בועה או סדר חברתי חדש - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בועה או סדר חברתי חדש

אחרי הירידה החדה בערכו של הביטקוין ואחיו הדיגיטליים, אומרים חסידיו שההייפ אולי התפוגג, אבל הכלכלה הומצאה מחדש

ישנן שמועות רבות לגבי זהותו של סטושי נקמוטו, המייסד האנונימי של הביטקוין. החל ממי שטוען כי זהו כינוי לקבוצה של מדענים, ועד לחשדות קונספירטיביים לפיהם זהו מיזם חשאי של ה־CIA. העובדות הן שפעילותו הגלויה של נקמוטו, שנעלם לחלוטין לפני כמה שנים, כללה בעיקר כתיבה של קוד וניסויים טכניים שנועדו להתניע את המטבע הדיגיטלי המצליח ביותר אי־פעם. אבל בבלוק הראשון של הביטקוין, זה שמתחיל את שרשרת תיעוד העסקות המכונה בלוקצ׳יין, טמון רמז למחשבה כלכלית מרחיקת לכת הרבה יותר.

בבלוק הראשון בשרשרת הביטקוין יש התייחסות לכותרת של "הטיימס״ הבריטי שהתפרסמה ביום שבו הוא נכרה, 3 בינואר 2009. המשבר הפיננסי הגלובלי היה אז בעיצומו, והכותרת עסקה ביוזמה של שר האוצר הבריטי לחילוץ נוסף של הבנקים. באופן פורמלי, השימוש בכותרת נועד להוכיח כי נקמוטו לא אגר לעצמו ביטקוינים לפני המועד שבו הכריז על קיומם. אבל ברובד עמוק יותר, היה כאן איתות ברור לתפישה הכלכלית של יוצר המטבע המבוזר והמוצפן. בניגוד לממסד הפיננסי שהתגלה אז במערומיו ונחל את כישלונו הגדול ביותר – הביטקוין יכול להציע מערכת כלכלית אלטרנטיבית, משוחררת משליטת הממשלות ואולי הוגנת יותר.

בלומברג

לכאורה, אין סיבה לערוך ניתוחים כלכליים מעמיקים לגבי הביטקוין. בהנחה שההמצאה הזו תשרוד ותצליח – ועשור לאחר פרסומו של הבלוק הראשון, עדיין קיימת מחלוקת עזה על כך – אפשר להתייחס אליו כמערכת תשלומים ותו לא. כרטיסי אשראי, פייפאל או אפליקציות של בנקים הם כלים שימושיים ביותר, אבל אף אחד לא רואה בהם תשתית למערכת כלכלית אלטרנטיבית. לעומת זאת, בקהילות הקטנות שהצטרפו ליוזמה של נקמוטו והחלו להשתמש במטבע הדיגיטלי המבוזר, ראו בו הזדמנות לממש את המהפכה החברתית שעליה חלמו זמן רב. העקיצה ששיגר נקמוטו כלפי הממסד, שרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים שהתרוצצו אחוזי אימה מול ההתפרצות של המשבר הפיננסי – התקבלה באהדה רבה.

הקהילה הראשונה שאליה פנה נקמוטו היתה קבוצת הסייפרפאנק (Cypherpunk) בקליפורניה, והערכה סבירה היא כי הוא עצמו נמנה עם חבריה. הקבוצה מנתה כמה מאות פעילים, בהם האקרים חתרניים לצד עובדים בכירים בחברות גדולות בעמק הסיליקון, שמרבית התקשורת ביניהם התקיימה באמצעות אימייל. הם פעלו החל בשנות ה־90, לעתים על גבול החוק ואף מעבר לו, ומטרתם העיקרית היתה לפתח כלים להגנה על פרטיות באמצעות הצפנה, כדי שיוכלו לנהל את חייהם ועסקיהם הרחק משליטתו של הממסד. במניפסט שפרסמו ב־1993 נאמר כי ״פרטיות חיונית לקיומה של חברה פתוחה בעידן האלקטרוני. פרטיות היא היכולת לבחור מה לגלות לעולם״.

