מה עושה מאפרה במטוס? - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה עושה מאפרה במטוס?

3תגובות

באחת מטיסותיי נכנסתי לשירותים וראיתי מולי כתובת מאירת עיניים המציינת שלביטחוני האישי מותקן בשירותים גלאי עשן, שיסגיר את מי שיעז לעשן. בעוד אני סופר את השלטים האוסרים על עישון בתא, תהיתי האם מישהו בימינו עוד חושב להתחבא בשירותים של מטוס כדי לגנוב שאיפה אסורה. אבל אז המשיכו עיני לנדוד עד שנעצרו בתדהמה על...מאפרה.

במקום שבו אסור לעשן, שמותקן גלאי עשן, ושהמעשן צפוי להיענש, מישהו חשב שראוי להתקין מאפרה? התשובה היא שהוא לא חשב, ומן הסתם גם אין “הוא” שכזה. המאפרה היא דוגמה לשמרנות מערכתית, שמרנות שעליה אף אחד לא אחראי. המאפרה היא שריד שנותר בשירותי המטוס מתקופה אחרת, ובחלוף הזמן היא הפכה למיותרת.

המאפרה הזכירה לי את סיפורו של עמיתי מהאוניברסיטה העברית, פרופ’ דני אטאס, שבעת כניסתו ללימודי הדוקטורט באוקספורד, הוא נדרש כחלק מסיבוב החתימות לעבור בספריה. הספרן שאל אותו לשפת האם שלו, והגיש לו כרטיס בעברית. דני נאלץ להרים את ידו ולהקריא בקול נוסח שבועה שבה הוא מתחייב שלא לשרוף את הספריה. על מה בדיוק חשבו באוקספורד כשניסחו את טקסט השבועה? האם גם כאן אין מישהו ספציפי לתלות בו את קולר האשם? ובכן, אני סבור שבאוקספורד דווקא כן חשבו - הם חשבו על יופיה של המסורת שלהם, ועל רצונם לשמר אותה, בדיוק כמו את אוטובוס הקומותיים האדום והמוניות השחורות.

יש הבדל גדול בין שני סוגי השמרנות בדוגמאות הללו: את המאפרה לא חשבו לשמר כחלק ממסורת עישון מפוארת בשירותים, בעוד שאת מנהגי האצולה באוקספורד, רצו הבריטים לשמר והם מוכנים להשקיע בכך כסף ומשאבים. השמרנות בדוגמה הראשונה סמויה, והאיוולת נוצרת כתוצאה מהיעדר מחשבה ותיעוד. איוולת זו מופיעה לרוב כשמתרחשים שינויים גדולים בחברה (למשל חקיקה להפסקת עישון במקום ציבורי), והארגון מתאים את עצמו על ידי שינויי טכנולוגיה או לוגיסטיקה. תקופת המעבר הזו קריטית: מתוך אינרציה דפוסים קיימים נשארים כפי שהיו לפני השינוי. בהיעדר מנהל שישקול את נחיצותם הם מתקבעים, לפעמים לנצח. השמרנות השנייה מכוונת. הפעילות המחשבתית הנהוגה באוקספורד היא הפוכה - כל פריט שהוחלט לשמרו זכה לבחינה ועיון והוא משומר למרות העלות הכרוכה בכך.

דפוס שמרנות של איוולת נכפה לעיתים עקב עומס קוגניטיבי של עשרות החלטות מדי יום. לעיתים עקב חוסר זמן איש לא שואל שאלה מונעת קיבעון כמו “האם הפריט הזה עדיין נחוץ”? בתוך שלל ההחלטות, למי יש זמן לחשוב על מאפרה מיותרת? הסבר נוסף לקיומה התדיר של איוולת זו הוא העובדה שהשינוי לרוב אינו פתאומי, אלא הדרגתי, והזמן מרגיל אותנו למציאות החדשה, ו”מרדים” את רגישותנו לכך שפריטים מסוימים בסביבתנו התיישנו והתייתרו.

ואולם לשמרנות של איוולת יש גם מחיר. חישבו למשל על הנזק שבקיומו של מנהל מיותר בארגון, שגם מקבל שכר וגם מייצר עבודה שאינה נחוצה. דוגמה לשמרנות איוולת היא מקלדת ה־Qwerty שאנו משתמשים בה עד היום. המקלדת נקראת על שום סידור ששת האותיות בצדה השמאלי העליון, סידור שהוא זכר לימי מכונת הכתיבה המכאנית, שבה נדרש להרחיק זה מזה מקשי אותיות ששכיחותן גדולה, זאת כדי להאט את מהירות ההקלדה כך שהמקשים לא יסתבכו זה בזה. היום בעידן ההקלדה האלקטרונית הבעיה המכאנית נעלמה, ואפשר להאיץ משמעותית את ההקלדה. אילו חשבו על כך “ההם” שפיתחו את מעבדי התמלילים, אולי היינו זוכים היום למקלדת עם סידור אותיות שמאיץ את ההקלדה. למעשה ייתכן שכל סידור אקראי של האותיות יהיה עדיף על הנוכחי, ולכן מדובר שוב באילוץ, שההתפתחות הטכנולוגית והחברתית ייתרה אותו. עד היום הכלכלה העולמית משלמת את מחירו של הסידור מאט ההקלדה.

חלון ההזדמנות לוותר על הסידור הישן כנראה נסגר, משום שוויתור כזה היה אפשרי רק בזמן המעבר ממכונת הדפסה למחשב. בעת ששינוי מתחולל, הרגל יפה הוא לבחון מה יקרה אם נגרע מרכיב מסוים, ולו גם אקראי, מהמערכת, תוך התמקדות לא רק בחיסכון אפשרי, אלא ביתרונות ובהזדמנויות השיווקיות שנוצרות דווקא מגריעתו.

פרופ' גולדנברג נמנה עם סגל בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטה העברית

הטור מופיע בגיליון מאי של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#