך או למה זה קרה – זה פשוט קרה. מכל ההזמנות שנערמו על שולחני באותה תקופה, שלפתי דווקא את זו עם פניו המאירות ומעוטרות הזקן של הגורו, ארזתי את הטרולי ונסעתי לעשרה ימים באשראם הודי בפאתי עיר ההייטק הראשונה של תת־היבשת, בנגלור.

כמה שעות מאוחר יותר, אחרי עוד טיסה פנימית ועדיין רעב, מצאתי את עצמי באחד הרחובות הראשיים של בנגלור. המפגש הראשון עם העיר, אני מניח, דומה למפגשו הראשון של תייר שזה ביקורו הראשון בארץ עם אזור הבורסה ברמת גן. משהו קורה כאן, אומר לעצמו התייר. אבל מה זה לעזאזל? האם נסעתי אחורה או קדימה בזמן, והאם אני על גדת הגנגס או בעמק הסיליקון? גם האוכל בדיוק כמו ברמת גן. חוויה, אומר לעצמו התייר, אבל אולי בכל זאת אחפש פה סניף של מקדונלדס.

הבוקר שלמחרת כבר נראה אחרת לחלוטין. נהג הודי חביב הגיע למלון ולקח אותי ואת הטרולי למרחק של כשעה נסיעה משם, אל האשראם, שהתגלה כבניין לבן ענק בצורת לוטוס שסביבו חווה רחבת ידיים הטובלת בדשא ובצמחייה. הבניין נראה כמזרקה ענקית ומוארת, ובנוי כעיגול מעוטר על גבי עיגול מעוטר עד קומת הגג הקטנה, מקום מושבו של הגורו.

שרי שרי ראווי שנקר הוא גורו שמשלב עסקים ורוחניות, טרנד חזק שלא דעך גם בשנים שחלפו מאז שביקרתי בחצרו רחבת הידיים, שהיתה אז מלאה באנשי עסקים מהשורה הראשונה, רבים מהם, לפחות אלה שראיתי באותו ביקור, אמריקאים. חמישה ימים ביליתי באשראם בכנס מיוחד על רוחניות ועסקים. כל בוקר עשיתי יוגה וכל ערב מדיטציה, כשלצדי השמנה והסלתה של עולם העסקים האמריקאי – עטויי גלימות לבנות ונושמים נשימות עמוקות לחלל הבטן. בין השאר היו שם מירון שולץ, זוכה פרס נובל לכלכלה ומי שחתום על נוסחת בלק אנד שולץ לחישוב אופציות, שתירגל מדיטציה שלוש פעמים ביום; ולצידו ביל אלקוס, מייסד ומנכ"ל קלירסטון, קרן הון סיכון אגדית באותם ימים.

בין לבין אכלתי אוכל אורגני בחדר האוכל, והקשבתי להרצאות שנועדו לחבר את המנהלים לשני צירים – אושר ועושר. אם לסכם לכם, חברים יקרים, את מה שלמדתי שם, הרי שניתן להשיג את שניהם, אך זה תלוי בעבודה רבה ובעיקר בהתמודדות עם הקשה מכל, הלא הוא אתם עצמכם. "אם אתם רוצים לחולל שינוי", אמר אחד המשתתפים, "שנו קודם את עצמכם באותה דרך".

ביום השלישי לשהותי במתחם הוזמנתי לחדר העליון בבנין הלוטוס, לפגישה עם הגורו. על רצפת החדר הדחוס היו פזורות כריות, וכמה עשרות ממאמיניו ומקורביו של הגורו נכחו בו. מישהו הציג אותי, והגורו חייך התיישב על כרית. מיד התישבו מסביבו בדממה כ־30 איש. "מנהיג צריך לשאוף להיות נקודת האיזון של הארגון", אמר לי הגורו. "יש לשאוף לנקודה הזאת ברמה האישית ומשם למקצועית, במיוחד ברגעי שינוי".

הראיון הזה הוליד גיליון מאוזן ששילב בין כתבות על עמק הסיליקון החדש לבין עצות רוחניות לניהול והתנהלות אישית, וגיליון נוסף תחת הכותרת "נקודת האיזון". שני הגיליונות הללו, למיטב ידיעתי, הם הגיליונות היחידים של המגזין מאותה תקופה שאזלו לחלוטין ולא ניתן להשיג עותק מהם. ובאשר אלי, גיליון ה־200 המשקף 16 שנה ושישה חודשים למגזין, שהקמתו ועריכתו היו אחת החוויות המקצועיות המופלאות של חיי, תופס אותי בקפיצת מדרגה מקצועית ובימים של שינוי. מאחר שהפרינט כבודו במקומו מונח, אבל בשונה מ־2005, האינטרנט כבר כאן ובכל מקום, נכנסתי לאתר של ראווי שנקר שפעיל מאוד ברשת. בבלוג שלו גיליתי פוסט המתאים בדיוק עבורי, ואולי אם הגעתם עד הנה, עשוי להתאים גם לכם: "הפחד מהלא נודע הוא נטייה אנושית שכיחה. רוב האנשים עסוקים רוב העת במאמץ להבטיח שהעולם יתנהל בדיוק כפי שהם מדמיינים, אולם המציאות היא שלא ניתן להשיג צמיחה אישית מבלי לאמץ את הלא נודע".

שגיא חמץ שימש כעורך מגזין TheMarker בשנים 2004–2006

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

כרם התימנים. "נהייתה שכונה של אנשים מפונפנים"

"יש מיליונרים מכל העולם שהוקסמו מהשכונה, רוצים כאן נכס - ולא מעניין אותם המחיר"

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

עמדתי בשקט ליד הלוח וחיכיתי, ביקשתי שקט, ואז הרמתי את הקול. כך נראה הרגע בו הבנתי שאני צריך לקחת הפסקה מהוראה

אורית פנחס וטלי שילון. "אנחנו משלמות 16 אלף שקל, אבל זה שכר רעב"

"יש מיליון דירות שצריכות להיבנות ואין מי שיתכנן אותן - הצעירים רואים שבהיי-טק אפשר להתחיל עם משכורות של 30 אלף שקל בחודש ועוזבים"

ח"כ בנימין נתניהו. הסקרים נראים אופטימיים מתמיד מבחינת נתניהו

עדיין יש סיכוי טוב שנתניהו יגיע לאגף 10 בכלא מעשיהו - והוא יודע את זה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

קציר חיטה בסוריה, יוני 2022. הקציר מגדיל את היצע החיטה, אבל החשש ממיתון מקטין את הביקוש

פתאום ההשקעות הכי חמות צונחות: נפט, סחורות, תשואות – למה זה קורה?

העיר לא זולה, אבל זה היה משתלם מכל בחינה אחרת

"הבית שלי בגד בי": תל אביבית שעוזבת אחרי שלושה עשורים מגלה מה שבר אותה