הפיינל פרונטיר של אילון מאסק

החלל לא שייך לאף מדינה. אבל זה לא שולל את האפשרות שכוכבי לכת יהיו שייכים לאנשים פרטים או פירמות עסקיות כמו של מאסק, הפרש הבודד במדבר השומם

ירון כהן צמח
ירון כהן צמח
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מכונית של טסלה בחלל
מכונית טסלה בחללצילום: SpaceX / AP

מהו הדבר המשמעותי ביותר שהתרחש בתקופה האחרונה? יש מי שיגיד כמובן שזה המאבק בקורונה והמרדף אחר החיסון, אחרים יגידו שזו דווקא ההפסד של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית. יש שיסתפקו במועט ויצביעו על הניסיונות לחזור לשגרה. אבל בתוך כל המהומה של חדשות התקופה הזו, לרגע בצבצה הכרזה שאם תתממש, תשנה את העתיד של כולנו: הכרזתו של אילון מאסק על כך שההתיישבות שהוא מתכנן במאדים לא תהיה כפופה לחוקי כדור הארץ.

ההכרזה עצמה לא נעשתה באופן פומבי, אלא מופיעה כסעיף בתנאי השירות של סטארלינק – חברה של מאסק שמתכוונת לשגר אלפי לוויינים קטנים למסלול סביב כדור הארץ כדי לספק אינטרנט מהיר לכל רחבי העולם, ובעתיד הרחוק גם בכוכבי לכת אחרים – מה שעורר ביקורת רבה על זיהום מראה החלל ופגיעה במחקר האסטרונומי וכמובן גם חרדות קונספירטיביות על שליטה מרחוק במוחם של האנשים באמצעות, איך לא, רכיבי הדור החמישי שיותקנו בהם ובנו.

על פי הסעיף, עבור שירותים הניתנים במאדים או מעבר לו, הוא ייחשב כוכב חופשי ללא סמכות או ריבונות של אף ממשלה מכדור הארץ, וכל המחלוקות ייפתרו על ידי המתיישבים תחת שלטון עצמי.

לכאורה זהו חוזה עסקי שייתכן שיהיה חסר תוקף בזמן אמת, אבל כדאי להבין את המשמעות של הדברים. דבר ראשון הוא שמאסק למד לא לחזור על טעותו ההיסטורית של קולומבוס, שהיה כפוף למלכים הספרדים שעזרו לממן את המסע המפורסם שבו גילה את היבשת שלימים נקראה אמריקה. אלה, בתמורה לכך, אפילו לא העניקו לו את תואר המושל באותן מושבות שהקים. מאסק לא פועל בשמה של אף מדינה.

משמעות נוספת היא שבא בן אדם ושולח אנשים לכוכב אחר בחללית שהוא בנה ועם הציוד שלו ואומר לכדור הארץ ולכל שליטיו – אני לא שייך לכם יותר, ואחוקק חוקים משלי במושבה שאני אקים, רחוק רחוק מכם. ואם נהיה רגע ריאליסטים – מה בכלל אפשר לעשות לו? לרדוף אחריו? לשלוח שוטר? לא בטוח שממשלות הארץ מסוגלות באמת לעשות זאת. עם 100 מיליארד דולר בכיס, מאסק לא כפוף כלכלית לאף אחד, ויכול להרשות לעצמו לתכנן בנייה מסיבית של ספינות חלל שיעבירו תוך כמה שנים כמיליון איש להתגורר במאדים, שם הם יקימו משטר אוטונומי של דמוקרטיה ישירה.

ההצהרה של מאסק מעידה גם שהוא למד לקח מעוד טעות היסטורית: זו של המתיישבים האנגלים בצפון אמריקה, שהגיעו לארץ החדשה והרחוקה בתחילת המאה ה־17 ואף שדגלו בשלטון עצמי, לא השכילו ליישם אוטונומיה מוחלטת מארץ המוצא, ורק לאחר יותר מ־150 שנה החליטו למרוד והקימו את ארצות הברית. המושבה שהוא יקים תהיה בעלת אוטונומיה כלכלית ופוליטית מהארץ הישנה, כבר מהרגע הראשון.

מאסק מונע מתוך חזון. כמו שהוא הפך את תעשיית הרכב עם מכונית הטסלה שלו, מתוך תפישה שזו לא מכונית עם מחשב אלא מחשב עם מכונית, וכמו ששינה את תעשיית החלל עם SpaceX מתוך תפישה שטיל לחלל לא בהכרח חייב לעלות מיליארדים, כעת מאסק משנה את האדם לפי חזונו – האדם הוא יצור רב־כוכבי, שהכפיפות שלו לכדור הארץ היא עניין זמני ולא הכרחי. מאסק מאמין שיום אחד תתרחש אפוקליפסה – מחלה חשוכת מרפא, מלחמה גרעינית או כל קטסטרופה קוסמית אחרת – שתחריב את כל האנושות על פני כדור הארץ. כך שמבחינתו, הקמת מושבות אנושיות בחלל היא לא רק חלום והזיה או הזדמנות עסקית, אלא ביטוח מפני הכחדה – כדי שלא נגמור כמו הדינוזאורים. את היכולת לממש את החזון הוא כבר הפגין כששלח לחלל מכונית טסלה, המשייטת לה כעת אי שם מעבר למאדים, ובה נהג־בובה שמקשיב לשירו האלמותי של דייוויד בואי, Space Oddity.

מאסק מאמין שכבר בטיסה הראשונה יהיו מספיק מתנדבים שמסוגלים לשלם כדי שיטיסו אותם לגור בכוכב האדום למרות תנאי החיים הבלתי אפשריים. הם מן הסתם יגורו במערות ויתגעגעו לחיים הנוחים בכדור הארץ. חלקם ימותו בגלל התנאים הקשים, מחלות בלתי ידועות או תקלות ושאר דברים בלתי צפויים. אחרים ישרדו ויהפכו עם הזמן לדמויות מיתולוגיות, כמו משפחות המייפלאוור.

בפועל, כבר בשנות ה־60 חתמו מדינות האו"ם על הסכם והצהרה שהחלל לא שייך לאף מדינה. אבל זה לא שולל את האפשרות שכוכבים יהיו שייכים לאנשים פרטים או פירמות עסקיות כמו של מאסק. באישיותו מאסק מבטא את האידיאל האמריקאי של היזם הקשוח ופורץ הדרך, ואם לא די בכך, עם השאיפה למאדים הוא גם מגלם את האתוס האמריקאי העמוק ביותר של הפרש הבודד הרוכב במדבר השומם – כאיש ללא ארץ בארץ ללא אנשים – והנאלץ לשרוד את הרפתקאות הבלתי צפויות תוך כדי חיפוש ה"פיינל פרונטיר", מה שנהפך למוטיב המרכזי בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים".

גם אם האוטופיה של מאסק לא תתקיים במציאות, ברור שהיא תעמיד אתגר ממשי לדורות הבאים, ואולי אפילו כבר לדור הבא. חשיבותה לא רק בהצהרת הכוונות, אלה בהבלחה לרגע של העתיד הקצת יותר רחוק מקצה הקורונה, והסוגיות המשמעותית שיעלו בו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker