שני בחורי הישיבה שאיבדו את האמונה באלוהים ומצאו 40 מיליון דולר

אייב זיינס ומאיר הורביץ: "אם אתם לא מרוויחים 20 אלף דולר בחודש, אין לכם מה לחפש פה"

זיינס, הורביץ וחברות
זיינס, הורביץ וחברותצילום: Christopher Gregory
בלומברג ביזנסוויק
בלומברג ביזנסוויק

האחוזה של אייב זיינס, על ראש גבעה בפוארטו ריקו, נראית כמו מועדון סטודנטים לאחר מסיבה פרועה. עגלות גולף הרוסות חוסמות את שביל הגישה, רכב כביש-שטח עם צמיג מפוצץ חונה על הדשא. על המרפסת המשקיפה לים הקריבי מפוזרים בקבוקי בירה ובדלי סיגריות. זהו יום שני בבוקר בחודש יוני, וזיינס נח בסלון בתחתוני בוקסר ושותה בלו מון. שתי נערות בביקיני מבשלות ארוחת בוקר לו ולמאיר הורביץ, חברו הטוב ושותפו העסקי. השניים, ילידי ברוקלין, ניו יורק, מתלוננים על המסעדות באי שהיה לביתם. "אי אפשר פשוט להזמין חביתה. אתה חייב לבקש שיכינו לך חביתה עם בייקון, בלי הבייקון".

כמה שעות וארגז בירה לפני כן, זיינס והורביץ עורכים לנו סיור בבית, שבו שישה חדרי שינה. זיינס פונה לחדר השינה שלו כדי להראות את נופי הנמל, אך בפנים חשוך. שתי החברות שלו רבות על התריסים, הוא אומר; אחת מתעקשת להחשיך. בהמשך המסדרון, הורביץ מוציא שוט עור ממגירה לצד המיטה. כשהוא מראה את זה לנשים שהוא מביא הביתה, הוא אומר, הן בדרך כלל מגיבות באדישות מתסכלת. "אולי זה מה שהן מצפות מבחור עם בית כזה".

הורביץ (מימין) וזיינס במקלט המס בפוארטו ריקוצילום: Christopher Gregory

כתבות נוספות ב-TheMarker

אחרי סגירת המסעדה: הווידוי של מיכל אנסקי

"זבל", "חארות": "מופע" הקללות של מירי רגב

עבור זיינס והורביץ, הבילוי בארץ המובטחת התברר כמאכזב. בהתחשב במה שהם ראו, החיים כבר מזמן איבדו את יכולתם להפתיע אותם. הגעתי עם חצי קילו לקס כמתנת חנוכת בית לאחוזת הסקס במקלט המס שלהם כדי לשמוע את סיפורם הבלתי סביר - כיצד שני נערים משכונה חרדית בברוקלין היו עדים ללידתו של סוג חדש של אשראי, עשו הון ואז ראו כיצד הכל מתמוטט - לא בעקבות פשיטה של ה-FBI, אלא כשבנקאים מוול סטריט שילמו מיליונים כדי להשתלט עליהם.

הורביץ וזיינס משחקים כדורסל בביתםצילום: Christopher Gregory

זיינס והורביץ הרוויחו את כספם בתחום שכיום נקרא מקדמות מזומן לסוחרים. זוהי דרך חוקית להלוות כסף לעסקים קטנים בריביות גבוהות יותר מאלה שגבו בעבר מלווים בריבית של המאפיה. זהו תחום נטול כל פיקוח, שהוזכר בשנה שעברה על ידי המינהל לעסקים קטנים כמקור להלוואות קטנות מ-150 אלף דולר, לפי הניוזלטר המקצועי DeBanked, אחד המקורות הבודדים שבהם יש מידע אמין בעניין. העסק התפתח לפני כעשור בחדר שבו ישבו נערים חרדים לשעבר במנהטן. הם פיצחו שיטה לפתות מוכרי פרחים ובעלי פיצריות באמצעות הבטחות למזומנים קלים, וגילו עד כמה גדולים יכולים להיות הרווחים – אפילו אם הלווים ייקלעו לפשיטת רגל.