עולם הדימויים של חברי הסייפרפאנק יכול להיראות מיושן, מאחר שהם ניסחו את רעיונותיהם בעידן שבו רשת האינטרנט היתה בשימוש מוגבל, בעיקר לצרכים אקדמיים וצבאיים, אפל או מיקרוסופט עדיין לא צברו את העוצמה שיש להן כיום, וגוגל אפילו לא הוקמה. אבל הנושאים שהטרידו אותם רלוונטיים גם כיום. הם כתבו כי ״אם אני קונה מגזין מודפס ומשלם למוכר בחנות במזומן, הוא אינו צריך לדעת מי אני. כשאני מבקש מספק הדואר האלקטרוני לשלוח ולקבל הודעות, הוא אינו צריך לדעת עם מי אני מדבר ומה אני אומר לו; אלא רק איך להעביר את ההודעה ואיזו עמלה אני צריך לשלם לו. אם הזהות שלי נחשפת, הפרטיות שלי נעלמת. לכן, חברה פתוחה דורשת מערכות סחר אנונימיות וקריפטוגרפיה. כדי לגלות את הזהות של משתמש תוך שמירה על אנונימיות נדרשת חתימה קריפטוגרפית״.

חברי הסייפרפאנק הוסיפו כי ״אנו לא יכולים לצפות מממשלות, תאגידים וארגוני ענק חסרי־פנים להעניק לנו פרטיות מטוב לבם. עלינו להגן על הפרטיות שלנו בעצמנו. להקים בעצמנו מערכות סחר אנונימיות. במשך מאות שנים אנשים הגנו על הפרטיות שלהם באמצעות לחישות, מעטפות, דלתות סגורות, לחיצות יד סודיות. בעבר, הטכנולוגיה לא אפשרה פרטיות רבה, אבל הטכנולוגיה האלקטרונית מאפשרת זאת״.

אנשיו הסייפרפאנק רצו להעשיר את העולם בכלים חדשניים והאמינו שהטכנולוגיה יכולה לפתור בעיות שנובעות משליטה הדוקה מדי של הממשלות. צבירת כסף בחשבון הבנק שלהם עניינה אותם פחות, וההצלחה של הביטקוין הפתיעה אותם. אבל כשהמטבע החל לייצר מתעשרים חדשים – כשטיפס משווי של שברי סנטים למאות ואלפי דולרים – החלו להימשך אליו טיפוסים אחרים לגמרי. ביניהם היו ספקולנטים או עבריינים שנהנו מהאנונימיות היחסית שמציע הביטקוין.

Carlos Becerra / Bloomberg

בקצה האידיאולוגי יותר של זרם המצטרפים לשימוש בביטקוין היו ליברטריאנים, התומכים בכיווץ הממשלה, ביטול מסים והקטנת השירותים הציבוריים. זמן רב הם חיפשו דרך לייצר כסף שנמצא מחוץ לשליטת הממשלות, שלא יוכלו להדפיס אותו כרצונן; שערכו ייקבע רק בידי כוחות השוק ושכמותו מוגבלת (הביטקוין מוגבל ל־21 מיליון יחידות וקצב הייצור יורד והולך).

ליברטריאנים מהללים את המערכת המוניטרית שהיתה נהוגה עד למאה ה־20, כשזהב, גם הוא נכס קשה להשגה שכמותו מוגבלת, היה אמצעי תשלום מרכזי או שימש סטנדרט שאליו הוצמדו מטבעות ממשלתיים כמו הדולר. אחד הכלכלנים שמהם התפתח הזרם הליברטריאני הוא זוכה פרס נובל פרידריך האייק. בספר שפרסם ב־1976 הוא קרא לפיתוח כסף פרטי המנוהל על ידי עסקים, וטען כי הוא יהיה עדיף על הכסף הממשלתי. האייק העריך כי בתחרות בין מטבעות האלה ינצחו מי שיבטיחו יציבות, מאחר שהאינטרס של המשתמשים הוא לשמור על ערכו של כספם.

של מי הכסף

הרעיונות הליברטריאניים נחשבים מסוכנים בעיני תומכי הכלכלה הקיינסיאנית. לפי הגישה השלטת בממסד הכלכלי במדינות המפותחות מאז השפל הגדול בשנות ה־30 של המאה שעברה, הממשלה היא הגוף היחיד שיכול לבחון את טובת הכלכלה כולה. כל עסק פרטי ממוקד רק בתועלת שלו ומתעלם מכלכלת המקרו הלאומית. לכן, מעורבות ממשלתית במשק היא מפתח חיוני ליציבות ולצמיחה. בכך נכלל גם החופש של הממשלה להדפיס כסף לפי שיקוליה.

