מה אפשר ללמוד מהצרפתים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אפשר ללמוד מהצרפתים

בצרפת הסירה פייסבוק כ–70 אלף חשבונות חשודים כתוצאה מלחץ של הממשלה הצרפתית במהלך הבחירות

במאי 2017, יומיים לפני הסיבוב השני בבחירות לנשיאות בצרפת, נפרצו מחשבי קמפיין הבחירות של עמנואל מקרון. בנוסף לזה, שעתיים לפני העימות הטלוויזיוני החשוב בין מקרון לבין מועמדת הימין מארין לה פן, פרסם משתמש מכתובת IP בלטביה מסמכים באתר ערוץ 4 הצרפתי, שלפיהם מקרון מחזיק בחשבונות בנק מחוץ לצרפת. הפרסום הזה זכה לתהודה מיידית ומתוזמנת על ידי חשבונות טוויטר תחת ההאשטאג #MacronGate. לכאורה, כל המרכיבים הנכונים כדי ליצור פיגוע הסברתי ושינוי במאזן הבחירות. ראינו את זה קורה בארצות הברית. ובכל זאת, ההדלפה לא השפיעה באופן משמעותי על הבוחרים הצרפתים.

יתכן, כמובן, שאי ההשפעה על תוצאות הבחירות קשורה בעיקר לכך שהבחירות בצרפת הן ישירות ונעשות בשני סבבים, מה שמקשה על השפעה נקודתית על דעת הקהל והופך ניסיונות התערבות למורכבים; אך להצלחה הצרפתית בהתמודדות עם הפצה המונית של מניפולציית מידע מוכוונת פוליטית יש גורמים נוספים, ודו"ח מעמיק ומקיף שפרסם לאחרונה צוות החשיבה לתכנון מדיניות במשרד החוץ הצרפתי (CAPS), מנסה להתחקות אחריהם. מתוך הר התובנות וההמלצות שמפורטות בדו"ח, אלה הרלוונטיות לישראל מתייחסות לצורך במודעות, שיתוף פעולה, שקיפות ואומץ כלכלי־פוליטי.

ראשית, מודעות. הצרפתים הסתכלו החוצה בזמן אל השכנה הגדולה שמעבר לאוקיינוס, ופעלו כדי לא לשעתק את המפולת של הדמוקרטים בארצות הברית. שירותי המודיעין האמריקאים הזהירו את הצרפתים מפני ניסיונות השפעה רוסיים. אלא שלא די במודעות אם היא אינה מגובה במעשים, ולכן נדרש גם שיתוף פעולה בין ועדת הפיקוח על קמפיין הבחירות, גוף מיוחד המוקם כמה חודשים לפני כל בחירות לנשיאות, לבין רשות אבטחת הסייבר הלאומית שתפקידה היה לוודא את מהימנות תוצאות הבחירות. שני הגופים האלה פעלו זה מול זה ומול המפלגות. רשות הסייבר הציעה סדנת אבטחת מידע לקמפיינים, מה שסייע למטה מקרון להיערך לפריצה. הוועדה לפיקוח על הקמפיינים פעלה מול התקשורת והציבור והזהירה מפני דיסאינפורמציה. החטיבה המשטרתית לחקירת פשעי טכנולוגיות מידע התחילה לטפל בעניין גניבת המידע באותו לילה שבו התרחשה.

ERIC FEFERBERG/אי־אף־פי

אצלנו אין שיתוף פעולה רגולטורי מספיק בתחומים האלה. בוועדת הבחירות המרכזית אין עדיין מחלקה שעוסקת בתעמולה ודיגיטל, ולא ברור אם יש לה קשר אל גופים אחרים שעוסקים בפיקוח על תוכן או באבטחת מידע. בדיון שנערך לאחרונה בוועדת המדע של הכנסת, נאמר שמערך הסייבר פונה על דעת עצמו לפייסבוק לצורך הסרת חשבונות פיקטיביים בלי ליידע את מחלקת הסייבר בפרקליטות. הבנתם את הרעיון.

תפקיד חשוב מילאה גם התקשורת הצרפתית. כשהתברר שמדובר בהדלפה נכנסה רשות התקשורת הצרפתית לפעולה. היא הוציאה הנחיה לתקשורת לא לתת חשיפה למידע לא נכון, והזכירה שזו עבירה פלילית. אכן, מרבית כלי התקשורת הממוסדת בצרפת בחרו לא לדווח על תוכן ההדלפות, וחלק מכלי התקשורת אפילו הוציאו אזהרה מפניהן. האם במלחמת הטראפיק וההישרדות בשוק התקשורת שלנו היה קורה דבר כזה? ומה לגבי רשויות רגולציית התקשורת?

שלישית: שקיפות. עצם הפריצה למחשבי קמפיין מקרון דווח באופן כמעט מיידי בהודעה לעיתונות. אבל כשמדובר בדיסאינפורמציה, ההיבט החשוב של שקיפות הוא זיהוי מקור המידע ודרכי הפצתו ופיזורו. כשחושבים על הצעת חוק הסייבר אצלנו, שכוללת מתן סמכות דראקונית למערך הסייבר למנוע פרסום לגבי אירועי סייבר, קשה שלא לחשוש ממצב שדווקא רשויות המדינה יהיו אלה שמסיבות כאלה ואחרות ימנעו פרסום מידע ציבורי בנוגע לדיסאינפורמציה. אפשר גם לתהות אם עיתונאים הם בעלי אוריינות דיגיטלית מספקת כדי לחשוף זאת בעצמם.

לבסוף, כדי להתמודד עם דיסאינפורמציה יידרש אומץ כלכלי ופוליטי בפעולה מול הרשתות החברתיות. ברמה הקלה, כדי לתבוע מהרשתות להסיר בוטים וחשבונות חשודים בהפצת דיסאינפורמציה. בצרפת הסירה פייסבוק כ־70 אלף חשבונות חשודים כתוצאה מלחץ של הממשלה הצרפתית במהלך הבחירות. דברים כאלה נעשים גם אצלנו, וכאן מערכות למידה עמוקה מסייעות מאוד. אפשר לחשוב גם על דרישה לשינוי דרכי הפצת המידע ברשתות החברתיות, ובלימת התפוצה הוויראלית של דיסאינפורמציה מכוונת, גם כשהדבר מנוגד לאינטרסים העסקיים שלהן, ומתוך תפישה שלהן כמעין גוף היברידי (בדומה למודל הטלוויזיה המסחרית־ציבורית בישראל, שבמשך תקופה מסוימת אפילו עבד). רעיון נוסף הוא יצירת תווי תקן לתכנים, שיוכלו להוות מצע לדרישה לשלב אותם בשקלול החשיפה של פוסטים.

צריך גם להסתכל למציאות בעיניים ולהודות שהעיתונות הממוסדת קורסת בהיעדר מודל עסקי, וצריך לחשוב על מנגנון שיפוי מצד הרשתות שיציל אותה, דוגמת מה שזכור מימי הקולנוע והטלוויזיה העליזים. לשם כך יידרש, אומץ פוליטי, אך גם אחריות מצד העיתונות, שיהיה עליה להוכיח כי היא מסוגלת להיות חזית מרכזית בלחימה בדיסאינפורמציה.

ואפשר לומר פשוט שלצרפתים היה מזל.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר היא עמיתה בכירה וראשת התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#