דרכים קצרצרות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

דרכים קצרצרות

עם ממדים זעירים, מנוע חשמלי ואפס זיהום - הליצ'י היא אולי מעט בוסרית, אבל היא שלב הכרחי במהפכה

3תגובות

"טעינה מהעתיד" – כך כתוב בכניסה לאולם התצוגה, סיסמה מתאימה לשבוע שבו הוכרזה תוכנית לפיה ב־2030 אסור יהיה למכור בישראל מכוניות בנזין או דיזל. המכונית באולם התצוגה בחולון נקראת ליצ'י והיא לא ויתרה רק על מנוע הבעירה הפנימית המזהם. לליצ'י אין מושב אחורי או תא מטען, והממדים שלה זערוריים. אפשר להחנות אותה בין מכוניות גם בניצב למדרכה ולהשתחל במרווחים צרים במיוחד. שלא כמו עם קטנוע, אי אפשר לקצר אתה את הפקקים, אבל נראה כי היא בהחלט תסייע לחסוך בזמן חיפוש החניה.

ליצ'י היא מכונית סינית. היבואן המקומי, UDS, ניסה בעבר לייבא לכאן מותגים סיניים שונים והתאכזב כשאלה לא הצליחו לעמוד בדרישות התקינה האירופית לזיהום אוויר. לליצ'י יש קיצור דרך – במקום לפתח מנועי בנזין מזהמים פחות, היא מציעה מנוע חשמלי ואפס זיהום. אבל, זה לא המעקף היחיד סביב התקינה האירופית. למעשה, ליצ'י אינה באמת מכונית ואינה יכולה לעמוד בתקינה של מכונית. אין לה כריות אוויר, ואת מבחני הריסוק עשה היצרן ולא בודקים חיצוניים. מצד אחר, היא מיועדת לשימושים מסוימים – נהיגה בעיר בלבד. המהירות המרבית שלה היא 55 קמ"ש.באירופה מכוניות כאלה מוגדרות קוודארוסייקל (Quadrocycle), ועד שהאקדמיה ללשון עברית תמצא תרגום הולם אפשר לכנות אותן "ארבע־נוע". ליצ'י לא נועדה להיות תחליף למכונית אלא לקטנוע. מכונית זולה ופשוטה שיכולה לאפשר תנועה בעיר ולהגן על נוסעיה טוב יותר מרכב דו־גלגלי. היא מתוכננת להיות מכונית שנייה לסידורים עירוניים ולנסיעות קצרות. לא רק השם שלה חמוד. הממדים הזעירים והפרופורציות המיוחדות, בייחוד בצבע כתום עליז, יוצרים מראה מלבב. החלונות הגדולים והגלגלים הזעירים, המזכירים גלגלים של בימבה לילדים, תורמים למראה המצועצע. עם זאת, העיצוב אינו הרמוני, וגדוש בפרטים.

כניסה למכונית מגלה תא נוסעים פשוט ויעיל, עם רדיו מיושן וכיתובים בסינית. המרווח מצוין לרגליים וגם לראש (בזכות גובה נדיב של 164 ס"מ). כיוון שהליצ'י יותר גבוהה מאשר רחבה, תרגישו את הנוסע לידכם כאילו הייתם שניכם בטיסת לואו־קוסט. חבל גם שמתכנני הרכב לא ניצלו את הגובה להתקנת תא אחסון עילי, כי יש בו רק ארגז אחסון קטן מאחור, בדומה לקטנוע.

אייל טואג

סיבוב המפתח לא משמיע כל צליל. לא שציפינו לרעש מנוע, אבל גם צפצוף המעדכן כי המכונית מוכנה לנסיעה או חיווי על לוח המחוונים חסר. תדעו שהמכונית מוכנה לתזוזה כשבלחיצה על דוושת התאוצה הרכב יתחיל לנסוע. בלם החניה (בלם היד) משוחרר בעזרת הרגל. דוושת הבלם קרובה מאוד לדוושת התאוצה, ואני משתדל לא להאיץ בטעות דווקא כשאני רוצה לבלום. גם בורר ההילוכים, שהוא למעשה בורר כיוון הנסיעה – קדימה או אחורה, כי למכוניות חשמליות יש הילוך בודד – נמצא קרוב למנוף הפעלת המגבים, וכך הפעלתי אותם כמעט בכל פעם שרציתי לשלב להילוך אחורי.

אייל טואג

אנחנו משתלבים ברחובות העירוניים בזהירות, חוששים שהנהגים האחרים לא יתנו זכות קדימה לרכב הזעיר, אך מרבית הנהגים מתייחסים אלינו בחיוך סבלני ובוחנים את המכונית בסקרנות. כמה דקות מאוחר יותר הסבלנות שלהם מתחילה לאזול כשמתברר כמה איטית הליצ'י. מכוניות חשמליות לא מתיימרות למהירות מרבית גבוהה, אך המומנט המיידי של מנוע חשמלי מאפשר לרוב זינוק מהיר. זה לא המצב בליצ'י. בתאוצה מהרמזור לוקח לה שנייה או שתיים רק לצאת לדרך, ואז היא צוברת מהירות באיטיות מתסכלת. הצצה בנתוני המכונית מספקת את ההסבר – ההספק הוא שישה כוחות סוס. אבל אפשר לברך על ההספק הנמוך, כי הבלמים נרפים וחסרי תחושה. באחת הפעמים הבלימה המאוחרת גרמה לנוסע שלצדי לצעוק בבהלה. נראה כי ליצ'י אינה גרסה מרובת גלגלים לקטנוע אלא לאופניים חשמליים. לפחות נוחות הנסיעה סבירה ויש שקט בתא הנוסעים, כל עוד לא תנסו להדליק את המזגן (המצוין, אגב).

אייל טואג

הגדולה של הליצ'י מתגלה בחניה. הרכב הזעיר נדחק לכל מקום – כל סדק לא מנוצל במגרש חניה או מרווח מצומצם בין שתי מכוניות חונות לצד המדרכה יתאים לליצ'י הצרה. ההגה הלא מתוגבר (אין הגה כוח) יסייע לכם לחזק את שרירי הידיים והכתפיים בעת תמרוני החנייה. יתרון נוסף הוא עלויות התחזוקה הנמוכות. הרכב אמנם זקוק לביטוח חובה (1,000־800 שקל בשנה), אך זו תהיה ההוצאה הכספית העיקרית שלכם. אגרת הרישוי היא 50 שקל בלבד, ועלות הטעינה (שלא בשעות השיא), היא רק חמישה שקלים. השאלה הגדולה היא לכמה קילומטרים תספיק הטעינה. היצרן טוען של־100 ק"מ, והיבואן ל־80 ק"מ. אנחנו לא הספקנו לסחוט את הסוללה עד תום, אך נדמה כי טווח הנסיעה בפועל, כשהמזגן פועל, קצר בהרבה.

אייל טואג

נראה כי מכוניות מסוגה של ליצ'י הן הדבר הנכון לעשור הבא. הן לא רק חוסכות בזיהום ובאנרגיה, אלא גם באחד המשאבים האחרים שאוזלים והולכים מהעולם – מקום. הרי לא רק שמכוניות נוסעות בערך כשעה או שעתיים ביממה, תא המטען הגדול שלהן והמושבים האחוריים מנוצלים עוד פחות מכך. קוודרוסייקל מאפשר גם לאנשים שקטנוע לא מתאים להם להתנייד ביעילות ובבטיחות יחסית בעיר. אולי בעוד עשור או יותר, כאשר התחבורה האוטונומית והשיתופית תתקדם, כמוסות אוטונומיות בגודל של הליצ'י יזיזו אותנו ממקום למקום.

הרעיון של ליצ'י הוא נהדר והעיצוב מתוק, חבל רק שהביצוע כל כך בוסרי. עם מנוע חלש, טווח נסיעה מעורפל ובלמים לא מספקים, חווית הנסיעה בליצ'י אינה מרנינה. כבר נהגנו בקוודרוסייקלים איכותיים יותר, כמו רנו טוויזי, אך הם לא שווקו באופן סדיר בישראל.

במחיר של ליצ'י, 40 אלף שקל, אפשר לקנות מכונית מיני משומשת במצב טוב. היא אמנם תהיה יקרה יותר לתחזוקה ולתדלוק, אבל גם תאפשר לכם לעלות על כל כביש. ליצ'י מתאימה לקהל מצומצם עם צרכים מסוימים מאוד. אולי במקום לפתור את בעיות החניה, היא תבצע אכיפת חניה לעיריות. אנחנו, בכל מקרה, מקווים לפגוש עוד כלי רכב כאלה בעתיד, באיכות משופרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#