מגזין TheMarker

"מערכת הבריאות לא תקרוס - היא תהיה טובה יותר"

למרות האתגרים, להם הוא מודע היטב, מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בטוח שלא רק שלא יהיה משבר במערכת הבריאות - היא אפילו תיהפך למוקד עולמי לעלייה לרגל

איתן אבריאל
איתן אבריאל

למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, יש דילמה. הוא ערב בחירות, ועשוי להיות מוחלף לאחריהן, אם יגיע למשרד שר חדש. יש לו מערכת בריאות טובה בהשוואה עולמית, אבל עם שירות גרוע. הוא יכול היה לייצר משבר ולדרוש בקולי קולות עוד תקציבים, כפי שיודעים לעשות, למשל, אנשי הצבא ומערכות הביטחון, אבל הוא חושש לשבור את האמון במערכת, ולגרום למשבר אמיתי שיכול להימנע. הוא עשה דברים יפים במערכת, אבל אלה יישכחו אם מגמת השיפור לא תימשך, ושיטפון של חולים חדשים בשנים הבאות יכריע אותה. מה יעשה? הנה התשובות שלו לאתגרים של המערכת, יום לפני שראש הממשלה הודיע על הליכה לבחירות.

מדוע הממשלה, לדעת כל המומחים, לא מוכנה לזינוק הצפוי בביקוש לשירותי בריאות? אם ההסכמה שיש חשש לקריסה בעוד עשר שנים, מדוע אין תוכנית לאומית להצלת המערכת?

משה בר סימן טוב: "לו לפני עשר שנים היית מבקש לתאר את מערכת הבריאות ב– 2020 , רבים היו אומרים לך שתהיה קריסה. זה לא מה שקרה, וזה לא מה שיקרה עוד עשר שנים. למעשה המערכת אפילו השתפרה, וגם בעוד עשר שנים היא תהיה טובה יותר ממצבה כיום"צילום: רמי שלוש

"אני לא פסימי. לו לפני עשר שנים היית מבקש מרבים לתאר את מערכת הבריאות ב־2020, הם היו אומרים לך שתהיה קריסה. זה לא מה שקרה, וזה לא מה שיקרה עוד עשר שנים. למעשה המערכת אפילו השתפרה, וגם בעוד עשר שנים היא תהיה טובה יותר ממצבה כיום. לא צריך המון כסף כדי לשפר אותה, ואני יכול להראות לך שורה של תחומים שבהם עשינו מהפכות עם עשרות מיליוני שקלים בלבד. בזיהומים, ב־MRI, בחדרי מיון. המערכת הישראלית היא בין היעילות בעולם".

אבל האם אין בעיה עם חלק מההצהרות הללו? לוקחים את הכסף שאנחנו מוציאים על בריאות, מחלקים בתוחלת החיים, וכך יוצא שאנחנו בין היעילים בעולם – אבל זה כי אין כסף ואנחנו משלמים את ההפרשים מהכיסים הפרטיים וגם מקבלים שירות גרוע.

"אנחנו לא מודדים רק את תוחלת החיים אלא שורה ארוכה של גורמים נוספים. דברים כמו תמותת תינוקות ותחלואה – ובאלה ישראל בהחלט מובילה בעולם. נכון שאנחנו מפגרים אחרי המערב בשירות, וזה עניין תקציבי לחלוטין. ישראל מוציאה על בריאות כ־7.5% תוצר, שזה הרבה פחות ממדינות אחרות. אם המספר הזה יהיה גבוה יותר, נניח 8% או קצת יותר, שהם בערך עוד 3 מיליארד שקל, נהיה מוכנים לעתיד. זה נשמע הרבה, אבל במונחי סך התקציב זה מעט, וישראל יכולה לעמוד בזה".

בכל זאת, מצפים להצפה של "קליינטים" במערכת הבריאות בשנים הבאות.

