לאט זה המהר החדש - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סעו לשלום | פתרונות

לאט זה המהר החדש

המפתח לצמצום מספר הנפגעים בתאונות דרכים בערים טמון בהפחתת מהירות הנסיעה של כלי הרכב. בזמן שאצלנו עדיין מרחיבים כבישים כדי לאפשר תנועה מהירה יותר, ברבות מערי אירופה כבר הוגבלה המהירות ל-30 קמ"ש ואף פחות

2תגובות

בספרו בעל הכותרת המשונה: Sprawl Kills ("הפרבור הורג"), שראה אור בארצות הברית בשנת 2005, ביקש ד"ר ג'ואל הירשהורן להזהיר מפני התקדמות של תוכניות בנייה לשכונות המשתרעות על שטחים עצומים. הוא הסביר בהרחבה מדוע וכיצד שכונות כאלה דנות את המתגוררים בהן לחיים חסרי הזדמנויות כלכליות, ניוון חברתי ותרבותי, שעמום ובריאות קלוקלת. כל אלה בגלל התלות במכונית, שמידרדרת לשגרה נטולת פעילות גופנית, ואגב כך, גם מגדילה את הסיכוי למעורבות בתאונות דרכים.

סקר שפרסם ארגון הבריאות העולמי לפני כארבע שנים הצביע על קשר דומה בין סגנון בינוי למוות בדרכים: לפי הסקר, בסביבות דלילות מגורים, הסיכוי למות בתאונות גדול עד פי 20 מאשר בסביבות שבהן אוכלוסייה בגודל דומה גרה בצפיפות. במדינת קליפורניה, לדוגמה, מספר הנפגעים בתאונות דרכים גדול פי שניים מאשר במדינת ניו יורק הצפופה. בסביבה שבה המרחקים בין יעדים גדול יותר, התושבים מבלים זמן רב יותר בכלי הרכב שלהם, וכך גובר הסיכוי שיהיו מעורבים בתאונת דרכים.

Richard Drdul

גורם קריטי נוסף הוא ההבדל הפיזי בין דרכים בסביבה פרברית דלילה לבין דרכים בסביבה עירונית צפופה. ככל שהסביבה דלילה יותר, כך בדרך כלל הדרכים רחבות ועומס התנועה קטן יותר, ולכן אפשר לנוע בהן במהירות רבה יותר. זאת לעומת סביבה צפופה, שבה הדרכים צרות ולרוב גדושות.

אנחנו אמנם מאוד לא אוהבים פקקים שנוצרים כתוצאה משימוש מוגבר בתשתיות מוגבלות, אך ככל שזה נשמע אבסורדי, הפקקים מפחיתים את הסיכויים למות בדרכים. מכונית שמתנגשת באחוריה של מכונית הנוסעת לפניה בפקק במהירות עשרה קילומטר לשעה, תשלח את בעליה למוסך, לא לבית חולים.

חוקרי תאונות מסכימים שאי אפשר למנוע אותן לחלוטין, אולם ניתן להפחית את הנזק שהן גורמות באמצעות שינוי התנאים שבהם הן מתרחשות. מחקרים שנערכו בגרמניה בשנות ה־90 הראו כי באזורים ובזמנים שבהם התנועה אטית, חלה ירידה של כ־70% במספר תאונות הדרכים עם נזק ונפגעים, וירידה של 100% בתאונות הקטלניות. כלומר, במהירות נמוכה, תאונות דרכים קטלניות נמנעות לחלוטין. ממצא זה שולב כמרכיב מרכזי בתוכנית "אפס הרוגים" שאומצה בעשור הנוכחי על ידי מדינות רבות באירופה.

 

הולכי הרגל נותרו חשופים

מאז שנות ה־70 של המאה שעברה נרשמת מגמת ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים ברוב מדינות העולם המערבי, וזאת למרות הצמיחה באוכלוסייה ובמספר הנהגים, והעלייה במספר הקילומטרים שכל נהג עובר בממוצע מדי שנה. המגמה החיובית הזו היא תוצר של השיפור ברמת הבטיחות של כלי הרכב, אך גם של גורמים שאינם קשורים לתחבורה: זמן ההגעה של הפצועים לטיפול שהתקצר, מאחר שיש יותר בתי חולים והנגישות שלהם השתפרה; והתקדמות הטכנולוגיות הרפואיות המצילות חיים.

