יצוא טכנולוגי |

מים לגויים

שינויי האקלים והגידול באוכלוסיית העולם יהפכו בשנים הבאות את המים למשאב נדיר ויקר. היזם והאקטיביסט סת' סיגל, שחיבר ספר על משק המים הישראלי, טוען שטמונה בכך הזדמנות יוצאת דופן עבור ישראל, שתוכל לשדרג את מעמדה האזורי והבינלאומי וגם לעשות עסקים טובים - על ידי יצוא טכנולוגיות מים

איתן אבריאל
איתן אבריאל
איתן אבריאל
איתן אבריאל

בעיית המים של ישראל – נפתרה. זה לפחות הנראטיב שהולך ומתבסס בשנים האחרונות. המבוגרים שבינינו בוודאי זוכרים שנים של חינוך לחיסכון במים, קמפיינים תקשורתיים חדשים וישנים וגם "חבל על כל טיפה", אבל בזכות מתקני ההתפלה שנבנו אצלנו, הסיפור של מחסור במים נמצא אולי מאחורינו. נכון: אנחנו לא מבזבזים מים סתם כך, אבל עושים זאת בגלל העלות הכספית שלהם לכל אחד מאתנו – ולא ממניעים של משמעת לאומית או מחשש שחס ושלום המים יאזלו ולא יהיה לנו ממה לשתות. מים כיום הם כמו חשמל, כמו דלק, כמו שירותי תקשורת.

אלא שכל זה לא קרה במקרה או בנס, כפי שגילינו גז במעמקי הים. ישראל לא גילתה מצבור מים מתוקים ענקי. ה"נס" של עצמאות המים של ישראל הוא תוצאה של השקעה בת יותר מ־70 שנה בטכנולוגיות, בתשתיות, במפעלים לאומיים, במוסדות ובחוקים – ששחררו את אזרחי ישראל מהפחד המצמית ממחסור במים, והפכו את המדינה למעצמת ידע בכל הקשור לנושא המים.

צילום: דניאל רוזנבלום / מ

ישראל היא שיאנית העולם במחזור מים: יותר מ־90% מהמים שלנו ממוחזרים, מול כ־20% בספרד, הנמצאת במקום השני, ו־5% בארצות הברית. המצאנו את ההשקיה בטפטפות – צינור עם חורים קצרים שחוסך מחצית מהמים מול טכנולוגיות השקיה אחרות – וייצאנו את הטכנולוגיה הזו בהצלחה מרובה. כל המים ותשתיות המים בישראל הם ציבוריים, תוצאה של החלטה היסטורית שאפשרה טיפול לאומי במשאב היקר. בארצות הברית, לשם השוואה, המים הם נכס פרטי. בעל באר יכול למכור אותם למי שיחפוץ במחיר שיקבע, מה שגורם לעיוותים חברתיים אדירים. ישראל היא חלוצה עולמית בתמחור המים על פי עלותם האמיתית. מפעלי ההתפלה שלנו, בעיקר המפעל בנחל שורק, נחשבים יעילים ומהווים מוקד עלייה לרגל למומחים מכל העולם. במילים אחרות, סיפור המים בישראל, במונחים בינלאומיים, נחשב הצלחה אדירה.

אבל האם המציאות של משק המים בישראל היא באמת כזו? ואם כך, מדוע אנחנו לא ממנפים אותה והופכים אותה למקור גדול עוד יותר של יצוא והצלחה כלכלית? את התשובות לשאלות הללו ביקשנו לקבל מסת' סיגל, עורך דין, אקטיביסט, יזם וסופר שספרו, Let There Be Water: Israel's Solution for a Water-Starved World ("המאבק על כל טיפה: כיצד הניסיון הישראלי מציל את העולם מצמא"), שעוסק כמעט בכל הצדדים של ענף המים בישראל, נכנס לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" ופורסם לאחרונה בעברית. בספטמבר הקרוב הוא ישמש דובר מרכזי בתערוכה וכנס בינלאומיים לטכנולוגיות מים, Watec Israel 2017.