זוכה פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, הוא מתנגד עקבי לביטקוין. במאמר שפרסם בשנה שעברה ב״ניו יורק טיימס״, לקראת נאום שהוזמן לשאת בכנס קריפטו שנערך בלאס וגאס, הסביר קרוגמן מדוע לדעתו הביטקוין ממוטט את המערכת המוניטרית המודרנית. במאה ה־20 ניהול הכסף התפתח ונעשה באמצעות נכסים לא מוחשיים שעלות ייצורם נמוכה, והם מאפשרים מערכת חשבונאית שקופה, אמינה ויעילה. השיטה המודרנית החליפה שיטות קדומות, כמו מטבעות הזהב והכסף הכבדים והמסורבלים, שדרשו אבטחה וצרכו משאבים ניכרים להפקתם. המעבר היה הדרגתי, ובתחילה השטרות העשויים מנייר גובו בזהב או כסף שהוטמן בכספות של הממשלות, שקיבלו חופש מסוים להחזיק רק חלק משווי הכסף שאותו הדפיסו. בהמשך נוצר כסף הפיאט, שאינו מגובה בזהב או כסף הטמונים במרתפים, וערכו נובע מפעילות ממשלתית כמו גביית מסים והממשלות יכולות להדפיס אותו לפי שיקול דעתן. למשל, כדי לחלץ את המערכת הבנקאית במשבר של 2008.

לטענת קרוגמן, ״ההתלהבות ממטבעות קריפטוגרפיים נראית מוזרה מאוד, מאחר שהיא הולכת בכיוון הפוך למגמה ההיסטורית. זו חזרה לעידן של עלויות עסקה גבוהות וכסף שדורש משאבים רבים לייצורו. אמנם ממשלות ניצלו לעתים לרעה את היכולת שלהן להדפיס כסף פיאט, אבל בדרך כלל הממשלות והבנקים המרכזיים הפגינו ריסון מאחר שרצו לשמור על המוניטין שלהם. אוהדי המטבעות הדיגיטליים חוגגים שימוש בטכנולוגיה פורצת דרך – שמחזירה את המערכת המוניטרית 300 שנה לאחור״.

כלכלנים בכירים נוספים תוקפים באגרסיביות את הביטקוין. זוכה פרס נובל לכלכלה, ג׳וזף שטיגליץ, אמר בשנה שעברה כי ״צריך להוציא את הביטקוין מחוץ לחוק״. הוא טען כי ״אם פותחים חור כמו ביטקוין, כל הפעילות השלילית תעבור דרכו וזהו מצב שאף ממשלה לא יכולה להרשות״. קנת רוגוף, פרופסור מאוניברסיטת הרווארד שהיה הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, השווה את מטבעות הקריפטו לכרטיסי לוטו. במאמר שפרסם בדצמבר כתב רוגוף כי יש סיכוי קטן שרכישת מטבעות קריפטו תשתלם, למשל "בעתיד דיסטופי, במדינות כושלות ונכלוליות או אולי במדינות שבהן כבר כיום האזרחים איבדו כל זכר לפרטיות. לא במקרה ונצואלה היא המדינה הראשונה שמנפיקה מטבע קריפטו, הפטרו״.

רוגוף התייחס למהלך של נשיא ונצואלה, ניקולס מדורו, שטוען כי גייס מיליארדי דולרים בהנפקה של מטבע קריפטו מגובה באוצרות טבע כמו נפט ומינרלים, שקיימים בשפע בוונצואלה אך לא מנעו את הקריסה המוחלטת של הכלכלה. השימוש בקריפטו נועד לעקוף את הסנקציות האמריקאיות נגד המשטר הרודני של מדורו, אבל אפילו בסטנדרטים הפרועים של התחום הזה, מטבע הפטרו נחשב מפוקפק ושנוי במחלוקת במיוחד. רוגוף הוסיף כי מערכות מבוזרות תמיד יהיו יעילות פחות ממערכות ריכוזיות, כמו בנקים מרכזיים. ״בלי האנונימיות המוגבלת, אף אחד לא ירצה להשתמש במטבעות קריפטו. בסופו של דבר, כלכלות מתקדמות ישתפו פעולה ברגולציה כדי למנוע הלבנת הון והעלמות מס״.

למרות האזהרות הנוקבות, רק מדינות מעטות, בהן רוסיה וסין, הוציאו את הקריפטו מחוץ לחוק, וגם זאת לא באופן מלא. לעומתן, ממשלות רבות משתפות פעולה עם הכלכלה האלטרנטיבית של הקריפטו: בהן דרום קוריאה ויפן, שעושות זאת בהתלהבות, או ארצות הברית שעושה זאת בזהירות אך בעקביות.

