חברה. מקצוע. אהבה

כמו אחרי מלחמה עולמית ארוכה שפגעה בכל, זו ההזדמנות הגדולה לגרד את השומן והפינוק המיותר, ולנער את האבק הרובץ על הכישורים האישיים

ירון שין Jewboy
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

כל סרט דיסטופי ממוצע מתחיל עם נגיף וירוס קטלני שמחסל את מרבית האנושות, או לחלופין, הופך אותה לעדת זומבים שתמיד נראים כמשוייכים בעל כורחם לאיגוד מקצועי מבחינת המטרות, הביגוד, האחידות והלהג. בעולם אפוקליפטי שכזה, הדברים החשובים שהניצולים נדרשים להשיג הם תרופות (מסיכות?), מזון (ביצים?) ורובי ציד  (זום?). במהרה, בני האדם נהפכים ליעילים, חסכניים וחשדנים: כלפי השכן המחטט במחסן, הזקן המתעטש וחבורת הנערים הפוחזת המתקהלת בגינה.

ירון שין Jewboy
ירון שין Jewboyצילום: ברהם קורנפלד

ההבדלים בין התיאור ההוליוודי הזה למציאות שלנו אינם רבים. כל מה שאינו נחוץ להישרדות – מורדם ומוקפא. בגדי מעצבים, כלי בית יפים, ספורט, תרבות ופנאי חברתי, כולם נעשו מיותרים. בני האדם מוצאים עצמם מצטמצמים למיקרו־שבטים: התא המשפחתי הגרעיני, היחידה הקטנה החיונית בעבודה, הבניין המשותף שהפך לקבוצות רכישה וסיוע בתרופות, מזון או ציוד נחוץ (כולל ספרי קריאה, מזרני יוגה ומערוכים מעלי אבק לרידוד בצק). על הצורך החברתי הישן במפגשי חג וסוף שבוע, עונות בקלות 40 דקות החינם של זום, במסכים ירודים, מצלמות מאותגרות ואינטרנט מגמגם.

זה מכבר ידוע שהאדם מסכין לחלץ מעצמו את מירב היצירתיות ברגעי משבר. ועם היצירתיות מגיעה גם ההצלחה. לפתע התזמורת הפילהרמונית מגיעה עם סרטון ויראלי ושובה לב למאות אלפי בתים – קהל שעונות מינויים שלמות לא הצליחו לגייס. האקדמיות הרדומות והאוניברסיטאות מלמדות את הסטודנטים (ואת עצמן) שתוכן הוא רק תוכן, ושאמצעי ההעברה שלו תלויים אך ורק ברצון ללמוד וללמד, ולא משנה באיזו דרך. אנשי העסקים ממשיכים לסגור עסקות ענק ולנהל את העולם, רק עם ילד שובב, ארון בגדים מבולגן או מתלה כביסה מטפטף כרקע לפגישת הדירקטוריון, במקום נופי תל אביב הנשקפים ממשרדי הפאר המיותמים או ממושבי מטוס הסילון הפרטי המיותרים.

איור של ירון שין
צילום: איור: ירון שין - Jewboy

ואולם, לצד הגילוי שהעולם יכול להתקיים היטב על פחות, מתברר לכולנו שגם בערכנו חל פיחות. רובנו נרוויח פחות כסף בשנתיים הבאות, וגם אם לא ניאלץ להדק את החגורה, יידרש מאיתנו הרבה יותר עבור אותו שכר ואותה העבודה, שלפתע נראית לנו חשובה ואהובה מאי פעם. רובנו נבין שהתחרות בשוק מגיעה עד הבית שלנו. מחירי הדירות (ומי ייתן, גם מחיריהם של שחקני הכדורגל) נראים לפתע מופקעים, מופרכים ונטולי הצדקה; בגדי מעצבים ושעוני רולקס – מיותרים עד מטופשים כשאין מול מי לנפנף בהם.

כמו אחרי מלחמה עולמית ארוכה שפגעה בכל, זו ההזדמנות הגדולה לגרד את השומן והפינוק המיותר, ולנער את האבק הרובץ על הכישורים האישיים. יצירתיות היא תכונה אנושית מושרשת, והיא הפתרון היחידי שהאינדיווידואל יכול להניפו מעל ראשו ככלי נשק. לעתים צריך זעזוע כדי לעורר ולהאיר את התכונה הזו שקיימת בדי.אן.איי של כולנו.

ומה לגבי אהבה? אהבה היא אהבה. היא יודעת לעבור על החוקים והסייגים בין כה וכה, גם בעת משבר ובידוד חברתי היא תמצא את דרכה. ותכלס, אין רומנטי יותר מלהתגנב לחורשה בכסות החשיכה והסכנה, כשבחוץ מפטרלים השוטרים, לפגוש את נערת החמד שלך.

ירון שין Jewboy הוא מעצב, אנימטור, מנהל פרויקטים וראש המחלקה לתקשורת חזותית, המרכז האקדמי ויצו חיפה. הוא נמנה עם 40 הצעירים המבטיחים של מגזין TheMarker ב–2011

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker