10 הנחות מוטעות לגבי משבר 2008 - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עשור למשבר

10 הנחות מוטעות לגבי משבר 2008

אסור היה לתת לליהמן לקרוס; למשבר גרמו אנשים עניים; משלמי המסים הרוויחו. עשור לאחר המשבר, אנשים עדיין לא מבינים מדוע הוא התרחש. הגיע הזמן

תגובות
AP

אחד הדברים המרתקים בנוגע למשבר הכלכלי של 2007־2009 הוא כמה מעט אנשים יודעים על מה שבאמת אירע. זה נובע מהמורכבות של האירוע, ומהקושי לזהות כוחות שפעלו מתחת לפני השטח ולאורך השנים. גם עשור אחרי המשבר, אנשים רבים עדיין נתלים ברעיונות מוטעים לגבי הגורמים החבויים (לא היה רק אחד, חברים!) למשבר. הנה עשר הטעויות, אי ההבנות והשקרים האהובים עלי ביותר לגבי המשבר הכלכלי והשלכותיו.

1. קריסת ליהמן גרמה למשבר. ישנה אמירה רווחת לפיה "לו רק היינו מצילים את ליהמן ברדרס, היינו מונעים את המשבר". האמירה הזאת משקפת חוסר הבנה בסיסי. מי שמקבל את ההנחה הזאת – עובדי ליהמן לשעבר הם בין התומכים הבולטים ביותר בתיאוריה הזאת – צריך להעמיד פנים שיקום שלם של בעיות אחרות לא היה קיים.

ליהמן, כמו בר סטרנס לפניו, סבל מרבות מהבעיות שפגעו ברוב הבנקים הגדולים בארצות הברית: יותר מדי זבל, יותר מדי מינוף, מעט מדי הון וניהול סיכונים לקוי. ליהמן פשוט היה אחד הממונפים ביותר וחסרי ההון שבחבורה.

2. אם לא היה קורה X, הכל היה בסדר. אתם כבר תבחרו מה להשלים, אבל חשוב להבין שלא היה כאן אירוע בודד, אלא תוצאה של גורמים רבים שחברו יחד לאורך זמן. הם כוללים ריביות נמוכות מאוד של הבנק הפדרלי, התאוששות חלשה מאוד ממשבר הדוט.קום, בועת נדל"ן שהתפוצצה, כמויות אדירות של מינוף פיננסי, איגוח משכנתאות, אימוץ נגזרים ודה־רגולציה חסרת אחריות של המגזר הפיננסי, אשר אפשרה את כל הגורמים הנזכרים לעיל, ועוד ועוד.

3. ביטול חוק גלאס־סטיגל. הטענה היא שבעשורים שאחרי שנחקק חוק גלאס־סטיגל במהלך השפל הגדול, המשברים בוול סטריט נשארו בתוך וול סטריט ולא התפשטו לציבור הרחב. דוגמאות טובות לכך הן קריסת שוק המניות ב־1987 ומשבר הפסו המקסיקאי של 1994. אבל אי אפשר בהכרח לטעון לקשר סיבתי. האם היה משבר לו גלאס־סטיגל היה עדיין תקף? אני לא רואה איך אפשר לטעון דבר כזה ייתכן שאם גלאס־סטיגל לא היה מבוטל, המשבר היה קטן יותר, אבל קשה מאוד לומר שהוא לא היה מתרחש בכל מקרה.

4. חילוצים היו האופציה היחידה. היו הרבה אפשרויות אחרות, אבל הן היו כואבות ודרשו את ראיית הנולד. אני האמנתי אז (כמו כיום) שדרך הפעולה הטובה ביותר היא פשיטות רגל מאורגנות מראש של כל המוסדות הקורסים במקום חילוצים. על הממשל הפדרלי לספק מימון לגופים פושטי רגל שממשיכים להחזיק בנכסים (Debtor in possession), נותן למשקיעים מוסדיים פרטיים מסוימים להגיש הצעה לנכסים ובכך מאפשר לשווקים לקבוע את הערכות השווי, כשהממשלה תממן את היתר. זה היה קשה יותר בטווח הקצר, אבל הכלכלה היתה מתאוששת מהר יותר.

5. משלמי המסים קיבלו את כספם בחזרה ואפילו הרוויחו. יש שתי בעיות עיקריות עם הטענה הזאת: הראשונה היא שתוכנית חילוץ הבנקים (TARP) ורוב ההלוואות והחילוצים האחרים נפרעו במלואן (או כמעט במלואן). אבל כדי לגרום לזה לקרות, הממשל הפדרלי, בצעד שמומחי מס פקפקו בו, אפשר ל־AIG הקורסת להמשיך להתנהל עם הפסדים תפעוליים, בהנחה שיתקזזו עם רווחים עתידיים. זה היה חילוץ בהתגנבות בשווי עשרות מיליארדי דולרים שנראה כאילו לא "עלה" שום דבר. בינתיים הבנק הפדרלי השאיר את הריבית ברמה אפסית במשך כמעט עשור. זה גרם להעברה ענקית של כסף מהחוסכים לבנקים המחולצים.

