דברי אמת לא ניכרים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
זווית אחורית

דברי אמת לא ניכרים

למרתה מיטשל היה הרבה מה לספר על הקנוניה שנרקמה נגד המפלגה הדמוקרטית, אבל כשהיא החלה לדבר, אף אחד לא האמין לה

בעידן של פייק ניוז, היכולת לזהות את האמת הולכת ומתערערת. עובדות מתערבבות עם דעות של בעלי עניין, סיפורי קונספירציה הזויים מופצים, וספינים על דברים שמעולם לא קרו מעסיקים את התקשורת, בעודם מכסים על דברים אחרים. במציאות הזאת לפעמים דברי אמת נבלעים בבליל התקשורתי ולא זוכים להכרה הציבורית הראויה להם, ורק לאחר שנים מתבררים כנכונים. דוגמה אחת היא סיפורה של מרתה מיטשל, אחת הדמויות הטרגיות של פרשת ווטרגייט.

מרתה מיטשל היתה אשתו של ג'ון מיטשל, התובע הכללי בממשל ניקסון ומנהל קמפיין הבחירות שלו ב־1972. כפי שכולם העידו עליה, היא היתה "אישה דרומית" שלא היססה לומר מה שעל לבה בכל נושא ציבורי – החל בדעותיה על שופטים, שרים, חברי פרלמנט, דרך ביקורתה על העיתונות, הקומוניסטים והאקדמיה, ועד לסוגיות פוליטיות כגון מלחמת וייטנאם. כאשר היה לה מה להגיד, היא היתה מתקשרת לעיתונאים ואומרת את דבריה בלי להסס. עם הזמן היא החלה להיחשב אחת הנשים החזקות במעגלים הקרובים לממשל ו"אשתו של" הכי מפורסמת באותה תקופה.

ממשל ניקסון זיהה את כוחה אך התייחס אליה בדו־פרצופיות. אנשי ניקסון נהנו מהפרופיל הציבורי ומקרבתה לתקשורת, אך החלו לחשוש מהפה הגדול שלה שעלול היה לפגוע גם בהם. וזה אכן מה שקרה ביוני 1972, במה שלימים ייחשב אחת הקונספירציות הגדולות בהיסטוריה האמריקאית.

מרתה מיטשל
אי-פי אי-פי

בזמן הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־1972, החלו בכירים במפלגה הרפובליקאית לתכנן מהלכים לא כשרים, בלשון המעטה, כדי לעקוב אחרי הקמפיין של המפלגה הדמוקרטית. מהלכים אלה לא היו מתגלים, ככל הנראה, אילולא תושייתו של איש ביטחון בבניין ווטרגייט שבוושינגטון, שהבחין במשהו חשוד בכניסת המרתף. השומר הזעיק לבניין את המשטרה המקומית שעצרה חמישה פורצים, שניסו לסדר מתקן האזנה שהטמינו במקום כמה שבועות לפני כן. המשטרה מצאה על גופם סכומי כסף גדולים, מה שהוביל לחשד שהם אינם פועלים על דעת עצמם אלא לפי הוראות מגבוה. עם הזמן התברר שההוראות הגיעו ממשרדו של מנהל הקמפיין מיטשל.

מרתה ידעה על הקנוניה והשחיתות של צוות הנשיא עוד לפני שהפריצה התגלתה. במשך שנים היא נהגה להקשיב בסתר לבעלה ולחטט במסמכיו. בראיונות שקיימה לאחר הפרשה היא טענה שהיא עמדה על הדרכים המקולקלות של צוות הנשיא כבר בסוף שנות ה־60, אך שוכנעה, לדבריה, או עברה שטיפת מוח, שהדברים המתוכננים הם חלק לגיטימי מקמפיינים פוליטיים, ולכן לא מצאה לנכון לדבר על כך מוקדם יותר.

ביום של גילוי הפריצה ובשעה שבעלה הגיע לוושינגטון לטפל במשבר, היא נאלצה לקרוא על הפרשה בעיתון. מרתה ניסתה לשכנע את ג'ון לספר את האמת, אך הוא התעלם. לאחר כמה ימים, כשאיימה עליו כי תצא לתקשורת ותספר את כל מה שהיא יודעת, החל ג'ון לפעול נגדה והפעיל סוכנים סמויים שהמתינו להוראתו בקרבת המלון שבו שהתה. הסוכנים נכנסו לחדרה בדיוק ברגע שהיא החלה לדבר בטלפון עם עיתונאים ולספר להם את כל מה שהיא יודעת על הפרשה. הם קרעו את הטלפון מידיה, כפתו אותה באיומי אקדח, סיממו והרחיקו אותה מהציבור למשך כמה ימים. במהלכם בכירים בממשל ניקסון, כולל בעלה, פתחו במסע השמצות מתוכנן נגדה. הם הדליפו לעיתונות כי אינה שפויה, מכורה לטיפה המרה, והוזה. גם לאחר ששוחררה וסיפרה לפסיכולוגים שסבבו אותה את מה שהיא יודעת ואיך ניסו להשתיק אותה, הם ביטלו את סיפורה – שהרי הם אלה שכבר אבחנו אותה כפרנואידית חולת נפש.

לגברת מיטשל היה הרבה מה לספר על הקנוניה שנרקמה נגד המפלגה הדמוקרטית, אבל כשהיא החלה לדבר, אף אחד לא האמין לה. היא נתפשה כגימיק תקשורתי, ומי בכלל היה מסוגל להעלות על דעתו שאכן קנוניות כאלה מתרחשות מאחורי הקלעים, וכי היא, אשתו של בכיר בממשל ניקסון ואחד המקורבים אליו, נכפתה וסוממה כדי שתשתוק?

עם הזמן התגלו סיפוריה של מיטשל כנכונים. ג'ון מיטשל, שנטש את אשתו, הואשם בקנוניה ונידון ל־19 חודשי מאסר. באוגוסט 1974 התפטר ניקסון, ובשנים שלאחר מכן טען שאם לא היתה מרתה לא היה ווטרגייט – שהרי רק בגללה ג'ון מיטשל לא היה מרוכז כולו בסיפור והניח לזוטרים ממנו להוציא לפועל את הקנוניה. אולם יותר מכל התברר שבעייתה של מרתה מיטשל לא היתה בעיה נפשית שלה, אלא של כלל הציבור, שהיה כבול בפייק ניוז של ניקסון ולכן לא האמין לה.

כיום יש אפקט על שמה של מרתה מיטשל בתחום הטיפול הפסיכולוגי – אשר מתאר מצב שבו מטפלים הולכים שולל אחר האבחונים המדעיים והקביעות הפסיכולוגיות שלהם בדבר שפיותו של אדם, ולכן נוטים להתייחס לדבריו כאל דברי בדיה, משאלות לב, הזיות או אשליות. אך לפעמים דווקא דברים אלה עשויים לחשוף את האמת. למיטשל שמתה ב־1976, זה היה מאוחר מדי; אולם אנחנו צריכים ללמוד שלא מספיק לקבוע מה פייק בתקשורת, אלא גם לבחון כל הזמן מדוע אנחנו חושבים שאכן הדברים אינם דברי אמת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#