זיינס היה אחד הבחורים הללו. בשנה החולפת שבה כתבתי על התחום הוא נהפך למדריך שלי שם. זיינס הוא בן 33 מתולתל עם חיוך מלוכסן שמתלבש כמו תייר, בכפכפי אצבע וטי־שרט ומדבר במבטא ברוקלינאי יידישאי. הוא מכיר את כל השחקנים והטריקים שמפרידים בין אנשים לבין כספם, אך רואה בעצמו אאוטסיידר, מישהו שלועג גם לפיננסיירים בוגרי אוניברסיטאות יוקרה שמתעסקים בדברים מפוקפקים.

זיינס אמר לי שוב ושוב שהוא מתכנן למכור את החברה שלו לקרן גידור בעשרות מיליוני דולרים. לא האמנתי לו, אבל אמרתי לו שאם זה יקרה זה יהיה סיפור טוב. ואז, יום אחד באביב, הראו לי עותק של מכתב מגולדמן סאקס. הוא היה ממוען לחברה של זיינס. הבנק הציע לו 100 מיליון דולר.

"אם אתם לא מרוויחים 20 אלף דולר בחודש - אין לכם מה לחפש פה"

בשכונת מידווד בברוקלין, גברים בחליפות שחורות ומגבעות שחורות רחבות שוליים מדברים ביידיש מתחת לפסי הרכבת העילית. נשים צעירות ממלאות את המדרכות בעגלות תאומים, חובשות פאות בהתאם למסורת הצניעות. זיינס גדל פה, החמישי מבין עשרה ילדים. אביו עבד כצלם חתונות. המשפחה היתה כה ענייה, עד שלנסוע ברכבת התחתית נחשב לפינוק.

כל היבטי החיים כאן נשלטים על ידי הלכה דתית. לא מערבבים בשר וחלב, אין חשמל בשבתות, שורכים את הנעל השמאלית לפני הימנית. במקום לבית ספר תיכון הולכים הנערים בשכונה לישיבה. זיינס ותלמידים אחרים התעמקו בכתובים בעברית וארמית במשך שעות מדי יום באולמות אפרוריים עמוסי שולחנות עץ שמזכירים עיירות עניות מהמאה ה־19. הם כמעט לא למדו מתמטיקה או אנגלית. זיינס היה תלמיד טוב, אך ככל שהתבגר הוא החל להרגיש שהמבוגרים מתעמקים יותר מדי בפרטים הטכניים של החוקים הדתיים מאשר במוסר המנשב מהם. הוא אומר כי היה עד לנוכלים שזכו לכבוד בשל תרומות שתרמו, ולאבות שבקושי יכלו לקנות מזון לילדיהם אך רכשו פריטי קודש יקרים להפליא. זיינס החל להפר את הכללים. "הצ'יזבורגר הראשון", הוא אומר, "היה מדהים".

אייב זיינסצילום: Christopher Gregory

זיינס נשר מלימודי הקודש ונרשם לקולג' הקהילתי קינגסבורו. שם פגש את הורביץ. למרות שהם גדלו במרחק דקות הליכה זה מזה, השניים מעולם לא נפגשו כי משפחתו של הורביץ התפללה אצל רב אחר. זיינס נשא עיניו לחברו החדש, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים. הוא היה גבוה מזיינס בכעשרה סנטימטרים, וראה כבר קצת את העולם - או לפחות יותר ממנו. בטיול "תגלית" לישראל, קיבל זיינס את הכינוי "באגסי", בגלל שהוא והורביץ היו צמודים זה לזה כמו הגנגסטרים באגסי סיגל ומאיר לנסקי. ב-2005 הם עבדו ביחד במעון למבוגרים בעלי קשיי התפתחות, והשתכרו עשרה דולרים לשעה. הם אהבו את העבודה אבל רצו לצאת ממידטאון. בנובמבר של אותה שנה מצאו את הדרך לעשות זאת. לדרך היתה צורה של גבר שמן, קירח וראוותני בשם סם צ'נין.

