עיצוב בר קיימא: למחזר, להשמיש, למלא

טכנולוגיות מתקדמות ויצירתיות פורצת גבולות משמשות את המעצבים למיחזור חומרים ליצירת מוצרים חדשים לגמרי

תמי בן שחר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: AFP

רבים נוטים להאמין שבהיותם ממחזרים מושבעים, כבר עשו מספיק טוב לעולם. אבל העולם ממשיך לייצר עוד ועוד, גם בימי קורונה, ואט־אט מחלחלת ההבנה שכדי לתקן משמעותית את נזקי הסביבה מוטב לייצר פחות, לצרוך פחות, לזרוק פחות – ולהשתמש במה שכבר קיים. אסטרטגיה של ניהול פסולת והפרדתה לקטגוריות היא חשובה בדרכה. אולם ההכרה בכך שמיחזור כשלעצמו אינו פתרון יעיל מספיק לבעיה, וגם ההבנה כי זוהי תעשייה שבעצמה גורמת לזיהום ונזקים, מציבות בפני המעצבים אתגר ליצירת מוצרים ממוחזרים שלא מזכירים כלל את המקור ממנו נוצרו.

איזה פלסטיק אתם היום?

שיתוף פעולה בין ace & tate וסטודיו Plasticietצילום: LENNART WIEDEMUTH

בסניף של רשת המשקפיים האירופית אייס אנד טייט, שנפתח בשנה שעברה באנטוורפן, בלגיה, נעשה שימוש במשטחים מפלסטיק ממוחזר, המדמים טרצו ססגוני. המחיצות בחנות, המידוף וחיפויי הקיר עשויים כולם מהחומר המיוחד שפותח על ידי פלסטיסייט, סטודיו לעיצוב מרוטרדם, הולנד, המתמחה ביצירת משטחים אדריכליים מפלסטיק ממוחזר. עיצוב החנות החדשה משקף ערכים של קיימות ואחריות אקולוגית וחברתית. אייס אנד טייט התחייבה שעד שנת 2030 תעבור באופן מלא לייצור מסגרות משקפיים מפלסטיק בעל רמת פליטת פחמן מבוקרת, ותשתמש בחדשנות אקולוגית בעיצוב שטחי המסחר שלה. לצורך יצירת המשטחים דמויי הטרצו נעשה שימוש בפסולת מקומית שמוינה באמצעות אור אינפרה־אדום, המאפשר זיהוי וחלוקה של פלסטיק לשישה סוגים שונים. מכלל ההיצע שהתקבל בחר סטודיו פלסטיסייט בקפידה את החתיכות שהתאימו לפרויקט, הן בצבעוניות והן בסוג הפלסטיק. בתהליך העבודה הפלסטיק נגרס לחתיכות קטנות ופוזר ליצירת המשטחים בשיטה של חימום והשטחה.

כמו שכבות גיאולוגיות

בסטודיו וויז אנד מרל, שהוקם ב־2015, מייצרים משטחים לשימוש אדריכלי ולכלי בית, שמקורם בפלסטיק ממוחזר מקומי מאזור ברייטון אנד הוב שבדרום־מזרח אנגליה. חומר הגלם העיקרי שבשימוש הסטודיו הוא שקיות פלסטיק, מעטפות "פצפצים" ויריעות פלסטיק נצמד, הנחשבים בעלי צפיפות פלסטית נמוכה ומכאן גם נובעת הרכות שלהם. בשלב הראשון מנקים את חומר הגלם מלכלוך או מדבקות שהוצמדו לו, ולאחר מכן הוא עובר חימום והמסה לכדי גוש רך דמוי בצק, אותו לשים ליצירת אפקט השיש המתקבל בתוצר הסופי. לאחר מכן עובר החומר פעולת דחיסה, לחיצה והשטחה, ולאחר קירורו הוא מתקשה ונהפך עמיד לאורך שנים. אחרי שיוף סופי החומר נראה כשכבות שיש גיאולוגיות, מהן ניתן ליצר ריהוט, חיפויי קירות, כלי בית ועוד.

שיש מדומה. עמיד לשנים ארוכות צילום: (Madeleine Thilly (Merl of Weez & Merlצילום: Madeleine Thilly (Merl of Weez &
צילום: Madeleine Thilly (Merl of Weez &

שקיות הפתעה

לשקיות פלסטיק נדרשות מאות שנים כדי להתכלות, ומדינות ברחבי העולם מנסות להתגבר על הבעיה באמצעות חקיקה נגד שימוש בשקיות חד־פעמיות, גביית תשלום עבור שימוש בהן בשווקים השונים, וקמפיינים להעלאת המודעות הציבורית לנזק העצום והבלתי הפיך שהן גורמות לכדור הארץ. האתר The World Counts מציג מונה דיגיטלי שאץ קדימה במהירות מסחררת, וממחיש את השימוש האינטנסיבי בשקיות. האתר מדווח שב־2020 אנו צפויים להשתמש ב־5 טריליון שקיות – כ־160 אלף בשנייה, ובממוצע 700 שקיות לאדם בשנה. משך השימוש בשקית הוא כ־12 דקות, וזמן ההתכלות של כל שקית הוא כ־1,000 שנה. בנוסף על כך, פחות מ־1% משקיות אלה ממוחזר. כלומר, גם אם יופסק יצור השקיות באופן מיידי ומוחלט, עדיין יש למצוא פתרון לכמות הבלתי־נתפשת של השקיות המזהמות שכבר יוצרו.