הממשל הפדרלי גם נטל כמות אדירה של סיכונים בתקופה שבה השווקים הפיננסיים שילשו את עצמם. וזה עוד לפני שאנחנו מביאים בחשבון את כל הנזק העקיף והסיכונים המוסריים שיצרנו.

6. איש לא הלך לכלא כי טיפשות אינה פשע. זה פשוט מצחיק – החל בהתנהגות של בכירי ליהמן ברדרס ועד לכל הונאות העיקולים שהתרחשו. ג'סי אייזינגר, מחבר הספר The Chickenshit Club: Why the Justice Department Fails to Prosecute Executives ("מועדון הפחדנים: למה משרד המשפטים לא מעמיד לדין מנכ"לים"), הסביר כיצד עורכי הדין של הצווארון הלבן עשו לובינג מוצלח וחתרו תחת משרד המשפטים בשנים שקדמו למשבר. אי אפשר להרשיע עבריין אם אין לך כוח אדם, עוצמה אינטלקטואלית או ביצים לתבוע מלכתחילה.

7. הלווים אשמים לא פחות מהבנקים. ראשית, אנחנו יודעים שעבור רבים במגזר הבנקאי, התנאי למתן הלוואות השתנה בתקופה שקדמה למשבר. לאורך רוב ההיסטוריה של הבנקים, אשראי ניתן על בסיס יכולתו של הלווה לפרוע את החוב. בשנים שקדמו למשבר, התמריץ להלוות השתנה: לפתע הוא לא התבסס על הסבירות שההלוואה תוחזר, אלא על האפשרות למכור את ההלוואה הזאת למישהו אחר, לפעמים לחברת השקעות שתארוז אותה מחדש ביחד עם הלוואות נוספות במה שייצור נייר ערך מגובה משכנתה. תנאי המשכנתאות שינו את הזכאות להן: כל מה שצריך זה למצוא מישהו עם דופק שיבצע את שלושת התשלומים הראשונים; אחר כך זו כבר בעיה של מישהו אחר.

שנית, אנחנו יודעים שאם מציעים לאנשים כסף חינם, הם ייקחו אותו. זו אחת הסיבות שיש לנו רגולציות על בנקאות מלכתחילה. אנחנו מצפים מהבנקאים להבין את הסיכונים טוב יותר מאשר הציבור הרחב.

8. אנשים עניים גרמו למשבר. זאת עוד טענה לא הוגנת מבחינה אינטלקטואלית. אם חוקים כמו חוק ההשקעה בקהילה (CRA) היו הגורמים האמיתיים למשבר, המשבר לא היה גלובלי. שנית, אם העניים והמדיניות הזו באמת היו הגורמים, המשבר היה מתמקד בדרום פילדלפיה, הארלם, אוקלנד ואטלנטה, ולא בפרברים הבורגניים של לאס וגאס, דרום קליפורניה, פלורידה ואריזונה. האנשים שמשמיעים את הטיעון הזה עושים זאת ממניעים מפוקפקים.

9. הבנק הפדרלי עשה טעות כשהתערב אחרי שהקונגרס סירב. הקונגרס הוא הגוף הממשלתי שצריך היה לעשות יותר בתגובה למשבר, אבל הוא לא עשה זאת. היה צריך להדיח את כל החברים בו שהתנגדו למאמצים לשקם את הכלכלה והמערכת הפיננסית. הבנק הפדרלי חיפה על הקונגרס ואפשר לו לחמוק מאחריות. אנחנו לא יודעים איך העולם היה נראה אם זה לא היה קורה, אבל אני מתאר לעצמי ששונה מאוד מכפי שהוא נראה כיום – גם אם לא בהכרח טוב יותר.

10. אפשר היה להציל את ליהמן. זו אולי ההזויה ביותר מבין הטענות. ליהמן לא יכול היה לפרוע את חובותיו. אנחנו יודעים זאת מפעלול חשבונאי המכונה ריפו 105, שבו הוא "מכר" 50 מיליארד דולר באחזקות לגוף שבו הוא החזיק, רשם רווח ממש לפני פרסום דו"חותיו הרבעוניים, ואז רכש מחדש את האחזקות. בדיקה של מנהל קרן הגידור דייוויד איינהורן הגיעה לאותה מסקנה לגבי כושר הפירעון של ליהמן זמן רב לפני הקריסה; הבנק הפדרלי בעצמו הבהיר שהוא לא יכול לספוג את ההפסדים של ליהמן.

כשאנשים מסרבים באופן עיקש להכיר בעובדות, כשהם מתעקשים להחזיק במערכת האמונות השגויה שלהם, נעשה מאתגר מאוד להגיב במדיניות נחושה. כחברה, ככל שנכיר מוקדם יותר במציאות, כך גם נוכל להתחיל להימנע מאסונות כמו המשבר הכלכלי. 

 

תרגום: רונית דומקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#