כן, משבר! - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פייק ניוז

כן, משבר!

מה שאנחנו לא חושבים עליו הוא הקשר בין המצב הסוציו–אקונומי של הציבור הרחב לבין הרגלי צריכת התקשורת, ועל האפשרות שנשפיע לטובה על שוק התקשורת באמצעות שינוי השיטה הכלכלית–פוליטית

אינטלקטואלים ועיתונאים מדברים לעתים קרובות על משבר, ובכל זאת, דמוקרטיות תמיד יוצאות מהמשברים וידן על העליונה. הדמוקרטיות ניצחו במלחמת העולם השנייה, המערב חיסל את בן לאדן, דאעש נעלם, בישראל אין יותר טייקונים ואפילו המינוי של יורם טורבוביץ' לבנק לאומי טורפד. אם כך, גם אם מדברים על משבר בעיתונות, הרי בסופו של דבר הכל בסדר, לא?

עמדה נינוחה כזאת היא כשלעצמה סיבה לדאגה, כפי שגם כתב דייוויד רונצ'ימן בספרו, The Confidence Trap ("מלכודת האמון"). כי אם, למשל, כבר אינכם דואגים מכך שבישראל, כמו בשאר מדינות המערב, המשבר הפיננסי הענקי לא רק "בוזבז" אלא הוביל לעלייתם של מנהיגים פופוליסטיים, אז הנה לכם סיבה מצוינת לדאוג באמת, כי סביר להניח שאתם כבר לא לוקחים את המציאות ברצינות, ואם כך, זה מגדיל מאוד את הסיכון שלא תעשו מה שצריך. מעבר לזאת, למי שצריך משהו קונקרטי יותר כדי לא להגיד לעצמו "זאב, זאב", מומלץ לחשוב שוב מה זה אומר על הדמוקרטיה הקפיטליסטית ומה זה אומר על הגוף שמתווך בין הציבור לבין נבחריו – התקשורת – שנשיא המעצמה הגדולה בעולם הוא לא אחר מדונלד טראמפ.

אם הצלחתי, כך אני מקווה, להדאיג קצת את מי שרגיל להירגע כשכולם מדברים על משבר, הבה ננסה לחשוב בצורה אנליטית ואמפירית על המצב ועל מה שניתן לעשות כדי לשנותו. ראשית, טוב להבחין בין המשבר שאליו נקלעה העיתונות הממוסדת והישנה, לבין משבר העיתונות במובן של שיבוש הפונקציות של התקשורת. העיתונות הממוסדת במשבר שאין לו תקומה. זה קרב אבוד, אך זה לא הקרב של מי שאינו שייך לממסד העיתונאי הישן. המשבר המדאיג באמת, שבו ניתן לטפל, הוא זה של תפקוד העיתונות (בלי קשר בהכרח לעיתונים הגדולים לשעבר). כלומר, של העובדה שהעיתונות מתקשה מאוד לספק פונקציות חברתיות חיוניות כמו דיווח מהימן ואפקטיבי על המציאות. הביטוי של המשבר הוא חוסר אמון חריף בתקשורת – ולא חסרים על כך נתונים – אבל לא פחות מכך, העובדה שהפלטפורמות הדיגיטליות גורמות לעיתונאים ועיתונאיות להזנות את העשייה שלהם כדי להשיג "טראפיק" וכדומה.

Brian Snyder/רויטרס

שנית, וכאן אנחנו מתקרבים לפתרונות, כדאי להבחין בין ארגוני המדיה השונים. אמנם, כל גופי העיתונות סובלים מבעיות דומות שמקורן זהה: האינטרנט הכה בשוק הפרסום שעליו התבססה התקשורת, טוויטר שינה את השיח, ולא רק לטובה, והפלטפורמות הדיגיטליות של המדיה החברתית – בראשן פייסבוק – שינו את אופני הפצת המידע, ואת דפוסי יצירת התקשורת וצריכתה. בפרט, פייסבוק נטלה את עריכת המידע מידי העיתונאים – ובכלל מייצרת מציאות ללא מספר מוגבל של עיתונים שכולם קוראים, בכך שהאלגוריתמים שלה מתאימים לצרכנים את הידיעות שהם אוהבים לקרוא, ולא חושפים אותם למידע אחר. אבל זה לא אומר שכל ארגוני המדיה צריכים לאמץ אותו פתרון. לא כל ארגוני המדיה צריכים לפנות לתפוצה רחבה. עיתון כמו "הארץ", לדוגמה, יכול היה – ולהבנתי, צריך היה – לוותר על חלק מהכתיבה והעריכה המביאות טראפיק במחיר איכות.

לכאורה, הצעתי היא שכל ארגון מדיה ייצר לעצמו את הפתרון שלו. אבל זה לא הדבר היחיד שדרוש. לצד זאת, המדינה צריכה לחזק גוף תקשורת עצמאי, ויש לקוות, שבעלי הון שגם מחזיקים בעיתון או חולמים עליו, יגלו אחריות חברתית. אם יש בעל הון כזה שבמקרה גם קורא את הטור הנוכחי, מוטב שיאמץ מודל נאמנות המבטיח עצמאות וביטחון פיננסי למערכת העיתון (מודל שקיים מאז 1936 ב"גרדיאן" הבריטי, אולי העיתון הטוב ביותר בעולם).

אחרון חביב, ואולי החשוב מכול, הוא הציבור. הדיון סביב משבר התקשורת לוקח כמובן מאליו את הקשב המועט של האזרחים והאזרחיות, ואת עניינם המאוד מוגבל בסוגיות ציבוריות, מה שמחייב את המדיה להשתעבד למו"לים עשירים, למפרסמים ולפלטפורמות דיגיטליות כדי להתקיים מבחינה כלכלית. הדיון לוקה בדטרמיניזם טכנולוגי המשולב באקסיומות של "תיאוריית הבחירה הציבורית". מה שאנחנו לא חושבים עליו הוא הקשר בין המצב הסוציו־אקונומי של הציבור הרחב לבין הרגלי צריכת התקשורת, ועל האפשרות שנשפיע לטובה על שוק התקשורת באמצעות שינוי השיטה הכלכלית־פוליטית. כלומר, אם נייצר מערכת שוויונית יותר המעניקה ביטחון גדול יותר לאזרחיות ולאזרחים, נייצר אקו־סיסטם שבו יש מקום לתקשורת בריאה. בפשטות: עוד דמוקרטיזציה.

ד"ר דורון נבות הוא ראש התוכנית ללימודי דמוקרטיה של ביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#