ינשופי הלילהמגזין TheMarker

תשע עד חמש זה לבינוניים

מקובל לחשוב שאנשים שקמים מוקדם בבוקר חרוצים ומצליחים יותר. אבל הזמנים משתנים וייתכן שהגיעה שעתם של המאחרים לקום לזכות בתהילה

אלכס וויליאמס
אלכס וויליאמס

אני שונא את הפרסומת של דלתא איירליינס שנקראת "4 בבוקר" ולועגת לי מהמסך שמול המושב שלי. היא מתחילה במונטאז' של אנשי מקצוע עליזים שמתעוררים עם שחר בבתיהם או בחדרי מלון במקומות שונים בעולם. הם מותחים את גופם המעוצב ומכינים קפה בשעה שבה בדרך כלל רק עטלפים ערים.

"לכבוד כל 180 מיליון האנשים שמתעוררים מוקדם", אומר הקריין בפרסומת כשברקע מתנגן שיר הגמדים שהולכים לעבודה מהסרט "שלגיה ושבעת הגמדים" של וולט דיסני. "כי אלה שבאמת משנים את העולם הם אלה שיוצאים מהמיטה מוקדם בבוקר כדי להתחיל כבר את היום".

בסדר, הבנתי את המסר. שמעתי אותו כל חיי: החברה אוהבת אנשי בוקר. אלה שמתעוררים מוקדם נוטים להיות דייקנים יותר, לקבל ציונים טובים בבית הספר ולהתקדם במעלה הסולם התאגידי. ציפורי בוקר נחשבות מצליחות יותר. זה הרעיון שבן פרנקלין הטיף לו לפני יותר מ־250 שנה: "המקדים לישון – מקדים להתעורר" – והשאר עצלנים, או נהנתנים.

מנכ"לים כמו רוברט אייגר מוולט דיסני, הווארד שולץ מסטארבקס ואינדרה נואי, המנכ"לית היוצאת של פפסיקו, אמרו כי הם מתעוררים ב־4:00־4:30 בבוקר. הם נחשבים עצלנים. לפי דיווחים, טים קוק מאפל משכים ב־3:45צילום: Marcio Jose Sanchez/אי־פי

אבל מה אם כולם טועים? מה אם ינשופי הלילה הם באמת גאונים בסתר? מה אם אנחנו אלה המשבשים סדרים וחוקים; אלה שמתאימים לחברה המודרנית הפוסט־תעשייתית שנשלטת על ידי מתכנתים שערים כל הלילה, נוודים דיגיטליים, אנשי פרילנס ויזמים? אולי הגיע הזמן שינשופי הלילה של העולם יתעוררו! (לא מוקדם מדי, כמובן).

ידעתי שאני שונה כבר כשהייתי בן שבע־שמונה. הניסיונות של הורי להשכיב אותי לישון ב־7:30 בערב כשלו פעם אחר פעם. יש לי זיכרונות מכאיבים מאותם לילות שבהם הייתי שוכב ער במיטה בחושך, המוח שלי מסתובב במהירות בעודי מביט בשעון וסופר את הדקות שעוברות – 30 דקות, 60, 90. רק האוגר שלי, סטיוארט, חלק איתי את הנטייה הלילית כשרץ על הגלגל בחשכה.

מצבי הורע בשנות העשרה. אבי, שהיה ציפור בוקר טיפוסית, היה מתעורר ב־6:30 בבוקר ונכנס בסערה לחדרי בעודו רוטן "החברה מתחילה עם שחר", כשהוא מקלף את השמיכה מעלי. הוא לא טעה. בתי הספר, המשרדים וליגות הספורט, כולם מכוונים להתחיל לפעול בשעות הבוקר המוקדמות. הרעיון שאוכל פשוט לכוונן את החיווט הפנימי שלי עם קצת משמעת עצמית נראה מוטעה, וגם מזיק.

