מגזין TheMarker

קבוצת סיכון פיננסית

רוב האנשים לא מבינים בפיננסים, אבל רבים מהם מתעלמים מהמגבלה הזאת. על חוסר המודעות לבורות הם עלולים לשלם מחיר יקר בהחלטות הכלכליות החשובות בחייהם. מחקר מדאיג חושף מיהם האנשים האלה

נתן ליפסון
נתן ליפסון

אתם מעלעלים במגזין כלכלי. יש סיכוי לא רע שאתם אקדמאים. חלקכם מנהלים בדרגים כאלה ואחרים. אבל אם להאמין למחקר שבדק שליטה במושגי פיננסיים בסיסיים – כאלה שיעזרו לכם לקבל כמה מההחלטות החשובות ביותר – כנראה שבעניין הזה אתם לא משהו. אבל את המעט הזה אתם בטוח יודעים: ככל שחולף הזמן, העולם הפיננסי לא נהפך פשוט יותר להבנה. להפך: טכנולוגיות חדשות ויכולות עיבוד מהירות יותר גורמות להגדלת היצע המוצרים ולסיבוך שלהם; ולצד פיגור רגולטורי כמעט מובנה, גם מי שעובדים בפיננסים מתקשים לעקוב.

וזו בעיה, מאחר שאוריינות פיננסית בסיסית נחוצה לאנשים כדי לגבש את התוכניות החשובות ביותר בחיים שלהם. לדוגמה, חיסכון לפרישה ולאירועים לא צפויים כמו תקופת אבטלה. על פער הידע הפיננסי שהולך ומעמיק, אנשים עלולים לשלם מחיר יקר בצמתי חיים שבהם היכולת שלהם לתקן תהיה קטנה או בלתי קיימת כלל.

צילום: Getty Images IL

יש עוד משתנה שמשפיע על המנגנון הזה: התפישות שלנו לגבי מידת ההבנה שלנו את העולם הפיננסי. במילים פשוטות: האם כשאנחנו סבורים שאנחנו מבינים את העולם הפיננסי, אנחנו טועים או צודקים? אם אנחנו באמת מבינים – אז מצבנו טוב כמובן; אבל אם אנחנו טועים לחשוב שאנחנו מבינים בפיננסים, זה כמו לקפוץ למים כשאנחנו בטוחים שאנחנו יודעים לשחות, אבל בעצם בקושי מסוגלים לצוף דקה.

שני חוקרים ועובד בלינקדאין ניסו לבחון את הסוגיה. המחקר בוצע לפני שלוש שנים, אבל מאחר שהעולם הפיננסי לא נעשה פשוט יותר, ממצאיו לא איבדו מכוחם. החוקרים שלחו לכחצי מיליון חברי הרשת החברתית לינקדאין שאלון בן חמש שאלות שהתייחס למונחים בסיסיים בפיננסים כמו ריבית דריבית, אינפלציה ופיזור השקעות. השאלות לא היו כמותיות, ולא נדרשו בהן תשובות מספריות מדויקות. בקרב המשיבים לסקר, 65% היו גברים וכלל המשיבים נחלקו באופן פחות או יותר שווה בין בעלי תואר ראשון, בעלי תואר שני או דוקטורט, וחסרי השכלה אקדמית. 12% מהמשיבים הועסקו בפיננסים, וקבוצת השכר הגדולה ביותר במדגם (24%) היתה של אנשים שמרוויחים 150 אלף דולר בשנה ומעלה.

הממצאים הצביעו על רמת אוריינות פיננסית לא גבוהה. 38% השיבו נכון על כל חמש השאלות בשאלון. אם נזכור שלכשני שלישים מהמדגם יש תואר אקדמי, הרי שרק קצת יותר ממחציתם השיבו נכון לשאלון.

אפשר להניח שתפקיד בכיר יותר בארגון יהיה מתואם עם אוריינות פיננסית גבוהה יותר, כי מנהלים בכירים חייבים להתמודד עם מידע פיננסי, ולקבל על בסיסו החלטות. קבוצת התפקידים הבכירה ביותר במדגם היתה מה שמכונה C Level – הכוונה לבעלי תפקידים שתיאוריהם מתחילים באות C, כגון CEO (מנכ"ל), CFO (סמנכ"ל כספים) וכן הלאה. אבל שיעור ההצלחה הממוצע של בכירים בארגון היה רק 59%.

הממצאים לגבי ההערכה העצמית של כלל הנבדקים מעניינים במיוחד: ככל שציוני הנבדקים היו קיצוניים יותר, כלומר ככל שהם היו נמוכים או גבוהים יותר, כך רמת הביטחון שהופגנה על ידם היתה גבוהה יותר.

אצל אלה שציוניהם היו גבוהים, הביטחון הזה מוצדק. ואפילו אם הם טועים – הטעות לא כרוכה בעלות מכיוון שאם יילכו לייעוץ (כי הרי הם לא בטוחים שהם מכירים את החומר), הם רק ילמדו שוב את מה שהם כבר יודעים.

לעומת זאת, אצל אלה שציוניהם נמוכים, ההערכה העצמית הגבוהה והלא מוצדקת שלהם יוצרת מצב שבו הם גם לא מכירים את העולם הפיננסי וגם לא ילמדו כלום מכיוון שהם בטוחים שהם דווקא שוחים בחומר. הם אלה שעשויים להיתקל בבעיות פיננסיות חמורות במקומות הכי כואבים. מיעוטם הם סטודנטים, להם עוד יהיו הזדמנויות להבין שהם סובלים מפער מידע. אבל הרוב הם מה שמכונה Individual contributor, עובדים עם מעט אחריות ומעט ייחודיות, כלומר כאלה שניתן להחליף די בקלות. אלה מהווים כ־13% מהמדגם והם צריכים להיות מודאגים.

לאלה אנחנו ממליצים להמשיך ולקרוא חדשות וניתוחים כלכליים. אבל גם למלא אוויר בריאות, לנשוך שפתיים, לחשוק שיניים – ולשבת עם יועץ או יועצת אובייקטיביים, לספר להם הכל ולקבל החלטות מבוססות. ועדיף – למעשה חיוני – לעשות את זה בגיל כמה שיותר צעיר. או במלים אחרות: עכשיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