POOL New/רויטרס

אפשר לראות בביטקוין נישה שולית ואפילו מסוכנת של הכלכלה. אבל ייתכן שבכך תוחמץ המשמעות הכלכלית והחברתית בהמצאה הזו. הביטקוין מאפשר לשני אנשים שאין ביניהם כל קשר או יחסי אמון להחליף כסף, רכוש ואפילו זכויות יוצרים – על בסיס הצפנה ונוסחאות מתמטיות, ובלי התערבות של צד שלישי. זו מערכת שמתפקדת כבר עשור, ועל אף הנבואות השחורות שנקשרו בה מצליחה לשמור במידה מסוימת על שווייה.

במארס נערך בדטרויט כנס "סחר רדיקלי״ (RadicalxChange), שבין מארגניו היה ויטליק בוטרין. הבחור הצנום והמבריק בן ה־25 הקים לפני כחמש שנים את אתריום, רשת הקריפטו השנייה בגודלה אחרי הביטקוין. אתריום סובלת מהשפל שפוגע בכל שוק הקריפטו בשנה וחצי האחרונות. אולי על הרקע הזה, הוא הרחיב את שדה הפעולה שלו מעבר לשאלות הטכנולוגיות שבהן הוא עוסק בדרך כלל. בוטרין חבר לכלכלן הפוליטי, גלן וויל, חוקר בכיר במעבדת המחקר של מיקרוסופט, שפרסם בשנה שעברה את הספר ״שווקים רדיקליים״. הספר הוכתר על ידי רוגוף כ"ניסיון השאפתני ביותר לחשיבה מחדש על הדמוקרטיה ועל שווקים מאז מילטון פרידמן" (כתבה על הספר פורסמה בגיליון מאי 2018 של המגזין). בין ההצעות הרדיקליות בספרו של וויל – מתן זכויות הצבעה מרובות לכל אזרח ותביעה מענקיות האינטרנט לשלם לציבור על המידע שהן שואבות ממנו, מהלך שעשוי להשפיע גם על המעסיקה הנוכחית שלו, מיקרוסופט.

מארגני הכנס ציינו רשימת מטרות, שחלקן נשמעות סותרות על פי קווי המתאר המקובלים. הם פורצים את החלוקה המקובלת בין שמאל, המעודד מעורבות ממשלתית ושוויון כלכלי, לבין ימין התומך בתחרות חופשית, ממשלה קטנה וקיצוץ במסים. הם מצהירים על כוונה ״להרחבה דרמטית של השווקים הפתוחים, החופשיים והתחרותיים, במטרה להקטין את אי השוויון, להבטיח שגשוג בקנה מידה רחב, לרפא את הקיטוב הפוליטי הגלובלי ולבנות חיים חברתיים עם שיתוף פעולה רב יותר״. עוד מטרה היא לאתגר מוסדות ותיקים כמו ״רכוש פרטי, קול אחד לכל מצביע והעדפה של האינדיבידואל מצד אחד או של מדינת הלאום מצד אחר״.

בוטרין אמר בכנס כי ״אחד המאפיינים של תרבות הסייפרפאנק הוא האינדיבידואליזם, אבל כשאנשי הסייפרפאנק החלו לעסוק בכסף, הם נאלצו להתמודד עם העובדה שכסף הוא עניין חברתי משמעותי הרבה יותר מאשר שיתוף קבצים באופן מוצפן. הם נתקלן בשאלות של ממשל, חוזים חברתיים והכרעות משותפות. כל אלה הם עניינים פוליטיים. יהיו אנשים שיגיבו בטוויטר ויגידו כי קהילת ביטקוין אינה קיימת – אלה רק אנשים אינדיבידואליים שמשתמשים במטבעות קריפטו – אבל אני לא מסכים איתם״.

הפתרון לדבריו יצמח משילוב בין ימין לשמאל, ויכלול חשיבה מחודשת על אופן הבעלות על נכסים ועל האופן שבו השווקים פועלים. לדעתו, כלכלה המבוססת על הביזור וההצפנה של טכנולוגיית בלוקצ׳יין יכולה להציע פתרונות כאלה.

