השקט שלפני - ואחרי

כשנה לאחר שידורה של סדרת הדוקו "מגש הכסף", שעסקה במצב הכלכלי והחברתי בישראל, ועוררה שיח ציבורי ער ואף סוער, חש דורון צברי, שיצר את הסדרה יחד עם אמיר בן דוד, אכזבה. "הייתי בטוח שאני הולך לעשות מהפכה. לשם כיוונתי. המטרה היתה להוציא חצי מיליון איש לרחובות. רצינו לצאת מהמסך, לתת סטירה ושיתעוררו".

צברי חש שבמובנים מסוימים הסדרה כן העירה אנשים, אם לשפוט לפי ההתלהבות שבה היא התקבלה. "היא שודרה במקביל למחאה נגד מתווה הגז וליוותה את סיפור הגז, וההפגנות גם היו אינדיקציה", הוא אומר. "בהתחלה היו 200 איש בהפגנות, ואחרי שידור הסדרה היו 20 אלף. היה יום אחד שהיו 15 הפגנות במקביל, כולל במצפה רמון וראש פינה. בכל ראש פינה יש 400 משפחות ובהפגנה שם היו 400 מפגינים. גם בערד הפגינו, תושבי ערד שלא יוצאים החוצה אף פעם כדי להפגין, יצאו. היתה הפגנה אחת בגשם שוטף, שבה אנשים עמדו וצעקו נגד המתווה. חשבנו לעצמנו 'הנה, אנחנו מצליחים, אנשים התעוררו'. אבל זה עניין כל כך חמקמק, כמו שזה התחיל ככה זה נגמר. המתווה עבר. היה לי משבר עם עצמי, לא הבנתי איך זה לא קרה".

צברי אומר שלמד שיעור בצניעות. "הרף שהצבתי לעצמי היה גבוה – בוא נראה אם כסטורי־טלר (מספר סיפורים) טוב, אצליח להוציא מאות אלפי איש לרחובות. אני מכיר בכוח של סיפורים. אין לי ספק שסיפור שמסופר היטב יכול לשנות מציאות. אבל זה לא כלכלי זה לא משתלם, שילמתי מחיר כבד, והיתה לי תכלית. לא משנה כמה הסדרה הצליחה, אני חוויתי משבר מקצועי ואישי, כי זה לא קרה".

"מגש הכסף", זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה, שודרה באוקטובר 2015 בערוץ 8. הסדרה היתה בת שלושה פרקים, שכל אחד מהם היה מעין הרצאה – חלקה ממש מצולמת בכיתה – שתקפה את המצב הכלכלי והחברתי בישראל מזווית אחרת. במרכז הפרק הראשון עמד גיא רולניק, מייסד TheMarker, והוא שרטט את שליטת מיעוט בעלי ההון בישראל בהונה של המדינה; הפרק השני, שבמרכזו ניצב פרופ' ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי של משרד האוצר, עסק בחלוקת התקציבים בישראל, והזכיר לצופים כי אף שישראל אינה מדינה ענייה, שיעור העניים בה הוא הגדול במערב. הפרק השלישי, שבמרכזו פרופ' דני גוטווין, תיאר את בריאת הטייקונים ואת התמוטטות מדיניות הרווחה בישראל.

הסדרה היתה לשיחת היום, וכבר בשבועיים הראשונים לעלייתה צפו בה ברשת מיליון איש. "מספרים של 'האח הגדול'", אומר בן דוד. "זה אולי לא שינה מהותית משהו, אבל זה שיצאו 20 אלף איש להפגין ורבים גם החזיקו שלטים של 'מגש הכסף' היה מרגש ומפתיע. אין הרבה סדרות טלוויזיה ששמן מגיע לשלטים בהפגנות. לא חוללנו איזה מהפך בחברה. אבל זרענו זרע. מאז שידור הסדרה, הסתובבתי בכל מיני מסגרות ופורומים, מתלמידי ישיבה בירוחם, דרך סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, חקלאים ופנסיונרים בבית התפוצות. הסדרה הגיעה רחוק וחלחלה עמוק. אני מקווה שבאיזשהו אופן היא גם שינתה תודעה.

"מתנהל קרב על הסיפור של הכלכלה והחברה הישראלית. אני מקווה שתרמנו את תרומתנו. ניסו לרפות את ידינו. אמרו שאף אחד לא ירצה לראות סדרה על אנשים לא אטרקטיביים, בערוץ נישה, על נושאים מסובכים ויבשים – והם טעו.

"דנקנר לא הלך לכלא בגלל 'מגש הכסף'. פישמן לא פשט רגל בגללה. צמרת בנק הפועלים נחקרת, לא בגלל הסדרה, אבל אני חושב שיש הבדל ביחס של הציבור לנושאים האלה בגללה. יש פה דרך ארוכה לעשות. אני חושב שיותר ויותר אנשים ערים למצב מלפני שנתיים ושלוש או ארבע, זה קשור כמובן גם למחאה החברתית של 2011. משם והלאה קרו הרבה מאוד דברים, חלקם בעולם המשפט והעיתונות וגם בגלל 'מגש הכסף'.

"אחד הדברים שאני גאה בהם לאור התהודה הרבה שהיתה לסדרה והצפייה הגבוהה בה בכל מיני פורומים הוא שזה שומט את הקרקע מתחת לטיעון שאין רייטינג לנושאים האלה. כל הזמן אמרו 'מי יראה את זה?' ו'זה נורא מסובך'. הצפייה המטורפת שהיתה לסדרה הורידה את הטיעון הזה מהפרק. כעת, כשאי אפשר להתחבא מאחוריו, צריך לבחון למה לא עושים סדרות ותוכניות על הנושאים האלה. עסקנו גם בזה – כלומר באיך התקשורת היא חלק מהניסיון להשתיק את הנושאים האלה. היום ברור שהעיתון הכלכלי 'גלובס' היה אקדח בחגורה של פישמן. עכשיו צריך לבדוק על מה עוד דואגים שלא לדבר".

ואם כבר הוזכר אקדח, נשאלים השניים מה בקנה שלהם עכשיו. התשובה היא ששניהם השתלבו בתאגיד, במחלקת תחקירים ועוד. כלומר מאבקים רבים עוד לפניהם.