קרדיט מתוך עמוד האינסטגרם של reformstudio.catalogue
כיסא Grammy's Chair M. מרופד ב–152 שקיות ממוחזרות צילום: מתוך חשבון האינסטגרם של reformstudio.catalogue

מֿרים חאזם והנד ריאד, מייסדות סטודיו רפורם שבקהיר, פיתחו טקסטיל בשם Plastex – אריג העשוי משקיות ניילון. ההפיכה במצרים ב־2011 השפיעה על השתיים והן רצו לקחת חלק בשינוי שהתרחש סביבן, ולתרום בחזרה לחברה. לסטודיו חשוב לשמור על מסורת האריגה בעבודת יד הנעלמת והולכת מן העולם, ולפעול לעידוד וחיזוק קהילת האומנים־האורגים המקומית והעצמת נשים מעוטות יכולת. זאת, במקביל לתרומה האקולוגית שבמיחזור שקיות הפלסטיק והפיכתן למגוון פריטים מעוצבים. השקיות נחתכות לרצועות דקות ונארגות יחד עם חוטי כותנה וצמר, ליצירת אריגים ססגוניים. הסטודיו זכה בפרסים רבים מאז הקמתו, ביניהם בפרס בקטגוריית הטקסטיל לבית בסלון דל מובילה, בשבוע העיצוב במילאנו שהתקיים בשנה שעברה. המותג אף פיתח מוצרים בשיתוף פעולה עם חברות שונות: עם איקאה ביצירת קולקציית תיקים בהשראת השקית הכחולה המפורסמת שלה; עם אליה – מותג נעליים מצרי מצליח; ועם פסטיבל המוזיקה האלקטרונית המצרי סנדבוקס, בעיצוב מחצלות עליהן ישבו באי הפסטיבל. בעמוד האינסטגרם של המותג, ועל כל מוצר שלו, מצוין בכמה שקיות נעשה שימוש ליצירת הפריט, וכמה אומנים ועקרות בית/ פועלות היו מעורבים בייצורו.

כשהחלבן נהפך לסטארטאפיסט

מיכל רב פעמי לגלידה מפלדת אל–חלד. יפים והיגיינייםצילום: Loop

פתרון נוסף למניעת פסולת מיותרת הוא מילוי חוזר של מיכלים קיימים, כפי שהיה מקובל במאה הקודמת, שבה החלבן היה אוסף בקבוקי חלב ריקים, וממלא אותם מחדש בחלב טרי. בינואר 2019 הציג הסטארטאפ האמריקאי ״לופ״ את שיטת הצרכנות המעגלית ההוליסטית, בשיתוף עם רשתות הענק הקמעוניות וולגרינס וקרוגר. השיטה נועדה להפחית את הזיהום והפסולת על ידי מילוי מחודש של מיכלים קיימים, וצמצום נפחים (למשל: טבליות חומרי ניקוי המומסות במים באותו בקבוק במקום חומרי ניקוי נוזליים באינסוף בקבוקים). הצרכנים משלמים פיקדון עבור המיכלים, אותו יקבלו חזרה אם ירצו להפסיק להשתמש בשירותי לופ, ועבור מילויו של כל מיכל. כלומר: הצרכן קונה רק את התכולה, ולא את המיכל, ללא יצירת פסולת בכלל.

המצרכים מסופקים בתוך תיק מתקפל דמוי צידנית, ללא קופסאות קרטון ואריזות פלסטיק למיניהן, ואותו הם מחזירים עם המיכלים הריקים הנשלחים לניקוי ומילוי מחדש. מעצבים תעשייתיים עמלו רבות על עיצוב המיכלים מפלדת אל־חלד וזכוכית, בשילוב מכסים ופקקים איכותיים, כדי לוודא שיהיו עמידים בשימוש חוזר ובהתאם לתקני ההיגיינה המחייבים, וגם אטרקטיביים למראה. החברה מציעה מגוון מוצרים, ממשקאות, מאפים, מזונות קפואים, פסטות ותבלינים, ועד מוצרי ניקוי והגיינה שונים. עד כה הצטרפו למיזם מותגים כגון בודי־שופ, האגן דאז, פנטן, ג׳ילט, אוראל בי וחברות מזון שונות. זהו שינוי מהותי בתפישה של עיצוב מוצר, אריזה, מארזים וצרכנות, שאם יצליח, יצמצם באופן משמעותי את כמויות הפסולת שאנו מייצרים מדי יום.

השפעה פסיכדלית
סמל המיחזור האוניברסלי הוא מהמוכרים בעולם, לפחות כמו זה של קוקה קולה ונייקי. הסמל עוצב ב־1970 בידי גארי אנדרסון, שהיה אז סטודנט לאדריכלות באוניברסיטת דרום קרוליינה. אנדרסון עיצב את הסמל ביום אחד, לצורך השתתפות בתחרות שפרסמה חברת מיכלים משיקגו. לדבריו הוא  הושפע מאמנות פסיכדלית שהיתה פופולרית באותה תקופה, מסמל הצמר של חברת וולמארק האוסטרלית ומשיר ילדים עממי, כמו גם מהאמן והמעצב ההולנדי מאוריץ קורנליס, שיצר בעבודותיו הסוריאליסטיות תעתועי כיוון, הנוגדים את חוקי הפיזיקה. אנדרסון זכה בפרס בשווי 2,500 דולר, בידיעה שלא יישמרו לו זכויות קניין רוחני על עבודתו. גם הוא לא שיער עד כמה הסמל שעיצב יהיה מזוהה ובינלאומי ברבות הימים.

ההשראה האוסטרלית לסמל המיחזורצילום: ללא קרדיט

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker