להתמקד בשאלות הנכונות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
רגולציה

להתמקד בשאלות הנכונות

אם מיזם ליברה יאפשר ניהול כסף טוב יותר מזה של הבנקים, אולי בכלל רשויות או ממשלות יעדיפו להצטרף אליו, ומה יהיה אז על המבנים השלטוניים המדינתיים הקיימים?

תגובות

השיח הטכנולוגי גועש סביב הליברה של פייסבוק, מטבע דיגיטלי מבוסס בלוקצ'יין שילווה באחיו הקטן קליברה, שירות תשלום באמצעות האפליקציות של פייסבוק. האופטימים מתמקדים בתועלות של המהלך – שעשוי לשבש את המערכת הבנקאית, כפי שקרה לתעשיות אחרות, בהן מוזיקה, ספרים, תיירות ועיתונות. הם שמחים לדמיין את ראשי תעשיית הבנקאות באים להתחנן על נפשם ועל שימור הרגולציה המעניקה להם את כוחם. הפסימים חוששים מהיעדר כפיפות לרגולציה בנקאית ופגיעה ביכולת למנוע הלבנת הון, מימון טרור והעלמות מס.

יש מי שחוששים מפגיעה בפרטיות: נוסף על כך שקליברה תדע הכל על אודותינו בגלל פייסבוק, היא תדע גם על המתרחש בחשבון בנק הליברה שלנו וגם על ההוצאות דרך חברות האשראי השותפות במיזם. ואם אי אפשר היה לסמוך על פייסבוק עד היום, איך נסמוך עליה מעתה?

גם השיח על תחרות חזר. קליברה תיצור שירות תשלומים למיליארדי משתמשים, יותר מכל בנק. השיתוף בין חברות אשראי לבין פייסבוק ייצור מאגר אדיר של ידע, ויפגע ברצון להפריד בין פעילות בנקאית לפעילות מסחרית אחרת.

כל אלה הם עניינים חשובים שיש לענות בהם. אלא שהם מדגימים את היעדרו של דיון בשאלות מקרו הנובעות מהתקדמות הטכנולוגיה. נהוג להשוות את המהפכה הטכנולוגית למהפכה התעשייתית, ששינתה סדרי ממשל, משטר וחברה. ובכל זאת, בנוגע למהפכה הטכנולוגית אנחנו שואלים רק על רמת המיקרו: מה צריכים להיות גבולות האתיקה של הפיתוח, ההטמעה והשימוש בטכנולוגיה, מי יפקח עליה וכיצד. אנחנו לא שואלים באילו אופנים כוחות עצומים מערערים מבנים, ולא רק שווקים או תעשיות.

הנה כמה דוגמאות. השיח בנושא התעסוקה עוסק לרוב בשאלה כיצד על המדינה להתמודד עם מערכות לומדות שייתרו חלק ניכר ממצבת העובדים, או ביצירת מערכת מיסוי מותאמת למעבר מכוח אדם להשקעה במכשור ובמכונות. ברמה מתקדמת יותר, הוא שואל אם יש למדינה תפקיד בחלוקה שוויונית של הכנסות ממערכות לומדות. אבל האם מישהו מאתגר ברצינות את המודל לפיו הצורך בעבודה הוא הבסיס לסדר החברתי? בעולם התחבורה האוטונומית אנחנו עסוקים בשאלות של אחריות על תאונות ומשקיעים שעות בדיונים פילוסופיים עקרים על "בעיית הטרולי", במקום לעסוק ברצינות בשאלה איך לתכנן תשתיות תחבורה פיזיות באופן שונה בתכלית מהמוכר לנו .

אבל, הדוגמה הבולטת ביותר היא (אי) העיסוק בעולם המשטר. לאחרונה, נשמעות שוב ושוב אמירות לפיהן פייסבוק נהפכה רעילה עבור הדמוקרטיה, בעיקר כי היא יוצרת איום על התקשורת המסורתית וקיטוב בדעת הקהל שעשוי לסכן לכידות חברתית. אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו מספיק כיצד העובדה שמערכות חיזוי יעניקו פשר למציאות עתידית, תשנה את חלוקת התפקידים הפוליטיים ואת האתוס של "חזון פוליטי" שמשמעותו החברתית היתה ניסיון להעריך תרחישים ולתפקד במציאות לא ברורה. אנחנו לא שואלים כיצד העובדה שעיבוד מידע על אודותינו מאפשר השפעה על קבלת ההחלטות שלנו, אמורה לשנות את התפישה שלנו ביחס לבחירות חופשיות שעליהן מבוסס המשטר הדמוקרטי. אנחנו אפילו לא מנסים לדמיין את העולם הפוסט־דמוקרטי שייווצר כתוצאה מכך.

באותה מידה, השיח על ליברה צריך לפרוץ את גבולות הדיון בחשש מפני פייסבוק כמקלט מס; את השאלה אם פייסבוק כיישות מוניטרית תוכל לסחור או להחרים מדינות אחרות; את הדיון ברוחב ובעומק של המיזם בהינתן השותפות בין פייסבוק לבין פייפאל, ויזה ומאסטר קארד; ואת התלונה שהגוף שיפקח על הליברה יהיה פרטי לגמרי.

אחד ממאפייני הריבונות הוא היכולת להעניש כלכלית יחידים, חברות או מדינות אחרות ולא לאפשר להם להפקיד או למשוך כסף. מה יקרה לריבונות בעולם שבו אי אפשר יהיה לעשות זאת? אם מיזם ליברה יאפשר ניהול כסף טוב יותר מזה של הבנקים, אולי בכלל רשויות או ממשלות יעדיפו להצטרף אליו, ומה יהיה אז על המבנים השלטוניים המדינתיים הקיימים? ואולי לא תהיה למדינות ריבוניות ברירה, וגם אם הן ירצו להשית סנקציות כלכליות על חברות שיצטרפו למיזם, זה יהיה מאוחר מדי כי ליברה תהיה כבר מספיק גדולה וחזקה, והיא זאת שתעניש אותן עד שייכנעו לרצונותיה?

כרגע, פייסבוק עסוקה בהרגעה. המיזם ינוהל באופן פתוח, היא מצהירה. אבל אנחנו צריכים לתהות באופן יצירתי. הרי הסיפור הגדול של ליברה הוא זרימה פתוחה וחוצת גבולות של כסף, עניין שהיה די צפוי לאחר 20 שנה של זרימה חסרת גבולות טריטוריאליים של מידע. אם רשת האינטרנט שהתחילה כמבוזרת נהפכה תוך דור לסגורה ונשלטת בידי מעטים, מה יקרה עם מיזם שלכתחילה מתפתח באופן סגור? ואם אנחנו רואים ברשת החברתית של המידע, על המודל העסקי שלה, איום על הדמוקרטיה, למה יש לצפות כעת ומה החלופה הצפויה למדינה הריבונית? ליברה היא דוגמה בולטת לכך שעם כל הכבוד לשאלות המיקרו, דווקא השיח ברמת המקרו, שאמור להרחיב את גבולות הדמיון הפוליטי שלנו, חייב להתקיים עכשיו ולא בדיעבד.

הכותבת היא עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#