כמו הורביץ, גם צ'נין גדל בקהילה של הרבי מלובביץ', סניף ברוקלינאי של היהדות החסידית ששולח נערים לרחובות לגייס עוד יהודים לתנועה. אנשים שעבדו עבור צ'נין אומרים שבשנות ה-20 לחייו הוא כבר השתמש בכושר השכנוע שפיתח כדי למכור מכונות כרטיסי אשראי לחנויות. זה היה עסק טוב - אנשי המכירות קיבלו עמלה בכל פעם שלקוח גיהץ כרטיס - אבל ברגע מסוים כבר היה קשה למצוא עוד לקוחות בשכונה.

כדי להרוויח עוד כסף, כמה מחברות עיבוד כרטיסי האשראי החלו להעניק הלוואות קטנות ויקרות ללקוחותיהן. לעתים בנקים דוחים עסקים קטנים בטענה שמסוכן מדי להלוות להם. ואולם, ההלוואות של חברות עיבוד התשלומים כמעט תמיד נפרעו, בגלל שהן גבו נתח מהעסקות לפני שהלווה אפילו נגע בכסף. צ'נין הבין שיש הרבה עסקים שכל כך זקוקים לכסף, שהם יקנו מכונת כרטיסי אשראי רק כדי לקבל הלוואה, ובשכונה הוותיקה שלו היו הרבה אנשים כמוהו, שידעו כיצד למכור ולעבוד על עמלה. צ'נין, באמצעות עורך הדין שלו, סירב לענות על שאלות.

הורביץ היה אחד מהלובביצ'רים שצ'נין גייס לחברת תיווך מקדמות המזומנים שלו, שאותו כינה "סקונד סורס פאנדינג". העסק המריא. הורביץ התפאר בפני זיינס שהוא הרוויח יותר מ-15 אלף דולר בחודש הראשון שבו מכר הלוואות. זה כל מה שזיינס היה צריך לשמוע. הוא קנה חליפה ועותק של "וול סטריט ג'ורנל" ונסע בתחתית למנהטן כדי להצטרף לצוות הגדל והולך של סקונד סורס. היה זה בינואר 2006, והוא היה בן 23.

זיינס לא היה איש מכירות מוכשר כמו הורביץ, שהיה אחראי תוך שנה על כל אנשי המכירות. אולם בסקונד סורס, כל מי שהיה מוכן להרים טלפון ולמכור היה יכול להרוויח 2,000 דולר בשבוע. חרושת הרכילות החסידית התעוררה. השמועה על הכסף הקל התפשטה מבתי האבן החומים של קראון הייטס ועד רחובותיו הירוקים של בורו פארק. כל כך הרבה נערים ניסו להתקבל לתפקיד, שהורביץ החל לנהל ראיונות קבלה קבוצתיים. "אם אתם לא מצליחים להרוויח 20 אלף דולר בחודש, אין לכם מה לחפש פה", אמר הורביץ למועמדים, לדבריו.