"היגיינת השינה שלי" – ואני משתמש במונח שעדיין אינו מוכר ברבים – היא מצוינת. לא נגעתי באלכוהול או בקפאין ואפילו לא צפיתי בטלוויזיה לפני השינה. שנים מאוחר יותר, רופאים אבחנו אותי כסובל מ־DSPS (תסמונת פאזת השינה הדחויה), שמאפיינת כל מי שהולך לישון מאוחר מאוד. הגוף שלי, באופן טבעי, רוצה ללכת לישון בשתיים לפנות בוקר, ולהתעורר בעשר. בכל פעם שאני מנסה להקדים את לוח הזמנים הזה, המוח שלי מרגיש כמו עיסה. אבל אני מתעורר לחיים בתשע בערב, חד ושנון, ומלא השראה ותשוקה ליצור.

החברה מעולם לא הפגינה גמישות כלפי מחזור השינה שלי. עבדתי במשרד במשך רוב חיי הבוגרים, ואני נשוי עם שני ילדים בני פחות מעשר, כך שאני מתעורר באופן קבוע ב־7:30 בבוקר ומעמיד פנים שאני עליז וערני בעודי אורז ארוחות צהרים ושולח את הבנים לבית הספר. כתוצאה מכך אני סובל ממחסור כרוני בשינה. לכאורה יש לי בעיית שינה, אף שבאופן טכני היא אינה קיימת. אני ישן בסדר גמור. זה העולם שיש לו בעיה אתי.

צילום: DAVID COOPER / NYT

הספר Why We Sleep של מתיו ווקר, מנהל המרכז למדעי השינה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מסביר כיצד כל אדם מתפקד בקצב מחזורי של 24 שעות. לכל אחד יש שעון פנימי שיודע להוריד את טמפרטורת הגוף כשמתכוננים לישון, ולהפך. מה שציפורי הבוקר כמו אבי מעולם לא הבינו זה שהשעון אינו פועל באותה צורה אצל כולם.

על פי ד"ר ווקר, כ־40% מהאוכלוסייה הם אנשי בוקר, 30% הם אנשי ערב והשאר נעים בין לבין. "ציפורי לילה אינן בוחרות בכך", הוא כותב. "הן כבולות ללוח זמנים מאוחר יותר בשל חיווט הדי.אן.איי. שלהן. זאת אינה בחירה מודעת אלא גורל גנטי". בשנה שעברה הכריזו חוקרים באוניברסיטת רוקפלר כי גילו מוטציה גנטית האחראית ל־DSPS. אז מתברר שאני מעין מוטנט, כמו גודזילה.

כשהינשופים מתעוררים מוקדם, האונה הקדמית שלהם, השולטת בתהליכי מחשבה מתוחכמים והיקשים לוגיים, "לא מתפקדת, או במצב 'אופליין'", כותב ד"ר ווקר. "כמו מנוע קר מוקדם בבוקר. לוקח לו זמן להתחמם".

על פי הספר, ייתכן שיש לכך מטרה אבולוציונית. כשבני האדם חיו בשבטים קטנים, השעונים הפנימיים השונים העניקו יתרון הישרדותי: מישהו תמיד יהיה ער כדי לשמור מפני טורפים ואויבים. אך מאז המצב השתנה. עליית החקלאות הביאה עמה שדות שיש לעבדם מוקדם בבוקר; במהפכה התעשייתית המפעלים נפתחו בשמונה בבוקר. ינשופי לילה אולצו להסתגל – ולשלם את המחיר.

על פי מחקר ידוע על הכרונטיפ (הנטייה להיות אנשי בוקר או אנשי לילה), ינשופי לילה מתים מוקדם יותר. מחקר אחר שפורסם בכתב העת Journal of Psychiatric Research, מצא כי ינשופי לילה גם נוטים לסבול מדיכאון יותר מאנשים שישנים בשעות מקובלות. מחקרים מצאו גם שינשופי לילה שותים ומעשנים יותר, ויש להם יותר שותפים למיטה (אולי כי קל יותר למצוא מישהו בבר בחצות מאשר בסטארבקס בבוקר). מחקר אחר מקשר בין השילוש האפל של הפרעות אישיות: פסיכופתיה, מקיאווליזם ונרקיסיזם.

אני מכיר את התחושה של לנסות לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. כשסיימתי את הקולג', הקצב של חיי המשרד בבקרים פקח את עיני. בעבודה הראשונה שלי, כתב עיתון באורנג' קאונטי, קליפורניה, נדרשתי להגיע למערכת בשמונה בבוקר. החזקתי מעמד 14 חודשים, אך גופי מעולם לא הסתגל.

לילה אחר לילה נשארתי ער עד אחת בבוקר, משתגע מהמחשבה שאהיה מותש למחרת. אפילו כשהצלחתי לגרור את עצמי למשרד ברבע לשמונה, הבוס שלי כבר היה שם לפחות שעה, מאחר שבוסים מתעוררים עם שחר. לכן הם הבוסים. בעולם התאגידי, קימה מוקדמת נתפשת כהוכחה לשאפתנות בלתי מוגבלת, ולרצון להצליח בכל מחיר.

המסורת הזאת חיה ובועטת. מנכ"לים כמו רוברט אייגר מוולט דיסני, הווארד שולץ מסטארבקס ואינדרה נואי, המנכ"לית היוצאת של פפסיקו, אמרו כי הם מתעוררים ב־4:00־4:30 בבוקר. הם נחשבים עצלנים. לפי דיווחים, טים קוק מאפל משכים ב־3:45.

אין זה מפתיע ש"עובדים שמתחילים לעבוד מוקדם בבוקר דורגו על ידי המנהלים שלהם כמצפוניים יותר. לכן הם מקבלים ציונים גבוהים יותר על ביצועיהם", כך עולה ממחקר שנערך בבית הספר לעסקים פוסטר באוניברסיטת וושינגטון ב־2014.

אך מה אם מקום העבודה המודרני כבר אינו פועל על פי המודל הזה? מה אם עצם היותכם ינשופי לילה הוא נכס ולא מגבלה? "מעולם לא הייתי איש של בוקר", אמר מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק, בראיון לג'רי סיינפלד ב־2016. הוא ככל הנראה מתעורר בשמונה בבוקר, שעות לאחר המנכ"לים המסורתיים, אך בהתאם לשעות של ההאקרים מעמק הסיליקון.

"המתכנתים היצרניים ביותר שאני מכיר – וגם הסופרים, וככל הנראה רוב האנשים היצירתיים, נוטים לייצר את העבודות הטובות ביותר שלהם כשכל השאר ישנים, כשאין הסחות דעת", אמר טים פריס, משקיע, יזם וסופר.

יזמים טכנולוגיים גם רואים בנטיות הליליות שלהם סמל סטטוס. ארון לוי, מנכ"ל בוקס, אמר כי הוא בדרך כלל ישן משלוש בלילה עד עשר בבוקר. אלקסיס אוהניאן מרדיט, עוד איל טכנולוגיה מהדור הבא, אומר כי הוא בדרך כלל הולך לישון בשתיים בלילה וקם בעשר בבוקר, או כשהחתול מעיר אותו.

מקום העבודה שפועל על פי השעות המסורתיות של תשע עד חמש מאבד מקסמו, בעיקר בעמק הסיליקון ובמגזרים היצירתיים שבהם יום עבודה אינו קשור לשעות היום. יתרה מכך, הרובוטים והבינה המלאכותית שוחקים אף יותר את המערכת הישנה כשהם משתלטים על המשימות השגרתיות. התרבות במקום העבודה נהפכת לדייקנית פחות ויצירתית יותר.

חשבו מה שאתם רוצים על ינשופי הלילה, בסופו של יום אנחנו שבט של אנשים עצמאים במיוחד. היכל התהילה שלנו כולל מורדים כמו קית ריצ'רדס והאנטר ס. תומפסון ומהפכנים כמו מאו וסטלין, גאונים כמו ג'יימס ג'ויס ופרינס ומשוגעים כמו צ'רלס מנסון והיטלר. אפילו גיבורים פוליטיים כמו ברק אובמה ווינסטון צ'רצ'יל משתייכים לשבט.

זה אולי צירוף מקרים, אבל המהות שלנו הופכת אותנו ליוצאי דופן, לטיפוסים שנוטים להביט בחיים דרך עדשות שונות. אנחנו המוזרים שחשים ערניים בחשכה, חיים באשליה שהעולם שייך לנו במשך כמה שעות יקרות ערך, כשכולם ישנים. בשעות הקטנות של הלילה אנו חופשיים לחשוב כל מחשבה, לחלום כל חלום ומרגישים מוגנים משיפוט וביקורת של העולם המרובע. האם משמעות הדבר היא שאנו נרקיסיסטים? אולי. אנחנו בהחלט שונים.

כמה מדענים מסכימים לכך. ב־2009, סטושי קאנאזאווה, פסיכולוג פרובוקטיבי מלונדון סקול אוף אקונומיקס, היווה השראה לכותרות רבות כשיצא למחקר שמטרתו היתה לקבוע כי ינשופי לילה עשויים להיות אינטליגנטיים יותר מציפורי הבוקר.

חוקרים אחרים אמרו כי אנו בנויים כדי לקחת סיכונים, תכונה שאני נוטה לקשר להתלהבות יזמית. מחקר מ־2014 של אוניברסיטת שיקגו מצא כי ינשופי לילה "מקושרים עם נטילת סיכונים גדולה יותר" בתחומים כמו פיננסים, אתיקה ופנאי.

אם המדענים יצליחו להוכיח שינשופי לילה הם מעט יותר חכמים ואמיצים, זה יקל עלי מאוד. אך איני חושב שאני חייב לקבל את המחמאה הזאת כדי להרגיש טוב לגבי סיכויי ההצלחה שלי. אמריקה התאגידית מדביקה את הפערים. על פי סקר מ־2015 של וורלדאטוורק, ארגון משאבי אנוש ללא מטרות רווח, ופלקסג'ובס, אתר שמתמקד בקריירה, כ־80% מהחברות מציעות תנאי עבודה גמישים יותר.

בעבור עובדים רבים משמעות הדבר היא "חופש מהפקקים בבוקר ומשרד ללא הפרעות, במקום כתונת המשוגעים שעוטפת אותך מתשע עד חמש בערב", אמר דיוויד היינמאייר הנסון, יזם טכנולוגיה ומחבר הספר Remote: Office Not Required.

מבחינת ינשופי הלילה, זאת בשורה ענקית. קמילה קרינג הדנית, יועצת עסקית וסופרת, ייסדה את B-Society, קבוצה שתומכת בביטול שעון הקיץ ומקדמת שעות עבודה גמישות יותר, כמו גם התחלת יום הלימודים שעה מאוחר יותר, "כדי לתמוך בכרונוטיפים שונים". לדבריה, "חברות יכולות להשתמש בידע לגבי הקצב של השעון הפנימי כיתרון תחרותי".

אולי הם כבר עושות זאת. המונח "גיוון כרונוטיפי" מתחיל לתפוס תאוצה. יש מנהלים שמתחילים לחשוב על ארגון יום עבודה כך שיתאים לשעונים הפנימיים של העובדים, כדי שכל אחד יעבוד בשיא היעילות שלו. הגיע הזמן. העולם צריך להתעורר ולהפנים שאנו, ינשופי הלילה, לא רק עצלנים וישנוניים.

נקפוץ ל־2025. אני מתיישב במושב המטוס בטיסת דלתא, טיסה על־קולית אולי, ופרסומת חדשה מקדמת את פני. היא מתחילה עם מונטז' של אנשי מקצוע עליזים בחדרי מלון מסביב לעולם, מכינים תה קמומיל ומקלידים במחשב האישי בעודם ממהרים לעמוד בדדליין בשעה שאפילו הציפורים עדיין לא התעוררו.

"לכבוד 180 מיליון האנשים שמתעוררים מאוחר, חיות הלילה והלא נרדמים", אומר הקריין כשברקע מתנגן שירו של אריק קלפטון After Midnight. "כי אלה שבאמת ישנו את העולם הם אלה שעדיין ערים בעוד שכולם כבר נרדמו מזמן".

תרגום: טלי גולדשטין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