למצוא מחדש את הערך - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המשבר בעיתונות

למצוא מחדש את הערך

בעידן רווי מידע, העובדות הפשוטות על מה שאירע כבר אינן מצרך נדיר. מה שנדרש יותר מכל הם מומחיות וידע עשיר המאפשרים לשים דברים בהקשר

תגובות

בטור שלי לא יופיע צמד המילים "פייק ניוז" או תרגומן העברי "חדשות מזויפות". לא. הביטוי גם לא ישתרבב לכותרות של הזמנות מפתות להרצאות שאני מתבקשת מדי פעם לתת. אני יודעת, זה מושך קהל, אבל מעדיפה שלא, תודה.

המושג הזה, שאינו לגמרי חדש אבל נהפך להיות פופולרי מאז הבחירות בארצות הברית ב־2016, לא מגיע מאהבת העיתונות או מרצון להגן על התפקיד החיוני שלה בחיים הדמוקרטיים. להפך: הוא נועד לטשטש את ההבדל בין עיתונות מקצועית למידע מניפולטיבי, לבלבל בין אמת לשקר וליצור פאניקה וחשדנות כלפי עבודתם של עיתונאים ועיתונאיות. הוא נועד לנצל את הכאוס הכללי שנוצר בעקבות כל אלו כדי לאפשר צבירת כוח פוליטי בלתי מרוסן, מבלי להיתקל בכוח ביקורתי נגדי, מבלי לשלם על כך מחיר בדעת הקהל. דונלד טראמפ עצמו מודה בכך: הוא משתמש בביטוי הזה, "חדשות מזויפות", ביחס לכל דיווח שלילי על פעולותיו. המונח אינו מאבחן את הבעיה אלא, אם כבר, הוא תוצר שלה: בעיית משבר העיתונות. תעשיית העיתונות נמצאת במשבר עמוק כל כך שעוד לא מצאה את הנתיב הראוי לגייס כוחות ולהשיב מלחמה.

בניגוד לתחזיות של מי שנחשבו "האופטימיסטים הדיגיטליים" מעמק הסיליקון אי שם באמצע שנות ה־90, בהם למשל מייסד מעבדת המדיה של MIT, ניקולאס נגרופונטה, שנחשב אחד מאנשי החזון של העידן הדיגיטלי, האינטרנט לא יצר עולם חדש ומופלא ודמוקרטיזציה של מידע. ביחד עם העושר העצום והמבורך של מידע, הוא הביא כאוס מפחיד, תוצר של קריסה של הייררכיות המידע שהיו הבסיס לתפקוד של כלי התקשורת והחברה בכלל טרום העידן הדיגיטלי. היכולת להבחין בין "כתבה" ל"פרסומת", בין "עיתונאי" ל"חובבן", בין "כלי תקשורת מרכזי" ל"עמוד הפייסבוק של ראש ממשלה", נשמטה מידינו ועבור מי שכבר נולד אל תוך העידן הדיגיטלי נדמים כעניינים חסרי חשיבות. כי באמת, מה זה כבר משנה? יש רק גרסאות שונות למציאות וכל קול נחשב. אבל זה משנה, והאמת, על מורכבותה וחמקמקותה, אינה מונחת אי שם באמצע, אלא בידי מי שעוסקים באופן רציני וכן בבירור שלה, משום שזהו עיסוקם.

בעידן הדיגיטלי נעשקה העיתונות מלמעלה ולמטה. מעל ראשם של תאגידי התקשורת ה"ישנה" צמחו המונופולים החדשים (בעיקר פייסבוק וגוגל), שלקחו במידה רבה את תפקיד ההפצה של התוכן וגזלו את כספי הפרסום; מתחת לאפה של אותה תקשורת ישנה צמחו אינסוף עובדי חינם: יצרנים חרוצים ונלהבים של תוכן מקורי, אישי, משעשע, חושפני, דעתני – כן, את, ואתה ואתם ואתן. משבר העיתונות לפיכך, הוא כלכלי ומקצועי כאחד. גופי התקשורת איבדו את היכולת למשוך קהל רחב ולגרוף כספי פרסום ובאותה נשימה העובדים שלהם – בהם העיתונאים – איבדו חלק ממעמדם הבלעדי והאליטיסטי כספקי מידע, מובילי דעה וקובעי טעם. בין אלו לאלו, מנסים גופי התקשורת להתאים את עצמם למציאות החדשה כדי לשרוד: להיות בכל מקום (באתר הבית, באפליקציה, בפייסבוק, בטוויטר וגם בטלגרם), להיפתח לקולות חדשים (יש לנו עוד בלוג!), ותוך כדי: לפטר, לקצץ, להצעיר, לייעל.

