חיסרון הגודל: כשל השוק של להיות מספר אחת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חיסרון הגודל: כשל השוק של להיות מספר אחת

החברות שמנהלות את רוב הכסף הפנסיוני משווקות יציבות וביטחון אבל לא מתעניינות בתשואה לחוסכים, אלא רק במעמדן היחסי זו מול זו

ב־2013 ערך בנק ישראל מחקר מקיף על ההשקעות של הגופים המוסדיים בישראל, שכלל בדיקה השוואתית בין הגופים ביחס להרכב התיק הפנסיוני שלהם ברמת הנכס הבודד, נכון לרבעון השני של 2011. מהנתונים עלה כי המוסדיים מחזיקים בכ־28% במניות ובאג"ח קונצרניות, ואילו שאר הנכסים מתחלקים בין אג"ח ממשלתיות (45%), ניירות ערך זרים (12%) והשקעות אחרות (15%).

בנק ישראל בחן את מידת הדמיון בין התיקים של הגופים השונים על בסיס מדד שנקרא Similarity index. מדד זה מקבל ערכים בין 0 ל־1, כאשר 1 מבטא זהות מוחלטת בהרכב התיקים, ו־0 מבטא שוני מוחלט. הבחינה התמקדה ב־15 הגופים הגדולים ביותר מבחינת היקף נכסים. התברר כי כאשר מקבצים את כלל ניירות הערך המוחזקים בידי כל גוף של חברה מסוימת, תיקי ההשקעות נעשים דומים זה לזה במידה רבה. ברמת הנייר הבודד, רמת הדמיון עמדה על 0.7, ואילו ברמת החשיפה לכלל ניירות ערך שהנפיקה חברה מסוימת על 0.77. במעבר להשוואה לפי חשיפה לקבוצה עסקית, הדמיון כבר הגיע ל־0.9. המחקר הראה כי הגופים המוסדיים חשופים במידה דומה לחמש קבוצות עסקיות, ושסך החשיפה של הגופים לקבוצות אלה הוא 40.3% מכלל החשיפה לאג"ח קונצרניות ולמניות.

צבים במירוץ
Getty Images IL

לדעת בנק ישראל, ההסבר לדמיון הרב בין התיקים נעוץ ב"תופעת העדר": מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה לא רוצים לבלוט לרעה בתשואות חסר יחסית לגופים אחרים, דבר שעלול להוביל לנטישה של עמיתים לגוף מתחרה, ולפיכך מעדיפים שהתיקים שלהם יהיו דומים לאלה של המתחרים. כלומר, מה שמטריד את הגופים המוסדיים אינו השאלה אם התשואה שהשיגו ללקוח היא טובה דיה, או הטובה ביותר, בתנאי השוק והסיכון, אלא אם היא מספיקה כדי להציבם בעמדת יתרון מול המתחרים. כך לדוגמה, אם מדד היחס (הבנצ'מרק) עלה ב־2% בתקופה מסוימת, ואילו הגופים המוסדיים ירדו ב־2%־4%, מי ש"יתגאה" בתוצאה הגרועה הזאת יהיו אותם גופים שהצליחו לרדת פחות מהאחרים. כך הם יבטיחו לאנשי המכירות שלהם מספיק תחמושת כדי לשמר את הלקוחות.

"המצב גרוע אפילו יותר", מסביר בכיר בשוק ההון. "במשך שנים, למשל, שתי חברות הביטוח הגדולות, מגדל וכלל ביטוח, פשוט בחנו את עצמן זו מול זו. בכלל לא עניין אותן מה קרה בשוק – המטרה של מנהלי ההשקעות במגדל היתה להיות טובים יותר ממנהלי ההשקעות של כלל, ולהפך. זה מה שקורה כשמנהלי מכירות מנהלים את מנהלי הכספים".

Getty Images IL / עיבוד ת

המוסדיים הגדולים תמיד יעדיפו להיות במקום טוב באמצע. לעומתם, בתי השקעות קטנים דוגמת ילין לפידות ואלטשולר שחם, נוקטים אסטרטגיה אחרת. הם יודעים כי הצרכנים יסכימו לשלם יותר אם בתמורה לדמי הניהול יקבלו עודף תשואה, ולכן פועלים מתוך מחשבה על התשואה לחוסך, יותר מאשר על המיקום מול המתחרים. יתרונותיה של אסטרטגיה כזו ברורים, אולם יש לה גם מגרעה: לעתים מנהל ההשקעות הולך עם תפישת עולמו עד הסוף, גם כשיש מקום לשנות את תמהיל ההשקעות, ועלול למצוא את עצמו בפינה השקעתית, ועם הפסד כבד.

חיסכון פנסיוני הוא ההשקעה הפיננסית הגדולה ביותר שרוב האנשים יעשו בחייהם, וראוי לבדוק אותה ואת מי שמנהל אותה בשבע עיניים. מומלץ לעקוב אחרי ביצועי העבר של מנהל ההשקעות, להעריך את אופן ההתנהלות שלו, את הסיכונים שהוא לוקח, את הפינות שאליהן הוא נכנס או נמנע, איזה תשואות הוא הניב בעתות משבר וברגעי שיא, עד כמה הגוף יציב ואיך נראית ונשמעת מחלקת השירות לקוחות שלו – ומעל לכל, אם הוא משתייך למחנה הממוצעים, או למחנה "תשואה מעל לכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#