עם בוסים כאלה מי צריך חברים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עם בוסים כאלה מי צריך חברים

מחקר חדש הראה שאם המנהל הוא גם חבר, הוא כנראה גם יפלה אתכם לרעה

אין כמו חברים טובים – בוודאי במקום העבודה. חבר טוב בתוך הארגון יכול לסייע מקצועית, להעניק תמיכה מנטלית ולהוות משענת בזמנים קשים. אבל אם המנהל שלכם הוא גם חבר שלכם – כדאי שתחשבו פעמיים אם יש בכך יתרון.

מחקר שפורסם לאחרונה על ידי צוות חוקרים מישראל וארצות הברית טוען כי במצבים מסוימים, מנהלים דווקא מפלים לרעה חברים שלהם בתוך הארגון. המחקר פורסם בכתב העת Journal of Experimental Social Psychology תחת הכותרת "להיות מוטה נגד חברים כדי להיתפש כלא מוטה" (Being biased against friends to appear unbiased).

Getty Images IL

החוקרים – ד"ר שהם חושן־הלל מבית הספר למינהל עסקים והמרכז לחקר רציונליות באוניברסיטה העברית, ד"ר אלכס שאו מאוניברסיטת שיקגו ויוג'ין קארוסו מ־UCLA – ערכו סדרה של ניסויים מבוקרים במצבים שבהם מנהלים יכולים לקבל החלטות שמיטיבות עם חבריהם. הממצאים שלהם מראים כי מנהלים חוששים להיתפש כמי שנוהגים במשוא פנים, ולכן יעדיפו לפעול לרעת חבריהם גם כשההחלטה אינה הוגנת.

בשמונה ניסויים שונים, שבהם השתתפו כ־200 איש, ביקשו החוקרים מהמשתתפים להיכנס לתפקיד הבוס, ולהחליט כיצד הםכמנהלים היו מחלקים בונוס בין שני עובדים מצטיינים, שמשתכרים שכר זהה ואחד מהם הוא בעל ביצועים מעט יותר טובים מהשני. לחלק מהמשתתפים נאמר שהעובד הטוב יותר הוא גם חבר טוב שלהם, ואילו ההיכרות עם העובד השני מקצועית בלבד.

שורת הניסויים הראתה פערים ברורים בין החלטות שהתקבלו בחשאיות, שבהן מנהלים בחרו להעניק בונוס לחבר על בסיס כישוריו העדיפים, לעומת החלטות פומביות, שבהן מנהלים קיבלו החלטה לפי הדרך שבה הם ייתפשו על ידי העובדים, גם אם היא לא ההחלטה הנכונה.

כשההחלטה שלהם היתה חשאית, 89% מהמשתתפים במחקר העניקו את הבונוס לחבר שלהם – שכאמור מבחינה אובייקטיבית הוא גם עובד טוב יותר. אולם כשנאמר למשתתפים כי ההחלטה היא פומבית וכל עובדי הארגון יודעים עליה, הנתון צנח מ־89% ל־61%. במילים אחרות, הם העדיפו להעניק את הבונוס לעובד השני, אף שביצועיו פחותים, רק כדי שלא ייתפשו כמי שמיטיבים עם חבר.

בניסוי אחר התבקשו המשתתפים לדרג מה הוגן יותר בעיניהם – לתת את הבונוס לחבר שביצועיו עדיפים על פני עובד אחר שאינו חבר; לתת את הבונוס לעובד השני; או לא לתת בונוס כלל – כשההחלטה פומבית. דירוג ההגינות הגבוה ביותר ניתן להענקת הבונוס לעובד השני, ואחריו לאי הענקת הבונוס לאף אחד.

מנגד, כשל"מנהלים" נאמר כי מי שיחליט על מתן הבונוס הוא גורם שלישי, כך שההחלטה לא תגיע מהם, 45% מהמשתתפים העדיפו לתת את הבונוס לחבר, לעומת 8% בלבד לעובד השני.

החוקרים מציינים במאמר כי ישנם פערים בתפישת ההגינות בקרב עובדים מתרבויות שונות. "בכלכלות שוק חופשי מערביות יש דגש על התנהלות ללא משוא פנים, בעוד שבמדינות אחרות נפוטיזם והעדפת מקורבים הן תופעות נפוצות שלא נחשבות בלתי הוגנות".

לעתים יש פערים פנימיים במדינה. "בתוך ארצות הברית יש פערים בין מה שליברלים ושמרנים תופשים כמשוא פנים – שמרנים תופשים אפליה מתקנת כמשוא פנים מאחר שהיא מעניקה למיעוטים בתת־ייצוג יתרון על פני אחרים, ואילו ליברלים לא יראו בכך בעיה, כי מבחינתם המערכת כבר מפלה לרעה מיעוטים בתת־ייצוג", כתבו החוקרים.

"המחקר תורם להבנה של האופן שבו אנשים מקבלים החלטות לגבי חלוקת משאבים", אומרת ד"ר חושן־הלל. "הממצאים שלנו מדגישים את החשיבות העצומה של הנראות וכיצד היא יכולה להשפיע על ההחלטות של פרטים, עד כדי אבסורד. החשש להיראות מפלה ובלתי הוגן משפיע על קבלת ההחלטות, ומוביל לעתים לבזבוז מוחלט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#