המניפסט הדמוקרטי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המניפסט הדמוקרטי

האיחוד האירופי מתפורר בפנים, נקרע בין כוחות לאומניים לבין אי שוויון גובר. קבוצת כלכלנים מציעה לתקן את המצב באמצעות הקמת אסיפה אירופית ריבונית - ודמוקרטיזציה של התקציב, שימומן ממסים על החזקים ביותר

תגובות

אנחנו, אזרחים אירופים ממדינות שונות ומרקעים מגוונים, משיקים היום את הקריאה הזאת לשינוי עמוק של המוסדות והמדיניות האירופיים. המניפסט הזה מכיל הצעות קונקרטיות, במיוחד הפרויקט של אמנת הדמוקרטיזציה ופרויקט התקציב, שאותן המדינות המעוניינות בכך יכולות לאמץ וליישם, מבלי שאף מדינה תוכל לחסום את אלה שרוצות להתקדם. כל האזרחים האירופים שמזדהים עם המניפסט יכולים לחתום עליו ברשת (www.tdem.eu). כל תנועה פוליטית יכולה לתקן ולשפר אותו.

לאחר הברקזיט ולאחר בחירתן של ממשלות אנטי־אירופאיות בכמה מהמדינות החברות באיחוד, כבר אי אפשר להמשיך להתנהל על פי דפוסי העבר. אנחנו לא יכולים פשוט לחכות למדינות הבאות שיעזבו, או להמשך ההתפרקות מבלי לבצע שינויים מהותיים באירופה הנוכחית.

HENRY NICHOLLS/רויטרס

היבשת שלנו לכודה, מצד אחד, בין תנועות פוליטיות שהתוכנית שלהן מתמקדת ברדיפת זרים ופליטים, וכעת הן התחילו ביישומה. מהצד האחר יש לנו מפלגות שטוענות שהן אירופיות אבל במציאות ממשיכות לחשוב שליברליזם בלתי מתפשר ותחרות לכל (בין מדינות, חברות, שטחים ואנשים פרטיים) הם מספיקים כדי להגדיר פרויקט פוליטי. הן לא מזהות בשום צורה כי החוסר בשאפתנות חברתית הוא בדיוק מה שהוביל לתחושת הנטישה.

יש כמה תנועות חברתיות ופוליטיות שמנסות לסיים את הדיאלוג הרה האסון הזה בכך שהן נעות לכיוון בסיס פוליטי, חברתי וסביבתי חדש לאירופה. לאחר עשור של משבר כלכלי, אין מחסור במצבים הקריטיים האלה, האירופאים במובהק: תת־השקעה מבנית במגזר הציבורי, במיוחד בתחומי ההכשרה והמחקר; עלייה באי השוויון החברתי; האצה בהתחממות הגלובלית; ומשבר בקליטת מהגרים ופליטים. אבל לתנועות האלה יש לעתים קרובות קשיים בתכנון פרויקט אלטרנטיבי, ובתיאור מדויק כיצד היו רוצות לארגן את אירופה של העתיד ואת מנגנון קבלת ההחלטות המתאים לכך.

אנו, אזרחים אירופים, מפרסמים את המניפסט, האמנה והתקציב, כדי להעלות הצעות מעשיות לציבור. הן לא מושלמות, אבל יש חשיבות לקיומן. לציבור יש גישה אליהן והוא יכול לשפר אותן. הן מבוססות על אמונה פשוטה. אירופה חייבת לבנות מודל מקורי שידאג לפיתוח חברתי הוגן של אזרחיה.

הדרך היחידה לשכנע את האזרחים היא לנטוש הבטחות מעורפלות ותיאורטיות. אם אירופה רוצה להשיב את הסולידריות עליה לספק הוכחה קונקרטית כי היא מסוגלת לבסס שיתוף פעולה בין אזרחיה; עליה לגרום לאלה שהרוויחו מהגלובליזציה לתרום למימון מוצרים ציבוריים שכל כך חסרים כיום באירופה; עליה לגרום לחברות גדולות לשלם יותר מחברות קטנות ובינוניות, ולמשלמי המס העשירים לשלם יותר מהעניים. זהו לא המצב כיום.

ההצעות שלנו מבוססות על דמוקרטיזציה של התקציב, שעליו ידונו ויצביעו באסיפה אירופית ריבונית. זה יאפשר לאירופה לצייד את עצמה במוסד ציבורי שיכול להתמודד עם משברים באופן מיידי, וגם לייצר סחורות ושירותים ציבוריים, וחברתיים בסיסיים במסגרת של כלכלה מבוססת סולידריות. באופן הזה, ההבטחה שניתנה כבר באמנת רומא, ל"הרמוניזציה של תנאי החיים והעבודה", תיהפך סוף סוף לבעלת משמעות.

התקציב הזה, אם האסיפה האירופית תרצה בכך, ימומן על ידי ארבעה סוגי מסים שיחזקו את הסולידריות ביבשת. הם יחולו על רווחים של חברות גדולות, בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר (יותר מ־200 אלף יורו בשנה), בעלי ההון (יותר ממיליון יורו) ופליטות פחמן (בסכום מינימלי של 30 יורו לטונה). אם התקציב יהיה באופן קבוע 4% מהתמ"ג, כפי שאנו מציעים, הוא יוכל לממן מחקר, הכשרה ואת האוניברסיטאות האירופיות. זו תוכנית השקעה שאפתנית שנועדה לשנות את מודל הצמיחה הכלכלית הקיים, את המימון של קליטת מהגרים ואת התמיכה באלה המעורבים ביצירת השינוי הזה. הוא גם יוכל לתת מרחב תמרון תקציבי למדינות שירצו להקטין את המיסוי הרגרסיבי שמכביד על השכר ועל הצריכה.

העניין הוא לא ליצור "אירופה של תשלומי העברה" שתתמוך בהעברת כספים מהמדינות שיש להן לאלה שיש להן פחות. הפרויקט לאמנת הדמוקרטיזציה מציין זאת במפורש בכך שהוא מגביל את ההפרש בין הוצאות שנוכו לבין הכנסה ששולמה על ידי מדינה ל־0.1% מהתמ"ג של המדינה. העניין האמיתי הוא שונה: זו קודם כל שאלה של הפחתת אי השוויון בתוך המדינות השונות והשקעה בעתידם של כל האירופים, ובמיוחד בצעירים ביותר, מבלי שלאף מדינה תהיה עדיפות.

מאחר שאנחנו חייבים לפעול במהירות אבל אנחנו גם חייבים להוציא את אירופה מהקיפאון הטכנוקרטי, אנחנו מציעים את יצירתה של האסיפה האירופית. היא תאפשר את הדיון וההצבעה על המסים האירופיים כמו גם על התקציב לדמוקרטיזציה. את האסיפה האירופית הזו ניתן יהיה להקים בלי לשנות את האמנות האירופיות הקיימות.

האסיפה האירופית תהיה כמובן חייבת להיות בקשר עם המוסדות הקיימים שמקבלים החלטות (במיוחד היורוגרופ, שבמסגרתו שרי האוצר של גוש היורו נפגשים באופן לא רשמי מדי חודש). אבל, במקרים של אי הסכמה, לאסיפה תהיה המילה האחרונה. אם זה לא יהיה כך, היכולת שלה להיות מרחב טרנס־לאומי פוליטי שבו מפלגות, תנועות חברתיות וארגונים חוץ־ממשלתיים יוכלו להביע את עצמם – תעמוד בסכנה.

באותה מידה יעילותה בפועל – מאחר שהנושא הוא חילוצה של אירופה סוף סוף מהאינרציה הנצחית של משא ומתן פנים ממשלתי – תהיה בסכנה. אנחנו צריכים לזכור כי החוק של הסכמה פיסקלית שתקף באיחוד האירופי חסם במשך שנים אימוץ של מיסוי אירופי והופך את ההתחמקות הנצחית ל"היצף פיסקלי" (משיכת השקעות או מסחר באופן לא הוגן, באמצעות מסים נמוכים) על ידי העשירים והניידים ביותר, פרקטיקה שנמשכת גם כיום למרות כל הנאומים. זה יימשך כל עוד לא יחוקקו חוקים אחרים של קבלת החלטות.

בהתחשב בכך שלאסיפה האירופית תהיה יכולת לאמץ מסים ולהיכנס ללב החוזה הדמוקרטי, הפיסקלי והחברתי של המדינות החברות, חשוב לערב באמת חברי פרלמנט לאומיים ואירופים. בכך שיינתן תפקיד מרכזי לחברי פרלמנט שנבחרו במדינתם, הבחירות הלאומיות הפרלמנטריות ייהפכו דה פקטו לבחירות אירופיות. חברי פרלמנט לאומי לא יוכלו יותר פשוט להעביר את האחריות לבריסל, ולא תהיה להם אפשרות אחרת מלבד להסביר לבוחרים את הפרויקטים והתקציבים שעליהם הם מתכוונים להגן באסיפה האירופית. בעקבות החיבור בין אנשי הפרלמנט הלאומיים והאירופים במוסד אחד, ייווצרו מנהגים של ממשל משותף שכיום קיימים רק בין ראשי מדינות ושרי אוצר. זו הסיבה שאנו מציעים באמנת הדמוקרטיזציה כי 80% מהחברים באסיפה האירופית יהיו מהפרלמנטים הלאומיים של המדינות שחתמו על האמנה (בפרופורציה לאוכלוסייה של המדינות והקבוצות הפוליטיות), ו־20% מהפרלמנט האירופי הנוכחי (בפרופורציה לקבוצות הפוליטיות). בבחירה הזאת ראוי להמשיך לדון.

הפרויקט שלנו יוכל לתפקד גם עם שיעור נמוך יותר של חברי פרלמנט לאומיים (למשל 50%). אבל לדעתנו, הורדה חדה של שיעורם עלולה לפגוע בלגיטימיות של האסיפה האירופית לערב את כל אזרחי אירופה בהסכם חברתי ופיסקלי חדש, וקונפליקטים של לגיטימיות דמוקרטית בין בחירות לאומיות לאירופיות יכולים במהירות לערער את הפרויקט.

כעת עלינו לפעול במהירות. אף שיהיה רצוי כי כל מדינות האיחוד האירופי יצטרפו לפרויקט ללא עיכוב, ואף שעדיף כי ארבע המדינות הגדולות בגוש היורו (שביחד מייצגות יותר מ־70% מהתל"ג והאוכלוסייה בגוש) יאמצו אותו כבר בהתחלה, הפרויקט בכללותו עוצב כך שיאומץ מבחינה חוקית וכלכלית וייושם על ידי כל הרכב של מדינות שירצו לעשות זאת.

זו נקודה חשובה מאחר שהיא מאפשרת למדינות ולתנועות פוליטיות שרוצות להפגין את הנכונות שלהן לעשות התקדמות מאוד ספציפית בכך שיאמצו את הפרויקט, או גרסה משופרת שלו, כעת. אנחנו קוראים לכל איש ואישה לקחת אחריות ולהשתתף בדיון פרטני ובונה על עתידה של אירופה.

 

תרגום: קורין דגני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#