בואו נעשה סדר - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
רגולציה

בואו נעשה סדר

לקח חשוב ממיזוג רשת וערוץ 10 הוא שהגברת שיתוף הפעולה בין רשויות שונות חייבת להיות אתגר ראשון במעלה של כל מי שמטפל בהקלת הנטל הרגולטורי

מיזוג ערוץ 10 רשת

אישור הבקשה למיזוג בשוק הטלוויזיה בין ערוץ 10 לבין רשת היה צפוי וידוע מראש. ועדיין, הדרך סיפקה, כרגיל, את כל החומרים שמהם עשויה דרמה. כשייעלמו אדי הרעל סביב הליכי אישור המיזוג, כדאי לשים לב לתופעה אחת שהתרחשה במהלכו: היעדר שיתוף הפעולה בין רשות ההגבלים העסקיים לבין הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שני הגופים שנדרשו לאשר את המיזוג מתוקף החוק.

רשות ההגבלים בדקה את העניין בהיבט הכלכלי במהירות יחסית והוציאה החלטת אישור. ניתוח זה לקה בכך שלא שיקף שוני בין שוק הטלוויזיה לשוק הבמבה או הנעליים. ככל שישנם שיקולים ייחודיים שאינם כלכליים לשוק הטלוויזיה, סברה רשות ההגבלים, הדבר צריך להיבדק על ידי הרגולטור הייעודי – הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

כך נהפכה רשות ההגבלים לגיבורת היום עבור מצדדי המיזוג, והותירה את הרשות השנייה במלכוד. אם תתמוך בהחלטת רשות ההגבלים, תזכה לתשואות השחקנים, אבל תמעל בחובתה החוקית והציבורית לבחון את השיקולים החשובים לשוק הטלוויזיה, כמו שמירה על עצמאות חברת החדשות של ערוץ 10 והבטחת איכות הסיקור העיתונאי.

מדוע נדרשה הכרעה ברשות ההגבלים שרק לאחריה הועבר הכדור למגרש של הרשות השנייה? מדוע לא ניתן היה לבצע את הבדיקה במקביל ולחסוך בזמן יקר, או לפחות לזרז את בדיקת הרשות השנייה באמצעות הצגת המידע שכבר נאסף ברשות ההגבלים? לפחות לפי דברי היו"ר (היוצאת) של הרשות השנייה בכמה הזדמנויות, היא פנתה לרשות ההגבלים כדי לקבל חומרי רקע ואת הנימוקים להחלטה, אך נענתה בלקוניות שתוכל למצוא את ההודעה לעיתונות ואת ההחלטה באתר רשות ההגבלים. כך, למעשה, נדרשה הרשות השנייה להתחיל את הבדיקה מנקודת האפס.

זו רק דוגמה אחת לליקויים בשיתופי פעולה בין רשויות רגולטוריות בישראל. במקרים שבהם נדרשים זיכיונות, היתרים ורישיונות שלטוניים, יש צורך בפעולה מול כמה רשויות. זהו המצב בעולם של רישוי עסקים (שאי הסדר בו היה כה משמעותי עד כי נדרשה התערבות בחקיקה), בעולם התכנון והבנייה, ובצורך בקבלת אישור מוועדת הריכוזיות או מרשויות התחרות בנוסף לרגולטורים ייעודיים. מעורבות של רגולטורים נוספים בפעילות עסקית, קיימת בדמות הרעיון שמערך הסייבר יהיה רגולטור על נושא אבטחת מידע או הרשות להגנת הפרטיות בנושא של ניהול מידע פרטי.

לקושי של רשויות רגולטוריות לשתף ביניהן פעולה יש סיבות שונות. בראש ובראשונה, היעדר חלוקת סמכויות ברורה וקביעה מפורשת מי מוביל באחריות ובהחלטות. שנית, היקף חובות הגילוי שרשויות רגולטוריות שונות יכולות לדרוש מגופים מפוקחים הוא שונה. החשש מפני מסירת מידע סודי הוא חשש אמיתי. מעבר לכך, עצמאות של רגולטורים תלויה הרבה פעמים בכך שלא יעבירו מידע לדרג הפוליטי או לגורמים מפוקחים אחרים. הדי.אן.איי הזה מקשה על הרשויות להעביר מידע גם לרשויות אחרות.

לפעמים הסיבות הן טכנולוגיות ונוגעות לממשקי ניהול מידע שונים. לפעמים מדובר בחוסר שיתוף פעולה מהותי הנובע משפה שונה: כלכלנים מול משפטנים או שיקולי תחרות כלכלית בשוק מול אינטרסים ציבוריים אחרים. באופן מעניין, אפילו מיזוג רשת וערוץ 10 נקרא בשפת הרשות להגבלים עסקיים "מיזוג", בעוד שהרשות השנייה מכנה אותו "העברת אמצעי שליטה". לפעמים אלה דפוסים שונים של שבי רגולטורי: רשות אחת דואגת להישרדותם של שחקנים, אחרת להישרדותה שלה עצמה, ושלישית לעתידם המקצועי של ראשיה; לפעמים אלה פשוט חוסר צניעות, היעדר נכונות לתאם פגישות, אי־אמון ומשחקי אגו וכבוד בין רשויות רגולטוריות; לעתים זו פשוט הסתרה ו"קמצנות רגולטורית" במסירת מידע ונתונים.

המשמעויות הן מרחיקות לכת. אחד הגורמים המשמעותיים בהעלאת העומס הרגולטורי על שחקנים במשק הוא ריבוי שלבים וגורמים, כפי שנכתב גם בדו"ח להפחתת הנטל הביורוקרטי שפרסם משרד ראש הממשלה. הצורך לעבוד מול גורמים רבים או קיומה של תלות בין הגורמים, נתפש, בצדק, כעניין בעייתי. המפוקח אינו יודע מול מי עליו לעבוד, מה תפקידו של כל גורם ומהי מטרתו של כל שלב. כך גם יש החלטות שנופלות בין הכיסאות, וללא גורם חד־משמעי שמקבל את ההכרעה, המפוקחים יכולים לנצל זאת לצרכיהם. לכן, למשל, הדו"ח קובע כי הפחתת הנטל הרגולטורי תתבצע באמצעות האחדה בדרישות דיווח לגופי ממשלה שונים ובאמצעות העברת דיווחים בין גופים.

שיתופי פעולה בין רשויות רגולטוריות יכולים להתקיים כקביעות חוקיות חותכות שמגדירות תחומי סמכות ואחריות, או כחובות היוועצות של רשות אחת עם רשויות אחרות. אבל, את כל אלה עוטפת תרבות רגולטורית. ואם היא תרבות של היעדר שיתוף פעולה, יש בעיה. לכן, לקח צדדי אך חשוב שאפשר ללמוד ממיזוג רשת וערוץ 10 הוא שהגברת שיתוף הפעולה בין הרשויות חייבת להיות אתגר ראשון במעלה של כל מי שמטפל בהקלת הנטל הרגולטורי.

נדרשים נהלים מסודרים וקביעות מפורשות ככל שניתן מיהו ה"פיבוט" בסוגים שונים של ממשקים. לא פחות מכך, נדרשת עבודה על פיתוח תרבות בין־ארגונית ונדיבות רגולטורית ככוח נגד ל"קמצנות הרגולטורית" בין הרשויות.

הכותבת היא עמיתה בכירה וראשת התוכנית לרפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#