העיתונות צריכה לעשות יותר מאשר לשרוד. היא חייבת להמציא את עצמה כמוצר מיוחד בעל ערך כלכלי בזירה שהשתנתה מהיסוד. היא גם חייבת להסביר את עצמה ככזו לציבור הרחב ולבדל את עצמה מחדש אל מול הצרכנים. זה הזמן להיזכר שהעיסוק העיתונאי כפי שאנחנו מכירים אותו לא היה כאן מאז ומתמיד. בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, עם הופעת העיתונות המסחרית ושקיעת עיתונות התעמולה המפלגתית, "הומצא" מקצוע העיתונות כפי שהוא מוכר כיום. לפי ההיגיון המסחרי שהוביל את התהליכים אז, אם רוצים שאנשים יעצרו לרגע ליד הדוכן ויקנו נייר מודפס, כדאי להדפיס עליו דברים בעלי ערך עבורם, כאלה ששווים כמה סנטים. מכאן נולדה, בין השאר, המסורת של "העיתונות האובייקטיבית", וממנה צמח העיתונאי כמעין מדען של היום־יום ומספר סיפורים מקצועי – מקצוען העוסק באיסוף עובדות שיש להן ערך ציבורי ועניין, אימות שלהן, ברירתן ודיווח יומיומי ומסודר לציבור.

גופי התקשורת המסורתיים חייבים לנצל את המשבר הנוכחי כדי להמציא מחדש את העיתונות כמוצר בעל ערך ייחודי. בראש ובראשונה היא חייבת לספר סיפורים שנותנים הקשר. כמו מגדלור בלב ים סוער, העיתונות חייבת להציע נרטיבים שמסייעים להבין את מה שקורה במציאות, הרבה מעבר לדיווחי החדשות המוכרים, ולעשות זאת תוך שימוש בטקסט, קול, תמונה וגרפיקה. בעידן רווי מידע, העובדות הפשוטות המעדכנות על מה שאירע הן כבר לא המצרך הנדיר. מה שנדרש יותר מכל הם מומחיות וידע עשיר המאפשרים לשים דברים בהקשר, ולשרטט מתוך הכאוס תמונת עולם רחבה ובהירה שנותנת משמעות ושאפשר להאמין לה. ספרו הראשון של פרופ' יובל נח הררי הוא דוגמה לסוג כזה של עשייה. יש בו הרבה עובדות ידועות ומעט מידע חדש, אבל יכולת מופלאה של אריגה שלהן לתמונת עולם מלאת תובנות ומאירת עיניים.

העיתונות לא יכולה לוותר לגמרי על התפקיד היומיומי של הדיווח החדשותי, אבל היא חייבת לעשות יותר מכך: להבטיח לצרכנים שלה שימצאו בה עוגן במציאות עתירת מידע ומבלבלת. כלומר, לא רק שהעובדות נבדקו והמניפולציות אותרו, אלא שהסיפור הונח בתוך הקשר רחב שמסייע לקוראיו לפענח את המציאות באופן פשוט יחסית. סיפור עיתונאי כזה נועד להיות כלי מעשי עבורם להתנהל בעולם וככזה – בעל ערך ייחודי ושונה מזרם המידע ברשתות החברתיות. זהו איננו דבר מובן מאליו ויש לו היבטים שונים: ראשית, תוכן עיתונאי ראוי שיעלה כסף, ולפיכך מגמת חומת התשלום שנוקטים בה גופי עיתונות בכל העולם (כולל הארץ־TheMarker וכעת נראה כי גם ynet מצטרף) היא צעד נכון בכיוון. שנית, ראוי להעסיק במערכות התקשורת עיתונאים־מומחים לתחומם, לא רק כתבים צעירים ונמרצים שמביאים סיפורים. יותר מכך – נכון לעבוד בצוותים של אנשי מקצוע מתחומי המדיה כדי להביא סיפור אחד מלא, למשל עיתונאית, גרפיקאי, מאייר, בימאית, צלמת, עורך וידאו ואולי לצדם מנתח דאטה, שעומלים ביחד על הנגשה של סיפור עיתונאי אחד. לצורך העניין, כל אחד מהם "עיתונאי". לבסוף, גופי עיתונות חייבים להתחיל לדבר עם הצרכנים שלהם. באופן עצמאי וגם מאורגן. הם חייבים לנקוט בקשר אקטיבי ויזום עם הציבור כדי להילחם על המקום של העיתונות, להסביר את תפקידה ובמה היא נבדלת מסוגי מידע אחרים. כן, זה קצת "חינוכי" ושיווקי, אבל חיוני. תחת המתקפה התעמולתית האגרסיבית נגדה נפתחת לתקשורת גם הזדמנות: להוביל את השלב האבולוציוני הבא של העיתונות, להמציא משהו חדש. משהו שראוי להאמין לו, משהו שראוי לשלם עליו.

ד״ר ענת באלינט היא חוקרת תקשורת, כיום מרצה אורחת באוניברסיטת סן פרנציסקו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#