דבר העורך

הקפיטל ב–2020

האם דווקא אמריקה של הקפיטליזם החזירי, וול סטריט וקרנות הפרייבט אקוויטי - היא זו שתוביל בעוד שנה מהפכה חברתית עולמית וחלוקה מחדש של הכוח הפוליטי

איתן אבריאל
איתן אבריאל

ספרו החדש של הכלכלן הצרפתי תומא פיקטי, "קפיטל ואידיאולוגיה", על 1,200 עמודיו, ממשיך מהנקודה שבה הסתיים ספרו הקודם משנת 2013, "הקפיטל במאה ה־21", שם הוא חשף לראשונה את הזינוק באי השוויון במדינות המערב ב־30 השנים האחרונות. הפעם פיקטי הולך צעד נוסף ומנסה להבין מדוע אי שוויון כלכלי נוצר מלכתחילה ומה מאפשר אותו. הוא טוען שמשחר האנושות, כל התרבויות היו חייבות לייצר נרטיב שיסביר מדוע למעט אנשים יש הרבה ולרבים אין כלום.

פיקטי הוא ההפך מאקדמאי מנותק, והמוטיבציה שלו כמעט מהפכנית: הוא מקווה שאם הציבור יבין את הנרטיבים שמאפשרים את אי השוויון הנוכחי, ואם הוא יפנים שאלה רק סיפורים ושיש מקום למגוון סיפורים אחרים, אזי יגדל הסיכוי שהציבור יפעל כדי לשנות את הסיפור לפיו העשירים הם כאלה כי הם חרוצים יותר או מוכשרים יותר, ושהם ניצחו את התחרות בסביבה מריטוקרטית שבה לכולם יש סיכוי להצליח. הסיפור הזה אינו נכון.

בהמשך לניתוח ההיסטורי והאידיאולוגי, פיקטי מציג מחקרים חדשים, פוליטיים הפעם, שאותם ביצע לאחרונה. המחקרים הללו בוחנים דפוסי הצבעה למפלגות בארצות הברית, צרפת ובריטניה מאז מלחמת העולם השנייה. התוצאות שהוא קיבל זהות בכל המדינות, ומראות שאם בעבר הפועלים ובעלי השכלה ושכר נמוכים היו מצביעים למפלגות השמאל, הרי שכיום התמונה הרבה יותר מפוצלת ומורכבת. בעלי ההון הגדולים אמנם ממשיכים להצביע למפלגות ימין, אבל בעלי השכלה מצביעים לשמאל, ואילו מעמד הפועלים מתפצל בין השמאל לימין.

פיקטי מציע לכך הסבר, אף שהוא מודה שאינו יכול להוכיח אותו באופן מוחלט: המשכילים והאינטלקטואלים במדינות הללו השתלטו על מפלגות השמאל והזניחו את האינטרסים והמצוקות של החלשים, בעלי השכר הנמוך ומיעוטי ההשכלה – שמצדם מפזרים את הצבעתם בין כל המפלגות או שאינם מצביעים כלל. הוא גם רומז שכיום שום מפלגה, גם מהצד השמאלי של המפה, לא תוכל לזכות מחדש בקולות של החלשים אם לא תייצר מסר ברור – שכולל חלוקה מחדש של רכוש, מיסוי כבד על בעלי יכולות ומענקים גדולים לצעירים. זו גם חלק מהמדיניות שהוא מציע לשלטון הצרפתי.

אבל בעוד הנשיא הצרפתי עמנואל מקרון פועל כמעט הפוך מהמלצותיו של פיקטי ומתקרב לשיטה הכלכלית האמריקאית, דווקא בארצות הברית מתעוררת תנועה חדשה ורבת משתתפים, בהובלת מועמדים דמוקרטיים לנשיאות כמו אליזבת וורן, ברני סנדרס וגם חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, שקוראים לאימוץ סוג חדש של קפיטליזם וחיסול הכוח הפוליטי של המיליונרים והמיליארדרים. רוב הפרשנים באמריקה מעריכים שזו הבחירה שתוצג לעם האמריקאי בבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, בעוד שנה בדיוק: פשיזם אוטוריטרי ושלטון של מיליונרים בהובלת דונלד טראמפ, או רפורמה פרוגרסיבית עמוקה הכוללת מיסוי כבד על בעלי הון ומנכ"לים, רשת חברתית־ציבורית רחבה בסגנון צפון־אירופי, ומלחמה בריכוזיות ובכוח של וול סטריט והתאגידים הגדולים. לפי הסקרים שפורסמו בסוף אוקטובר, לו כל אחד מהמועמדים המהפכניים הללו היה מתמודד כיום מול טראמפ – הוא היה מנצח אותו.

האם דווקא אמריקה של הקפיטליזם החזירי, וול סטריט וקרנות הפרייבט אקוויטי, זו שמקדשת את הרכוש, את הכוח של התאגידים ואת שירותי הבריאות והחינוך הפרטיים – היא זו שתוביל בעוד כשנה מהפכה חברתית עולמית וחלוקה מחדש של הכוח הפוליטי? המחאות וההפגנות ברחבי העולם וודאי מוכיחות שיש בציבור צמא לזה.

עסקנו בשאלה הזו באמצעות ראיון עם מנהל הקמפיין של ברני סנדרס, פאיז שאקיר, ושיחה על יכולות השינוי של פוליטיקאים עם ריד האנדט, לשעבר יועצו של ברק אובמה, שכתב על כך ספר. בעוד הנשיא טראמפ ממשיך לדרדר את אמריקה בדרך למשטר אוליגרכי או אפילו מלחמת אזרחים, וכאשר משבר האקלים שאותו הוא ומשטרו מכחישים מחריף – זו אולי השאלה החשובה מכולן. וודאי לישראל, שבעניינים כלכליים וחברתיים נוהגת לעתים קרובות ללכת אחרי אמריקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