סקונד סורס פעלה ללא תחרות וניצלה עד תום את המצב. בעסקה הרגילה היא הציעה לעסקים קטנים הלוואה של 9,000 דולר תמורת פירעון של 120 דולר ליום במשך שישה חודשים, סך הכל 14,500 דולר, השקולים לריבית של 250% בשנה - פי עשרה מהגבול המותר במדינת ניו יורק, שבשנות ה-90 אסרה על פי חוק לגבות יותר מ-25%. כדי לעקוף את החוק, החברות המלוות טענו שהן לא גובות בפועל ריבית, אלא קונות את הכסף שאותם עסקים קטנים יעשו בעתיד, בהנחה. כל עוד לא הן השתמשו במילה "הלוואה", מעשיהן עמדו במבחן בית המשפט, אומר רוברט קוק, עורך דין שמייעץ בתחום. החוק גם אוסר עליהן לרדוף אחר חייבים כדי לגבות חוב אם העסק כושל. הלוואות מקדמות מזומנים מסחריות הן גירסת טורבו של "פקטורינג", השיטה הוותיקה לסחור בזכות לגבות תשלום חובות לא משולמים בתמורה למקדמה במזומן.

הלקוחות הטובים ביותר של סקונד סורס היו גם הנואשים ביותר. לעתים היו אלה מהגרים עם אנגלית רצוצה. המתווכים התפארו מי רימה הכי הרבה. כדי לתמרץ אותם, הורביץ היה מדביק שטרות של 100 דולר לקיר. אנשי מכירות שלא עמדו ביעדים איבדו את כיסאות הישיבה שלהם. "למה אתה יושב בכיסא שלי"? צעק עליהם הורביץ, "אם אתה לא מרוויח בשבילי כסף?".

מתווכים שהיה להם כישרון הרוויחו יותר ממה שיכלו לדמיין. חלקם גילחו את זקניהם והסירו את הכיפות, ויצאו לעיר לאחר שקיבלו כמה משכורות. אחרים גילו את הוויסקי והקוקאין. "כמויות בלתי נתפשות של כסף נשפכו עלינו", אומר דוד סנדמויר, אחד מאנשי המכירות. "היינו אומרים זה לזה 'בוא נבזבז 1,000 דולר במועדון חשפנות. עלי'". צ'נין קנה בנטלי כחולה ושכר נהג. הורביץ קנה כיסא מלכות גדול מעץ למשרדו ופסל בגודל אמיתי של אריה.

זיינס על רקע החוף הצמוד לביתםצילום: Christopher Gregory

זיינס יצא לטיולים לאטלנטיק סיטי עם שאר המתווכים, אך הוא לא הצטרף לחגיגת השחיתות בהתלהבות. "למרות שהוא היה מרדן", אומר אחיו שלום, "הוא נכנס למשרד ההוא כנער ישיבה". נדרשו לזיינס שנים של מכירת הלוואות בסקונד סורס כדי לצאת מבית הוריו.

כשהכלכלה התרסקה ב-2008, זה היה כאילו מישהו סגר את ברז הכסף. סקונד סורס היתה תלויה בחברות קטנות לעיבוד כרטיסי אשראי כדי לממן את המקדמות, ואלו החלו לסרב ללווים. צ'נין פיטר את רוב אנשי המכירות. הורביץ, שאומר שצ'נין גזל ממנו 2 מיליון דולר בשכר, יצא לטיול אופנועים בהודו. זיינס, לעומתם, לא הסכים לצאת מהמשחק. אם חברות עיבוד האשראי לא מוכנות לממן את ההלוואות, למה שהוא לא ילווה מכספו שלו?

למשך זמן מה הצטרף זיינס לסוחר בשם דייוויד גלאס, שהודה באותה עת בסחר על פי מידע פנים, והיה מפורסם בתחום ההלוואות כמי ששימש השראה לסרט "חדר לחץ" משנת 2000. גלאס גייס את הברוקרים, וזיינס מימן את המקדמות באמצעות הכסף שהרוויח בסקונד סורס, בריביות שהגיעו עד 750% בשנה. הכסף היה כל כך טוב, שהורביץ התפתה לחזור. לאחר שנה, כולם מאסו בשיתוף הרווחים ושני החברים נפרדו מגלאס ב-2011 והקימו חברה משלהם שנקראת פרל קפיטל, על שם הרחוב שמשרדי החברה נמצאו בו.

מקדמות מזומן כבר לא היו עסק סודי. הרבה עמיתים לשעבר מסקונד סורס פתחו סוכנויות תיווך, וקרנות הון סיכון והשקעות פרטיות גילו גם הן את התחום.

בפברואר 2011, חברה בשם און דק קפיטל, שמשתמשת באלגוריתמים לזיהוי הלווים הטובים ביותר, לקחה הכנסות מחברות כמו פרל, וגייסה 25 מיליון דולר מחברות הון סיכון מעמק הסיליקון. קאן קפיטל, עוד מתחרה, גייסה 30 מיליון דולר ב-2012 מאקסל פרטנרס, מהמשקיעות הראשונות בפייסבוק. אחרים גייסו עוד עשרות מיליוני דולרים.

התחרות הוציאה מזיינס את הגאוניות שלו. במקום לבנות חדר מסחר משלו, הוא נהפך לסיטונאי. הוא אמר לברוקרים לשלוח אליו את הלקוחות הבעייתיים ביותר. הוא גם המציא דרכים לסחוט יותר כסף מעסקים שכבר קיבלו מקדמות. הוא הציע הלוואה שנייה, עם מועד פירעון של חודשיים־שלושה, כך שהיא תיפרע לפני החוב הקיים. מממנים אחרים הסכימו להלוות כסף רק כנגד מכירות כרטיסי אשראי, אך זיינס היה מוכן לממן כל מי שיש לו חשבון בנק שממנו הוא היה יכול למשוך אוטומטית תשלומים.

האסטרטגיה הזאת עבדה כל כך טוב, אומרים זיינס והורביץ, שהם הכפילו את כספם כמה פעמים בשנה. הם הקימו את פרל עם השקעה של מיליון דולר והרוויחו 8 מיליון דולר ב-2012, השנה המלאה הראשונה שלהם. ב-2013 הוכפל הרווח, והיקף ההלוואות הגיע ל־100 מיליון דולר.

בין הלווים היו אנשים כמו דרמוט אוהייר, מהגר בן 60 מבלפסט, צפון אירלנד, שניהל פאב אירי עם אשתו בססקוהנה, פנסילווניה. יום אחד ב־2013, כאשר עבד בבר שלו והיה עסוק בלדאוג כיצד ישרוד את החורף, התקשר אליו מתווך. אוהייר לקח הלוואה בריבית של 500%, ועוד אחת מפרל ב-400%. התשלומים היומיים התגלו כבלתי אפשריים. אוהייר הגיש בקשה לפשיטת רגל בפברואר 2014, והבנק עיקל לו את הבר. הוא עבר לחיות עם מחותניו באוהיו והחל לעבוד בחנות של לואו'ס. "זה שבר את לבנו לעזוב את הבר, אבל מה אפשר לעשות, אני מתבייש שנפלתי בפח", הוא אומר.

"כשהייתי צעיר יותר ועני הייתי שואל 'מה ההבדל בין 10 מיליון דולר ל-100 מיליון דולר?' ובכן, יש הבדל"

ב-2013, רווחי פרל לכדו את תשומת לבה של וקטור קפיטל, קרן השקעות פרטיות שעם משקיעיה נמנות קרנות ההשקעה של הרווארד ו-MIT. הקרן, שהתמקדה בהבראת חברות תוכנה בקשיים, השתמשה בחלק מכספי לקוחותיה להשקעה בחברת הלוואות בריבית קצוצה שהוקמה במקלט מס כדי לעקוף את חוקי ריבית הנשך של ארצות הברית. לדברי זיינס ואחרים שנפגשו עם וקטור, הקרן רצתה להשקיע עוד 100 מיליון דולר כדי להיכנס לתחום ההלוואות בריבית גבוהה. היא שקלה לקנות את פרל.

ביתם של אייב זיינס ומאיר הורוביץצילום: Christopher Gregory

זיינס התאמץ להציג את החברה שלו באור מכובד. הוא פיטר עובד שהמתין לגזר דין במשפט על הברחת מריחואנה. הוא השיג חוות דעת מחברת עורכי הדין סטרוק אנד סטרוק אנד לאוון המתארת את פעילויותיה של פרל כחוקיות. אולם וקטור איבדה עניין. דובר וקטור אמר כי המגעים עם פרל היו ראשוניים בלבד.

הפלירטוט סייע לזיינס ולהורביץ להבין כמה כסף הם יכולים להשיג מוול סטריט. רואי החשבון שלהם הציעו להם לעבור למקלט מס, כדי שלא יצטרכו לשלם מחצית מהרווחים לממשלה. הם התפשרו על פוארטו ריקו, שבה כמה סוגי הכנסה מוגנים מהממשל הפדרלי וממוסים ב-4% בלבד.

לאחר שעברו לאי בשנה שעברה, גייסו השותפים את בנק ההשקעות FBR למצוא קונה עבור פרל. 16 קרנות השקעה נפגשו עמם. זיינס אומר שהוא למד לזהות את הקונים לפי החולצות: לבנות לבנקאים, כחולות לעובדים בקרנות השקעות פרטיות. הוא רצה לזכות בהערכתם של הפיננסיירים בוגרי אוניברסיטאות היוקרה, אך הרגיש שהם מתנשאים עליו בדיבורים על מודלים פיננסיים. "בקושי ידעתי איך לקרוא מאזן", אומר זיינס. "אבל הם לא עשו את מה שאני עשיתי".

ההצעה מגולדמן סאקס הגיעה ב-1 באוגוסט, 2014. מי שהגישה את הצעת הרכישה בסך 100 מיליון דולר היתה חטיבה בשם ברוד סטריט פרינסיפל אינווסטמנטס, שמשקיעה את כספי גולדמן. אחד מהשותפים בבנק ההשקעות, סומיט רג'פל, היה חתום על ההצעה. כל שאר הקונים המתמודדים עלו לרגל לפגוש את זיינס והורביץ בביתם, אך האנשים בגולדמן התעקשו שהשניים יבואו למטה שלהם בניו יורק (רק הורביץ הגיע לבסוף). זיינס והורביץ אומרים שגולדמן נסוג לאחר שבחן את המאזנים של פרל, ואמר כי הטכנולוגיה לא ניתנת לשדרוג להיקף גדול. במאי 2015 הכריז הבנק שהוא מקים פלטפורמת הלוואות מקוונת לעסקים קטנים וצרכנים. השותף שבחן את פרל היה אחד מאדריכלי התוכנית. "שיזדיי... גולדמן", אומר הורביץ. אנדריאה רפאל, דוברת גולדמן, אומרת כי הבנק מעולם לא שקל ברצינות את העסקה.

תהליך המכירה של פרל נגרר במשך חודשים. המתמודדת הזוכה היתה קפיטל Z פרטנרס, קרן השקעות פרטיות שמנוהלת על ידי שני יוצאי סלומון ברדרס ומנהלת 600 מיליון דולר. זיינס והורביץ מסרבים לדון בעסקה, ואומרים כי חתמו על הסכם סודיות; לפי מקורות יודעי דבר הם חלקו ביניהם 40 מיליון דולר, ויקבלו עוד 20 מיליון דולר כשהבעלים החדשים יגבו את כל המקדמות של פרל. קפיטל Z סירבה להגיב. כשהעסקה נסגרה בפברואר, זיינס התאכזב. הכסף לא גרם לו להרגיש שונה. הקונים העניקו לו פנינה על מגן כדי לחגוג את האירוע. הפנינה היתה עשויה מפלסטיק.