"כן, אבל יחד עם זה, בעשור הקרוב מערכת הבריאות תעבור שינוי טכנולוגי דרמטי. יהיה שימוש אינטנסיבי במידע בריאותי. אומרים שדאטה היא הנפט החדש? יש לנו הזדמנות גם לשפר את המערכת וגם להפוך את ישראל למובילה עולמית בתחום. לכן אני אומר שהמערכת לא תקרוס, אלא תהיה טובה יותר. וצריך להבדיל: יכול לקרות משבר של שפעת שתצא משליטה ובתי חולים יוצפו – אבל זו בעיה פתירה. אני מקבל כל בוקר דו"ח של עומסים בגין שפעת. הארגונים שלנו במערכת הבריאות יעילים מאוד – ואם יהיה לנו יותר כסף הוא בפירוש לא יופנה לתשלום שכר אלא להגדלת התפוקות".

מנהלים בבתי חולים מסבירים לי שאי אפשר לאלתר וחייבים עכשיו תוכנית לזמן ארוך. והדוגמה שהם נותנים היא של מצבת הרופאים המומחים, שלוקח חמש עד שמונה להכשיר אותם. איך תתגבר על העומס בעוד עשור אם אתה לא שולח יותר רופאים ללימודים עכשיו?

"אין לנו בעיה של רופאים. ב־2005 היו 350 סטודנטים, כיום יש 1,200, ואנחנו בונים מערכת שבה יש אולי פחות רופאים – אבל הם מיומנים ויעילים יותר. גם שיעור המומחים גבוה יותר והמצב הוא בפירוש לא של 'קטסטרופה'. נכשיר 1,500 רופאים בשנה".

ואחיות, ועובדי סיעוד?

"גם בזה טיפלנו. יש עכשיו 4,000 סטודנטים חדשים (ראו כתבה בעמ' 68, א"א), וכשנגיע ל־4,800 אדע שהתמודדנו עם הצרכים של הסיעוד בצורה סבירה. כל שאר האתגרים הם נישתיים. דברים כמו מחסור בדוברי ערבית – זה לא משבר מערכתי".

את כל הפער בין מה שאתה מספק לבין מה שהציבור רוצה ממלא המגזר הרפואי הפרטי. אתה מוכן לקבל מערכת בריאות כמו באמריקה?

"ההוצאה הפרטית בבריאות יעילה פחות מההוצאה הציבורית. בארצות הברית, 18% מהתוצר מופנה לבריאות, וזו מערכת לא מנוהלת, יש בה פערי אינפורמציה אדירים, הצרכנים משלמים המון, עושים פרוצדורות מיותרות ועוד המון בעיות. אנחנו חושבים שאסור שתהיה מערכת פרטית גדולה בישראל. כיום החלוקה של השירותים היא בין 62% שמספק המגזר הציבורי ל־38% שנותן המגזר הפרטי – ואנחנו רוצים להקטין את חלקו של הפרטי. בעולם זה 80־20, ואנחנו צריכים להגיע לפחות ל־70־30. עשינו דברים בדרך לשם, כמו קיצור תורים, רפואת שיניים לילדים ובקרוב לקשישים, ושירותי בריאות הנפש".

אז צריך עוד כסף, לאו דווקא הרבה, אבל אתה לא מוכן לייצר משבר כדי לקבל אותו. מהיכן הוא יבוא?

"צריך להגדיל את מס הבריאות. הוא נמוך מאוד בהשוואה עולמית. צריך להגדיל אותו מעט, בעוד כ־1%".

אתה נשמע מאוד בטוח, אבל רבים מסבירים לי שאף מדינה לא פיצחה את הסוד של הספקת שירותי רפואה מצוינים לכל האוכלוסייה.

"זה נכון. לאחר המאבקים על אובמה־קייר, טראמפ אמר משהו כמו 'אף אחד לא ידע שמערכת בריאות יכולה להיות כה מורכבת'. אין מודל ואין פתרון בית ספר למערכת בריאות, אך לישראל יש מודל ייחודי – שמדינות רבות רוצות להעתיק".

ישראל טובה באלתור וסטארטאפים, אבל גרועה בפרויקטים גדולים ומורכבים. אנחנו לא מסוגלים לבנות קו רכבת. מדוע מערכת הבריאות כל כך טובה?

"ראש הממשלה נתניהו אוהב לספר שזה מקרי. אני רוצה להאמין שהתכוונו לזה. יש לנו היסטוריה שתרמה לזה, עם עלייה איכותית, עם ארגון הדסה, עם מערכת שמבוססת על קהילה ועם מערכת מניעת מחלות יעילה מאוד, שאין לאחרים. זו מערכת ריכוזית, אינטגרטיבית, קהילתית, שעושה שימוש עצום במידע – ויש בה אנשים מצוינים. קח למשל את חוק הבריאות הממלכתי מ־1995. בדברי הפתיחה בנוסח החוק נכתב שהמערכת תהיה 'מושתתת על עקרונות של צדק, שוויון וערבות הדדית'. זה אדיר. כיום, מערכת הבריאות שלנו היא כמעט הדבק האחרון שמחזיק את החברה שלנו יחד. נכון, יש בה אגו, יש בה כסף, יש בה יצרים – אבל בסופו של דבר זו מערכת תרבותית־חברתית שמבוססת על חמלה. לכן מי שמציץ – נפגע. כל מי שעובד במערכת, גם אם הוא מחליף תפקיד, בסוף חוזר אליה".

האם אתה בטוח שכל הרופאים פועלים רק מתוך חמלה? אין לפחות מקטע אחד של רופאים שפועלים מתוך תאוות בצע?

"סוגיית שכר הרופאים מחזיר אותנו לבריאות הפרטית – לעובדה ש־38% מהמערכת עדיין פרטית. אתה רוצה לספק לרופאים תשתית לעבוד, אבל הם מוצאים אותה לפעמים רק ברפואה הפרטית. לכן הפתרון הוא להציע להם יותר עבודה וקצת יותר כסף – אבל בתוך המערכת הציבורית, ואז זה יסתדר מעצמו. זה אומר להסיט פעילות מהפרטי לציבורי, או במימון ציבורי – פעילות שבה כבר התחלנו. הוכחנו שאפשר לעשות את זה בהיקפים גדולים, ועכשיו אנחנו צריכים לעשות את זה בדברים נוספים, כמו קיצור תורים. אבל לזה צריך עוד כסף מהאוצר".

אם אלה "החיים עצמם", מדוע אתה לא יוצר תחושת דחיפות ודורש את הכסף הזה מהאוצר? ובאותה מידה, מדוע הציבור לא יוצא למחאות על זה?

"יש לנו חשש משימוש במונחים של משבר או קריסה. אנחנו חוששים שזו נבואה שתגשים את עצמה, כי אנשים יאבדו אמון במערכת, כפי שהם התייאשו ממערכות החינוך והתחבורה. אנחנו עורכים הרבה מאוד סקרים ובדיקות, ונכון להיום חוויית השירות של המטופלים, והתוצאות שאנחנו מוצאים, לא רעות. כ־80% בסך הכל מרוצים. נכון שאנשים חרדים מאירוע של חירום – כאשר דווקא בתחום של חירום ואסונות אנחנו די טובים.

"מערכות בריאות בכל העולם נמצאות במגמה של משבר בגלל אוכלוסיות ללא ילודה שמזדקנות מהר מאוד – ודווקא ישראל במצב טוב יותר, בזכות ילודה של 2% לשנה. זו ברכה. מספר הקשישים אצלנו אולי יוכפל, אבל הוא לא יגיע ל־20% ואפילו 30% מהאוכלוסייה, כמו בחלק מהמדינות באירופה. אני לא יודע למה הציבור לא רואה את זה. כיום דווקא מדברים הרבה יותר על מערכת הבריאות, הצעירים כבר לא מוכנים לקבל שירות לא טוב, וגם זה גורם לי להיות אופטימי". 

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