וויל אמר כי ספרו ״שווקים רדיקליים״, שאותו פרסם עם אריק פוזנר, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת שיקגו, ״אינו על בלוקצ׳יין, אלא על המנגנונים שיכולים להוביל לחברות שוויוניות ומבוזרות יותר. אנשים רבים הצטרפו לעולם הבלוקצ׳יין כדי להשיג את המטרות האלה, אבל לא הצליחו. כעת ישנה הבנה כי נדרש מאמץ נוסף כדי לרדת לעומק הדברים״. בראיון שהתפרסם לפני כחודש במגזין המקוון ״ברייקר״, אמר וויל כי הקריסה בשווי של מטבעות הקריפטו בשנה האחרונה זירזה חשיבה מחדש על סדר העדיפויות בין טכנולוגיה למערכת החברתית והכלכלית. ״היתה תפישה משונה שלפיה אין יותר צורך בחדשנות במוסדות החברתיים שלנו, וההתקדמות תבוא רק מהטכנולוגיה. זו תפישה מוזרה ומבלבלת. לא יכול להיות שינוי טכנולוגי בלי שינוי במוסדות החברתיים״, אמר וויל.

Matt Winkelmeyer / Getty Images

 

ביזור לכל

דוגמה נוספת לניסיונות לשבור מוסכמות כלכליות באמצעות שימוש במטבעות קריפטו היא מיזם אראגון. יזמי הפרויקט, הקרוי על שמו של מחוז אוטונומי בן 1.3 מיליון תושבים בצפון ספרד, מצהירים כי ״ביזור ארגונים יכול לפתור את הבעיות החמורות ביותר של העולם״. הם משתמשים ברעיון של חוזים חכמים – הסכמים שמתועדים על גבי רשת הבלוקצ׳יין, ולפיכך אינם יכולים להיכתב מחדש בדיעבד, ויוצאים לפועל באופן אוטונומי, לפחות חלקית, בהתאם לקוד המחשב שמגדיר אותם. המנגנון הזה, שעומד גם בבסיס של פלטפורמת אתריום, עדיין תיאורטי במידה רבה. מארגני פרויקט אראגון מקווים להניח את התשתיות לניהולם של ארגונים אוטונומיים, החל מבורסות וסוחרים ועד לבתי משפט וניהול עניינים ציבוריים.

חלק מהעוסקים בקריפטו אכן מעוניינים בקידום מטרות ציבוריות. דבריהם נשמעים לעתים כמו סיסמאות תיאורטיות מעורפלות, אך שוק הקריפטו אינו רק בועה פיננסית או רעיונית. לצד התנודתיות הקיצונית במטבעות, התקפות ההאקרים ופרשיות אפלות – עשרות ומאות מיליוני דולרים עוברים מיד ליד, חלקם ואפילו רובם באופן אמין ומאובטח – וכל זאת במסגרת מערכת כלכלית ופיננסית שמתנהלת באופן שונה לחלוטין מהמערכת המיינסטרימית. העסקים הפעילים האלה מעניקים תוקף למי שטוען שיש כאן הזדמנות חסרת תקדים לשינוי כלכלי המבוסס על חדשנות טכנולוגית.

לצד זאת, כמו תמיד בעסקים, מרבית המשקיעים והיזמים במערב הפרוע הזה כלל אינם מתעניינים בשאלות של שוויון או רווחה חברתית. מבחינתם זהו מכשיר כלכלי חדשני שיכול להיות בסיס למיזמים עסקיים רווחיים. חשש נוסף הוא כי הדיון בערכים החברתיים של הבלוקצ׳יין מסתיר את האינטרסים של המתעשרים החדשים בעולם הזה.

גם לאחר ההתרסקות הקשה שספגו מטבעות הקריפטו, ישנם משקיעים לא מעטים שצברו הון עתק. אין נתונים מלאים על התפלגות העושר בקרב מחזיקי הקריפטו, אך במדידות שונות מתגלה אי שוויון חריף לא פחות מאשר בעולם הרגיל. האם ייתכן כי כמו שנוהגים לעתים אנשי האלפיון העליון, הם מדברים על שוויון ורווחה חברתית כדי להסוות את המנגנונים שמקיימים את המערכת המשרתת את ההון שלהם? כשגופי השקעות גדולים, קרנות גידור, בנקים או ענקיות אינטרנט כמו פייסבוק נכנסים לעולם הקריפטו, גובר החשש כי הרעיונות שצמחו בקרב אנשי חזון יצירתיים יסורסו ויהפכו לחלק מהשיטה הכלכלית הישנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#