"אם היית במצב קשה כמוני - היית מסתכל על זה אחרת"

זיינס חי בפוארטו ריקו במצב של פרישה-למחצה כבר כשמונה חודשים. בזמן שהוא שיחק גולף, הימר והתחיל עם נשים בטינדר, תחום המקדמות במזומן נהפך למיינסטרים. און דק הונפקה לציבור ויש לה שווי שוק של 650 מיליון דולר. באפריל קאן קפיטל גייסה 650 מיליון דולר מוולס פארגו, ג'יי.פי מורגן צ'ייס ובנקים אחרים.

זיינס עוד לא למד ספרדית או קנה סירה. באחוזה יש בריכת אינפיניטי, אך הוא לא טורח למלא אותה עד הקצה. "בזבוז כסף", הוא אומר. בחגיגות ה-4 ביולי הוא הזמין חזיר צלוי על שיפוד. המסיבה היתה בסדר. "נראה לי שבקרוב נתחיל לעשות משהו אחר", אומר הורביץ. "אי אפשר לשבת כל היום, לשחק גולף ולזיין נשים יפות".

העושר לא הפך את זיינס למאושר; הוא רק גרם לו לרצות עוד. "כשהייתי צעיר יותר ועני הייתי שואל 'מה ההבדל בין 10 מיליון דולר ל-100 מיליון דולר?' ובכן, יש הבדל".

כמה חודשים לפני כן שאלתי את זיינס על המצפון שלו. הוא אמר שאין לו בעיה עם מה שהוא עושה. ההלוואות של פרל אמנם יקרות, אבל זה לא שללקוחות היו חלופות אחרות, והחוקים לגבי הריבית לא הגיוניים יותר מחוקי הדת שהוא נטש מזמן. "בתקופת התנ"ך היה משהו מלוכלך בגביית ריבית", הוא אמר והרים את כוסו, "כיום בעל עסק יכול לקנות את הבירה הזו בדולר, להכפיל את מחירה פי שמונה, ולמכור אותה לאידיוטים כמונו, ולאף אחד לא אכפת".

המשפחה שלו מסתכלת על הדברים מזווית אחרת. שאלתי את שלום זיינס אם הוא אי פעם ראה את אחיו מהרהר בגורל הלווים, או בתעשייה שהוא מילא תפקיד קטן ביצירתה. "אם אתה לא יודע הרבה על העולם החיצוני, זה ייראה לך כאילו שאתה עוזר לאנשים", אומר שלום. "אם היית במצב קשה כמוני - היית מסתכל על זה אחרת. אני הייתי הסוחר. אני יודע מה זה להיות האיש בצד השני של הטלפון". הוא שמח שאחיו יצא מהעסק. שלום מספר שגם סבם, מהגר פולני שמכר ארנקים במנהטן, נאלץ פעם לפרוע הלוואה שלקח ממלווה בריבית. "כיום", הוא אומר, "היו קוראים להם 'עסק למקדמות מזומן'".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

לחוסכים הסולידיים יש אלטרנטיבה

שעתו היפה של החוסך הסולידי: יש חלופה טובה יותר לפיקדון בבנק

טסלה, מודל S. המחיר למי שיזמין את המודל היום ייקבע בהמשך

אחרי כמעט שנתיים: הדגמים הגדולים של טסלה מגיעים לישראל

אלעד כהן (מימין), ניצן רנגיני בוצר ודניאל בוצר

ממשכורת של 30 שקל בשעה – לווילה בת שלוש קומות במושב מבוסס בשרון

מסיבה בבריכה, אילוסטרציה

בעל הבית מרוויח 15 אלף שקל ללילה - החיים של השכנים נהפכו לסיוט

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker
תופעות לוואי בעקבות שימוש בפרופסיה

"כל הגוף מרגיש מחושמל, הכל שורף וכואב": הם רצו לעצור את ההתקרחות. זה הרס להם את החיים

נועם וימן

מתוחכמים ומסתוריים: האנשים שהבלעדיות הפכה אותם לעשירים מאוד