ענף המים הישראלי מצטייר כסיפור הצלחה אדיר בספרך. במובן הזה, הספר מרגיש כ"סיפור חיובי", וקצת מזכיר את הספר "סטארטאפ ניישן" שגם הוא סיפור הצלחה עם הסתייגויות מעטות, אולי כפי שהאמריקאים אוהבים. האם זו באמת המציאות?

"אני לא מסכים למילה אחת מהדברים שאתה אומר. זהו אינו ספר Feel Good. 'סטארטאפ ניישן', שאותו אני מכיר היטב, הוא ספר נהדר, אבל הגישה של הספר שלי שונה לחלוטין. הוא לא מיועד לארצות רטובות, אלא למקומות בעלי מזג אוויר יבש. התמריץ לכתיבת הספר היה דו"ח אמריקאי לפיו ב־2025 יהיו ל־60% מאוכלוסיית כדור הארץ אתגרים באספקת מים. העיקרון של הספר אינו לארוז סיפורים של הצלחה, אלא להרכיב מסמך שמפרט מה יכולות ארצות יבשות לעשות, ובאילו מודלים הן יכולות להשתמש. הספר מתאים לעשרות מדינות בעולם. בין מקומות כאלה, מדינות יבשות, ישראל היא באמת מעצמה. אלה מקומות שזקוקים לטכנולוגיה, למדיניות מים, למודלים כלכליים של תמחור. לישראל פונות כיום גם מדינות גדולות שבאופן כללי יש להן מים, כמו סין והודו, אבל יש אצלן אזורים של מחסור במים. נכון, את מדינות צפון אירופה הרטובות ישראל לא מעניינת, אבל אנשים מכל העולם מגיעים לישראל ללמוד על מים".

סת' סיגל: "אם היקף היצוא של טכנולוגיות המים הישראליות הוא 2.5 – 3 מיליארד דולר בשנה ־ אלה המספרים המקובלים שניתנים על ידי המוסדות בישראל ־ אני מאמין שניתן להגדיל אותם פי ארבעה בשנים הקרובות"צילום: Talia Siegel

אם כך, איך אנחנו יכולים לעשות יותר? כיצד ניתן לנצל את הידע שלנו כדי להרוויח יותר כסף?

"ישראל בהחלט יכולה לעשות יותר, למשל בטכנולוגית מים (Watech). למה זה לא קורה? אני חושב שזה עניין של השקעה ואמצעים. ממשלת ישראל יכולה להשקיע הרבה יותר בחינוך ויחסי ציבור במדינות רבות בעולם. יוג'ין קנדל וצוות 'סטארטאפ סנטרל' (עמותה שייסד מחבר הספר 'סטארטאפ ניישן', פול סינגר, ונועדה לקדם את תעשיית הייטק הישראלית ולמשוך משקיעים וגורמים רשמיים מכל העולם, א"א), עושים עבודה לא רעה, אבל אפשר לעשות הרבה יותר. ישראל צריכה יותר תקשורת, יותר חינוך ויותר הכשרה של לקוחות פוטנציאליים בכל הקשור לטכנולוגיות מים".

מהספר נראה שאתה רואה הזדמנויות לטכנולוגיות מים ישראליות. איפה?

"מה שמשתנה עכשיו הוא תמונת המאקרו העולמית. הטכנולוגיה אינה העניין. מה שמשפיע על התמונה הגדולה הוא שאנשים פתאום חוששים וחרדים מהאפשרות שמקורות המים שלהם נמצאים בסכנה. עד לא מזמן היתה תפישה גלובלית של גישה זמינה למים בכל מקום. לא היה לחץ של ביקושים – ולכן גם לא היה ביקוש לטכנולוגיות, גם לא לאלה הישראליות. כיום אנשים מבינים שאספקת מים אינה מובטחת כבעבר. הם מתחילים ללמוד את הנושא, והם מגלים את ישראל, את הסיפור הישראלי ואת הטכנולוגיות הישראליות. אם היקף היצוא של טכנולוגיות המים הישראליות הוא 2.5־3 מיליארד דולר בשנה – אלה המספרים המקובלים שניתנים על ידי המוסדות בישראל, שאותם לא בדקתי – אזי אני מאמין שניתן להגדיל אותם פי ארבעה בשנים הקרובות".

העולם צריך להגיע ליובש ולבצורת כדי שהיצוא הישראלי יתעורר?

"לא. במדינות רבות בעולם ראו עד היום במים מוצר שעלותו היא אפס. חינם. כעת יש שינוי יסודי שמבוסס לא רק על מחסור, אלא על ניסיון לשנות את התמחור של המים – לקבוע להם מחיר על פי העלות שלהם. אם זה יקרה, ישראל תנצח בגדול. למה? כי מרגע שהעולם יחליט לשלם על מים, יתעורר מיד הצורך לחסוך, לפעול, להתייעל. ואז יעלה הביקוש לידע וטכנולוגיות ישראליות. כשזה יקרה, ישראל תנצח".

אילו טכנולוגיות, בדיוק?

"ישראל ממחזרת מים באופן מרשים – כשני שלישים מהמים בה ממוחזרים. היא טובה בהתפלה, באגירת מי גשמים וגם בטיפול במים מליחים כמו שיש בנגב".

בעבר דובר הרבה על המים בהקשר גיאופוליטי, לרבות מערכות היחסים של ישראל עם שכנותיה. עמים נלחמו זה בזה על גישה למים. האם מים הם עדיין חלק מהשיח הזה, לאחר שהוכח שכמה מפעלי התפלה יכולים לפתור את המחסור?

"ישראל לא תצא למאבקים צבאיים על מים. אבל מים יכולים להיות גורם גיאופוליטי כי ישראל יכולה להיות שותפה של מדינות יבשות בפתרון בעיות המים שלהן – כולל מדינות שכנות במזרח התיכון. רבים לא יודעים זאת, אבל ישראל מספקת 55% מהמים ברשות הפלסטינית ו-10% מהמים של ירדן, ומכשירה חקלאים במזרח התיכון לשימוש מושכל במים. המים הם חלק משיח גיאופוליטי כללי יותר.

"מעבר לשכנים של ישראל, תראה מה קורה במדינות באסיה ובאפריקה: הן משתוקקות לשים את ידיהן על טכנולוגיות מים ישראליות. שמע, אני מכיר היטב את הישראלים, הייתי בישראל מאות פעמים. ישראלים אוהבים להלקות את עצמם על היכולות שלהם ולהמעיט בחשיבות ההישגים שלהם. למה? אם אתה טוב במשהו – תהיה גאה בזה".

זה נכון שיש לחלק מהישראלים נטייה כזו. אבל היא לא תמיד מנותקת מהמציאות. לאחרונה, למשל, נחשף כישלון פוליטי, תפעולי והנדסי מביך במפעל ההתפלה באשדוד, הגדול בישראל. התפוקה הנמוכה שלו מחייבת את שאר המפעלים לעבוד בתפוקה מלאה. ישראל לא מצטיינת בתשתיות ובפרויקטים גדולים – אנחנו לא מצליחים כבר עשרות שנים לבנות רכבת תחתית בתל אביב מבלי לגרום לפקקים בלתי אפשריים. במה יש להתגאות?

"מול אשדוד יש את מפעל ההתפלה בשורק, שנחשב ליעיל בעולם. אנשים וחברות בכל העולם רואים בו מודל לחיקוי. מתקן ההתפלה המוצלח ביותר בארצות הברית נמצא בסן דייגו, והוא נבנה על בסיס המפעל בשורק. מאז שהספר יצא הרציתי יותר מ־600 פעם, כשליש מזה באמריקה, ביותר מ־60 ערים ובארבע יבשות, ואני רואה את התגובות. מה שישראל עשתה מרשים את העולם. מה שנכון הוא שהאמריקאים ואחרים יכולים לעשות את כל מה שישראל עשתה לא פחות טוב, וההבדל הוא בזה שישראל התמקדה ועסקה בתחום בעוד שאחרים לא עשו זאת – לא כי ישראלים הם סופרמנים, אלא כי הם נתנו לזה עדיפות.

"בעיני, ישראל טובה בשלושה דברים: צבא וטכנולוגיות צבאיות, קליטת עלייה, ומערכות מים. היא טובה בשלושת אלה בגלל סדר העדיפות והמיקוד שהיא העניקה להם. למדינות אחרות, למשל הודו, אין 60־70 שנה כדי ללמד את עצמן. הן רוצות לדעת מה ניתן לעשות בחמש השנים הקרובות, והן רוצות להגיע ישר לטכנולוגיות המתקדמות ביותר – בדיוק כפי שזה קורה בשוק הסלולר".

טכנולוגיה וידע זה דבר אחד. האם ישראל יכולה להפוך לשחקנית גלובלית גם בתחום התשתיות?

"חברת תה"ל (תכנון המים לישראל) עשתה כמה דברים, אבל זה נכון שבתמונה הגדולה ישראל לא בנתה באופן שוטף פרויקטים גדולים. אולי התפקיד של ישראל הוא ברעיונות. זה נכון שיש רק 'טבע' אחת. אין ספק שישראל טובה בסטארטאפים, ולעומת זאת היא לא פעלה לקידום הרעיון של חברות ענק. זה גם עניין תרבותי: כשאני מדבר עם ישראלים ומראיין ישראלים – וראיינתי עשרות רבות לצורך כתיבת הספר – אני נתקל בהיעדר ביטחון עצמי בכל הנוגע לפרויקטים מעל גודל מסוים. הם לא מאמינים שהם יכולים להרים פרויקטים כאלה. אולי זה בגלל התפישה של ישראל כמדינה קטנה, אבל האמת היא שישראל כבר אינה כל כך קטנה. היא יכולה לעשות את זה, אם תהיה לה אמונה".

מהו הדבר הבא בטכנולוגיית מים? איפה תהיה להערכתך הפריצה הגדולה, אם יש כזו – ללא קשר לישראל דווקא?

"אני מאמין שהדבר הגדול הבא בעולם הוא בתחום של טיפול במי שופכין. יהיו בענף הזה התפתחויות טכנולוגיות משמעותיות. הזדמנות נוספת, שאולי עדיין מוקדם להכריע עד כמה היא משמעותית, היא בייצור מים מהאטמוספירה (Atmospheric Water Sourcing). עדיין לא ברור אם זה יצליח בגדול, אבל אם ניתן להפיק מים מהאוויר, ואפשר להתקין מתקן כזה על הגג של כל בית כמו שכיום יש שם דוד שמש, אז זה שינוי אדיר עבור אפריקה ואסיה. זו מתנה ענקית לכל העולם".

האם המנהיגים בישראל מודעים להזדמנות הזו?

"אחרי שהספר יצא גם בעברית הוזמנתי לפגישות עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שר החינוך נפתלי בנט, ובכל המקרים הדגשתי שתי נקודות. הראשונה היא שישראל יכולה להשתמש ב'כוח המים' שלה ככלי דיפלומטי. השנייה היא שבכל פעם מדהים אותי מחדש שבישראל לא מודעים לגודל ההצלחה של טכנולוגיות המים הישראליות. הידע והטכנולוגיה הישראלית הם באמת אור לגויים. הם באמת מצילים מיליוני אנשים ממוות. זה סיפור שכל ישראלי צריך להכיר".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן