6 הגנות מפני ביזת הפנסיות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כשל שוק

6 הגנות מפני ביזת הפנסיות

כספי הפנסיה שאנו חוסכים בזיעת אפיים הם בובת הפיניאטה של שוק ההון: כולם מנסים לחבוט בה - ולאסוף כמה שיותר מהממתקים המתפזרים

4תגובות
peasap

הפנסיות שלנו עוברות ביזה שיטתית על ידי הגורמים המנהלים אותן. השקל שמופרש בשכר כחלק מפנסיית חובה עובר דרך חתחתים ארוכה עד שאנחנו מקבלים את מה שנותר ממנו בפרישה. הפרקטיקות המופקרות הנהוגות בשוק הפנסיה דומות לחגיגות ימי הולדת, שבהן ילדים חובטים בעזרת אלות בפיניאטה מלאה בממתקים. כשם שחבטה מוצלחת תפזר שלל סוכריות שאותן יאסוף הילד החובט, כך משתדל כל אחד מהגורמים המטפלים בחיסכון הפנסיוני שלנו לחבוט במעין פיניאטה מלאה בכסף, ולגזור קופון שמן ככל האפשר. להלן שש הרעות החולות המרכזיות ששוחטות לנו את הפנסיה, והצעדים שיש לנקוט כדי לתקנן.

הבעיה: ניגוד עניינים של סוכני הביטוח

ההגנה: עמלת הפצה אחידה

השלב הראשון של החיסכון הפנסיוני מתחיל אצל רובנו בפגישה עם סוכן ביטוח או סוכן פנסיוני, אך מנגנון התגמול של סוכני הביטוח יוצר אצלם הטיה נגד האינטרס של הלקוחות. לסוכן ביטוח כדאי לשווק מוצר פנסיוני שבגינו משולמת לו עמלת הפצה גבוהה. דוגמה נפוצה היא מכירת ביטוחי מנהלים, שהעמלות המשולמות עליהם גבוהות מאוד לעומת קרנות הפנסיה. את הכסף הסוכן סופר מיד, וממשיך ליהנות מעמלות באופן שוטף מחברת הביטוח, ואילו את הנזק – הלקוח יראה רק עוד שנים רבות. למותר לציין שקרנות הפנסיה מגלגלות את עמלות ההפצה על החוסכים. התיקון לכך הוא קביעת עמלת הפצה אחידה, כך שלסוכנים לא יהיה תמריץ למכור לנו מוצרים גרועים. אפשרות אחרת היא ניתוק הזיקה בין סוכני הביטוח והסוכנים הפנסיוניים לבין יצרני הפנסיה – כך שהסוכנים יגבו את דמי ההפצה מהלקוח או ממעבידו.

הבעיה: ניגוד עניינים של בעלי שליטה

ההגנה: אימוץ נוהל רשות ההון להגברת המקצועיות והעצמאות של ועדות ההשקעה

ועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים אחראיות לניהול הכסף שלנו שמצטבר בהם. ועדות ההשקעה אחראיות להשקעת 1.6 טריליון שקל מכספי הציבור – הר כסף שתופח ב־100 מיליארד שקל נוספים מדי שנה. ומי יושב בוועדות? אף אחד לא מונע מבעל שליטה בגוף מוסדי למנות לוועדות ההשקעה את ילדיו, מקורביו או אפילו את הגנן או הנהג שלו. ניתן להניח שלבעלי השליטה יש השפעה רבה על ועדות ההשקעה – והאינטרסים שלהם יכולים להיות שונים ואף מנוגדים לאלה של החוסכים. כשדורית סלינגר עמדה בראש רשות שוק ההון והביטוח, עקבו אנשיה אחרי הפרוטוקולים של ועדות ההשקעה והזדעזעו מהרמה המקצועית של חלק מהאנשים שמשקיעים את כספנו. לפי ממצאי רשות שוק ההון, יש בין המשקיעים כאלה שאינם שולטים במושגים בסיסיים מתחום המימון. התיקון הנדרש הוא אימוץ מלא של הנוהל שגיבשה רשות שוק ההון בנושא הגברת המקצועיות ושמירה קפדנית על עצמאות ועדות ההשקעה והדירקטורים, תוך כדי חציצה מבעל השליטה. העצמאות של ועדות ההשקעה תאפשר להן לטפל באופן המקצועי ביותר בסוגיות כבדות משקל כגון השקעה בשחקנים מתחרים באותו שוק.

הבעיה: מבנה התמריצים לא מעודד ניהול איכותי

ההגנה: תמריצים ארוכי טווח

מבנה מערכת התמריצים של מנהלי הפנסיה הוא נטול קשר לביצועים, ולכן לגוף המוסדי כדאי "להתקמצן" על הוצאות הניהול כל עוד הוא לא מאבד יתרון תחרותי. הדבר מתבטא באפקט עדר – מתאם גבוה בין תיקי ההשקעות של המוסדיים, והטיית בית גבוהה, המהווים סיכון מערכתי למשק. גם מבנה השכר בגופים המוסדיים כולל בונוסים על ביצועים קצרי טווח, מה שפועל לא פעם לרעת החוסכים, שעבורם הטווח הארוך הוא המשמעותי. הפתרון לכך הוא החלת מודל של בונוסים נדחים ארוכי טווח, במקום בונוסים מידיים קצרי טווח.

הבעיה: הערכות ביצועים לא ידועות של חלק מההשקעות

ההגנה: שקיפות בדמי ניהול חיצוניים

נוסף על דמי הניהול המוסכמים בינינו לבין הגוף המוסדי, אנחנו משלמים עד כ־0.25% נוספים כ"דמי ניהול חיצוניים". אלה כספים שמנהל הפנסיה שלנו מעביר בקבלנות משנה למנהל השקעות אחר, ולמרבה החוצפה גם גובה מאיתנו את המחיר. מנהלי גופי הפנסיה טוענים שהדבר מאפשר להם להשיא לחוסכים תשואה טובה יותר. אם כך, מדוע מנהלי קרנות הפנסיה מסרבים לחשוף את התשואות – בניכוי דמי ניהול – שהשיאו הגופים החיצוניים? במקום לספר לנו סיפורים על תשואות נהדרות, הגיע הזמן לשקיפות. דו"חות הנכס הבודד, שגופי הפנסיה מפרסמים לציבור ולרשות שוק ההון, חייבים לכלול את דמי הניהול ואת התשואה של כל גוף השקעה חיצוני עבור כל נכס ונכס – ולא רק באופן מצרפי כפי שקיים היום.

הבעיה: נכסים בלתי סחירים הם פרצה לבלופים חשבונאיים

ההגנה: שקיפות ומינוי רואי חשבון חיצוניים שמחויבים לציבור

הנכסים הלא־סחירים מאופיינים בחשאיות יתרה, שבאופן טבעי פועלת לרעת החוסכים. הנכסים הללו כוללים הלוואות פרטיות/ אג"ח פרטי, שחלקו הולך לקניית אמצעי שליטה או לתפעול חברות אחזקות, השקעה בקרנות השקעה, נדל"ן, פרויקטי תשתית ומכשירים פיננסיים מורכבים. על כן, אף שבהשקעה בנכסים לא־סחירים גלומה הבטחה לתשואה גבוהה, שהיא אטרקטיבית במיוחד בסביבת ריבית נמוכה, נלווה לה גם פוטנציאל רעיל לפנסיות שלנו. הבעיה נובעת גם מעצם ההשקעה עצמה שלא תמיד פשוט לשערך אותה, ועוד יותר מכך, שרואי החשבון שמשערכים אותה מתוגמלים על ידי הגוף המושקע. בנכסים כאלה, כפי שהוכח לא פעם בעבר, טמון סיכון לעצם ההשקעה שמגולגל שנים רבות קדימה, עד שמתגלה – ואז מאוחר מדי. במשתמע, גוף פנסיוני שמשקיע בהם יכול להצהיר על איזה שווי שהוא רוצה עבור הנכסים הבלתי סחירים (מעצם הגדרתם, אין להם שווי שוק), ובאופן זה לשחק עם התשואות, תוך כדי גביית דמי ניהול יפים. כדי לאפשר לגופים הפנסיוניים להשקיע בנכסים לא־סחירים בצורה הוגנת ויעילה, יש להחיל כללי השקעה ברורים מטעם רשות שוק ההון ברוח ועדת חודק. לדוגמה, לאסור על הלוואה לצורך רכישת אמצעי שליטה, להחיל שקיפות בתשואות ובדמי הניהול, להוציא לאור גופים חדלי פירעון. הכרחי למנות רואי חשבון חיצוניים שמחויבים לציבור, למשל על ידי רשות שוק ההון, שישערכו את הנכסים. שכרם יגיע מהגוף המוסדי ולא מהגוף המושקע, אך כיוון שהמינוי שלהם יהיה על ידי רשות ההון, הם יהיו מחויבים לציבור בלבד.

הבעיה: כסף ציבורי הוא הפקר

ההגנה: איסור על עסקות בעלי עניין בחברות שכספי פנסיה מושקעים בהן

למי בסופו של דבר מגיע הכסף שלנו, ומה טיב הביקורת עליו? רוב הכסף שלנו מגיע לחברות הציבוריות בצורת מניות, אג"ח או הלוואות עסקיות. בחברות ציבוריות רבות בישראל יש בעלי שליטה שלא מהססים לנצל את החברה הציבורית לצורכיהם באופן שמנוגד לאינטרסים של בעלי המניות מקרב הציבור, כולל אלה של גופי הפנסיה. ראוי לומר זאת במפורש: זו פרקטיקה נפוצה, בעלי שליטה המנצלים את אדישות המוסדיים ו"שוחטים" את ציבור החוסכים. טרם נתקלנו בעסקת בעלי עניין שבעלי המניות מרוויחים ממנה. את הביצה הזו יש לייבש לחלוטין – יש לאסור בחוק על עסקות בעלי עניין בחברות ציבוריות שהציבור מושקע בהן דרך הפנסיות, לפחות מרמת אחזקות מינימלית. בנוסף, על המוסדיים להקפיד שבעלי השליטה ומקורביהם לא יתוגמלו ביתר, כפי שקורה רבות, על חשבון החוסכים הפנסיוניים.

בלי יישום של צעדים רגולטוריים אלה, תימשך ביזת הפנסיות שלנו. ראוי שהמפקח הנכנס לרשות ההון והביטוח יסביר לכל מי שעוסקים בפנסיות שלנו: הניחו מיד את האלות, החיסכון הציבורי כבר אינו פיניאטה של כסף.

 

ד"ר הראל פרימק וברק גונן הם יו"רים משותפים של עמותת צדק פיננסי הפועלת למען הגברת התחרות, השקיפות והיושר במערכת הפיננסית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#