לצד הירידה המעודדת במספר הנפגעים הכללי בתאונות, נרשמת עלייה מטרידה במספרם ובחלקם היחסי של הנפצעים והנהרגים מבין הולכי הרגל ורוכבי האופניים. טכנולוגיות הבטיחות הופכות את המכוניות לבטוחות יותר עבור היושבים בתוכן, וכך פחות נהגים ונוסעים נהרגים, אך הן אינן עוזרות להולכי הרגל, וייתכן שהן אפילו מחריפות את הסכנה הנשקפת להם. הנהגים חשים בטוחים במכוניותיהם, ולכן עלולים להיות זהירים פחות, ולפגוע בהולך רגל חשוף לחלוטין.

הנתונים מטרידים: בשנים 2006־2014, ירד מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל מ־465 ל־317, אולם חלקם של הולכי הרגל במניין ההרוגים עלה בתקופה זו מ־29% ל־41%. בארצות הברית ירד מספרם הכולל של ההרוגים בתאונות מכ־41 אלף ב־2007 לכ־37 אלף ב־2016, אך מספר הולכי הרגל שנהרגו עלה מכ־4,700 לכ־6,000, ואילו שיעורם מבין כלל ההרוגים טיפס בעקביות מ־11% ל־16%. בצרפת, הירידה של כ־15% במספר ההרוגים בתאונות הדרכים בשנים 2009־2014 פסחה על הולכי הרגל, רוכבי האופניים והאופניים החשמליים, ונתונים דומים נאספו גם באיטליה ובספרד, כך לפי סקר של פורום התחבורה הבינלאומי ITF הפועל לצד OECD, ובגרמניה, כפי שמעידים נתוני משרד התחבורה הגרמני. גם מספר ההרוגים מבין רוכבי האופניים עלה באותן שנים בגרמניה, אבל עלייה זו מיוחסת לשימוש הגובר בכלי רכב קלים כמו אופניים וקורקינטים. בדרך ככל הדבר נתפש כהתפתחות מבורכת, מאחר שכלים אלה תופסים פחות מקום בדרך והרבה פחות מקום חניה (לפעמים הם לא תופסים חניה בכלל, כי לוקחים אותם מקופלים לתוך הבית או המשרד); אך הם גם מוסיפים לדרכים משתמשים פגיעים עם סיכויים גבוהים להיפצע ולהיהרג כתוצאה מפגיעת מכונית.

 

קמפיין להאטת מהירות נסיעה
ללא קרדיט

למהירות יש מחיר

מהירות היא הגורם המשפיע ביותר על עוצמת הפגיעה ותוצאותיה. הסיכוי שאדם ימות כתוצאה מפגיעת כלי רכב שנע במהירות 80 קמ"ש מתקרב ל־100%; במהירות 50 קמ"ש, רק כמחצית מהתאונות יביאו למותו של הולך הרגל, וכשהמכונית נעה ב־20 קמ"ש, הסיכוי יורד לפחות מ־15%. האמצעי היעיל ביותר לצמצם את נזק ההתנגשות של מכונית בהולכי רגל וברוכבי אופניים, אם כך, הוא הגבלת מהירות הנסיעה ברחובות הערים שבהם נעים כולם אלה לצד אלה.

הפטנט הזה מיושם בערים רבות בעולם מאז סוף המאה שעברה. החלוצה היתה ציריך, שלפני כ־30 שנה הגבילה את מהירות הנסיעה באזור אחד בעיר ל־30 קמ"ש. התוצאות משביעות הרצון הובילו להרחבת ההגבלה לאזורים נוספים, ולאחר מכן להתפשטות המודל לכל הערים בשווייץ. עד 2012, כמעט בכל שווייץ הוגבלה בהדרגה מהירות הנסיעה ל־30 קמ"ש באזורי מגורים, ובחלק מהם היא אף הופחתה ל־20 קמ"ש. כעבור כשנה הלכה עיריית ציריך צעד נוסף קדימה, והחילה את מגבלת המהירות הקשוחה גם על רחובות ראשיים בעיר. בלונדון, הוגבלה מהירות הנסיעה ל־30 קמ"ש ב־340 אזורים מאז 2007, ועד 2013 סומנו 70% מהדרכים, כולל רחובות מסחריים, במגבלת מהירות כזו. ברוב הערים באנגליה, ביותר מ־50% מהדרכים הוחלה מגבלת מהירות, ובבריסטול, אדינבורו וליברפול, היא קיימת ביותר מ־80% מהדרכים.

בערי גרמניה מיישמים אותו מודל, עם תוספת מיוחדת: בנוסף על אזורי מגורים שבהם המגבלה על מהירות הנסיעה היא בתוקף כל שעות היממה, יש אזורים ורחובות שבהם המהירות מוגבלת רק בשעות החשכה. אחרי הכל, בלילה הסיכון גובר, ואילו במשך היום המהירות ממילא נמוכה, בגלל הגודש. כללים דומים הוחלו ב־2004 בערים השוודיות שטוקהולם וגטבורג. בברצלונה נקבעה ב־2017 הגבלה של מהירות נסיעה ל־10 קמ"ש ברחובות מגורים, ויש עוד דוגמאות רבות.

בישראל יש כוונות טובות. מנהל האגף לתחבורה ולפיתוח תשתיות בעיריית ירושלים, קובי ממליה, אומר שהחזון העירוני מעמיד את הולך הרגל במרכז: "פעם חישבנו איכות של רחובות לפי קצב המעבר של המכוניות. כיום אנחנו רוצים את ההפך, הבנו שלמהירות יש מחיר". ממליה מזכיר את הרחובות הלל ושמאי במרכז העיר, ששופצו ותוכננו מחדש באופן שממתן תנועת כלי רכב בתוכם: נתיב הנסיעה הוצר כדי לפנות מקום למדרכה רחבה, וסומנו חניות במקביל לשפת המדרכה שתורמות להאטה, בזכות מכוניות שמתמרנות כדי להיכנס ולצאת מהחניה על נתיב הנסיעה. שימוש בתפיסת נתיב נסיעה לשם חניה כדי למתן תנועה הוא אמצעי מקובל, ובירושלים יישמו אותו בשיפוץ רחובות בשכונות החרדיות, חרף התנגדות התושבים לכך שתהיה חניה ברחוב.

אלא שהרחובות הלל ושמאי ושכונות החרדים הם אזורים שבהם התנועה ממילא אטית, ואינם מועדים לתאונות. לעומתם, החידוש של רחוב הנרייטה סולד התלול שמוביל לשכונת קרית יובל ובקצהו גן "המפלצת", הפך אותו למסוכן להולכי רגל בגלל הרחבה וביטול מעברים. כך גם דרך חברון, שאמורה להיות רחוב עירוני בין שכונות מגורים אבל מתפקדת בפועל ככביש בינעירוני ראשי. בדרך חברון נפצעו כמעט 200 איש בשנים 2014־2018, ואדם אחד נהרג. בכוונת עיריית ירושלים להגביל את הנסיעה ברחוב זה ל־50 קמ"ש בעתיד. על 30 קמ"ש אפילו לא מדברים.

בשטח תל אביב יפו יש כ־850 ק"מ של דרכים, מתוכן 406 ק"מ מוגדרים באזורי מיתון תנועה. אזורים אלה מצויים ברובם במרכז העיר, שמתוכנן כאזור העדפת הולכי רגל בתוכנית המתאר העירונית. אסטרטגיית התכנון העירונית שואפת להצרת כבישים, תוספת מעברי חציה וביטול פניות חופשיות ימינה בצמתים עירוניים. ואולם, המימוש מתקדם בקצב אטי, בין השאר בשל תקנות משרד התחבורה שמחייבות נתיבים רחבים גם בכבישים עירוניים. בעקבות תאונות שקרו השנה, הופחתה בתל אביב מהירות הנסיעה בכבישים לוי אשכול ובני אפרים בצפון העיר מ־70 קמ"ש ל־50 קמ"ש.

בחיפה אין מדיניות מיתון תנועה מוצהרת, אך הוא מתקיים באזורים מיוחדים המתפקדים כמתחמים סגורים, כמו למשל האזורים ששופצו בעיר התחתית.

בערי ישראל, לפיכך, מיתון תנועה הוא שאיפה, אבל היישום הוא ברחובות שבהם ממילא כלי הרכב נוסעים לאט והסיכוי לתאונות נמוך. כלומר: מאטים את התנועה במקומות שבהם אפשר לעשות זאת, ולא במקומות שבהם צריך. התוצאה היא כאוס ומעגל אימה: כלי הרכב הקלים חוששים לנסוע בכביש כי זה מסוכן, הם נוסעים על המדרכות, ושוב הנפגעים הם הולכי הרגל. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#