יציבות או כסף - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יציבות או כסף

מודל העסקה שכולל קביעות תמורת שכר נמוך יותר לעובדים עשוי להשתלם גם לחברות. האם השוק הפרטי יסכים לנסות את הרעיון?

תגובות

האקדמיה לא משלמת כל כך טוב. לפי אגודת הפיזיקה האמריקאית, בשנים 2013־2014 השתכר בעל דוקטורט בפיזיקה כ־60 אלף דולר כמרצה במסלול לקראת קביעות, וכ־90 אלף דולר במגזר הפרטי. איך אפשר להסביר את הפער הזה? אחד ההסברים הוא שלהיות מרצה זו בהרבה מובנים עבודה נחמדה יותר מאשר לעבוד בחברה – השעות גמישות, אין ממש בוס, אפשר להחליף רעיונות עם אנשי אקדמיה אחרים, והחבילה כוללת גם מגורים באווירת קמפוס נעימה.

אבל באקדמיה יש יתרון גדול נוסף – הבטחה לקביעות. משרה אקדמית מספקת יציבות שכבר כמעט לא קיימת כיום במגזר הפרטי. אף שישנם אנשים שנרתעים מיציבות ומעדיפים במקומה את האפשרות לקפוץ מעבודה אחת לאחרת, אחרים מעריכים ביטחון תעסוקתי, ואפילו מוכנים לקבל תמורתו משכורת נמוכה יותר.

רויטרס

כלכלנים היו שואלים מן הסתם מדוע אין לעובדים בחירה. באקדמיה, חוזי ההעסקה נקבעים בהסדרים בין הממשלה לאיגודי עובדים חזקים, כך שאולי זה הגיוני שחוזי ההעסקה שלהם יהיו נוקשים ומיושנים. אולם במגזר הפרטי, במיוחד בעידן הלא־מאוגד שלנו, אין הגבלות כאלה. אין דבר שיכול לעצור מעסיקים מלהציע סוגים שונים של חוזי עבודה לעובדים שונים. אז למה שחברות לא יציעו אפשרות למשהו דומה לקביעות?

הרעיון של קביעות בתאגידים נשמע מטופש. חברות יכולות למות בכל רגע – תוחלת החיים הממוצעת של תאגיד במדד S&P 500 היא פחות מ־20 שנה. איך חברה יכולה להבטיח לעובדיה לשמור על המשרות שלהם כשהיא לא יודעת אם תשרוד שני עשורים מאוחר יותר?

ישנן כמה דרכים. חברה יכולה להבטיח שעובדים עם חוזים ארוכי טווח יהיו האחרונים שיפוטרו במקרה של גל פיטורים. היא יכולה גם לקבוע שהם שיפוטרו רק אם ביצועיה הפיננסיים יהיו גרועים יותר מרף מסוים. בעולם התאגידי אף פעם אי אפשר להשיג ביטחון תעסוקתי מושלם, אבל יכולים להתקיים חוזים שמציעים ביטחון רב יותר מזה שיש כיום לרוב העובדים בארצות הברית. בחברות ותיקות בתעשיות בשלות, כמו למשל ג'נרל מוטורס, חוזים לטווח ארוך יהיו הבטחה בעלת ערך. חוזים ארוכי טווח כבר נפוצים בעולם הספורט המקצועי.

תיאורית החוזה המשתמע (Implicit contract) צברה פופולריות בקרב כלכלנים למשך זמן קצר בשנות ה־80 וה־90. על בסיס הרעיון הזה עובדים ציפו שהחברות לא ינסו לפטר אותם, ובתמורה החברות ציפו למידה מסוימת של נאמנות, אף שההתחייבויות האלה מעולם לא נכתבו על נייר. כיום נדיר לראות בארצות הברית סוג כזה של הבנה הדדית; ביפן, חוזים כאלה עדיין מקובלים.

כדי שחברה תרצה להציע לעובדיה חוזים ארוכי טווח שיפחיתו את הגמישות שלה, היא תדרוש לקבל משהו בתמורה – לדוגמה, שכר התחלתי נמוך יותר לעובדים, בדומה לאותם מרצים במסלול לקביעות. אלא שזו תהיה משכורת נמוכה אף יותר, כי היא צריכה להביא בחשבון את התנודתיות הגדולה בשוק הפרטי. תשלום לעובדים בהבטחות במקום בדולרים ישפר את תזרים המזומנים של חברות בהווה על חשבון גמישות בעתיד. עובדים גם יוכלו להתחייב לנאמנות לחברה – למשל, לא להתפטר מהעבודה במשך כמה שנים, ולשלם קנס על הפרה של ההתחייבות הזו.

לעובדים בחוזה לטווח ארוך תהיה יכולת גדולה משל עובדים זמניים לעבור בין תפקידים בחברות שלהם. הם יהיו "אנשי חברה" במובן הישן של המילה, יכירו את התרבות התאגידית לפני ולפנים, ויסייעו לתחזק את המשכיות החזון של החברה ולהוציא לפועל תוכניות לטווח ארוך. החוזים האלה ימשכו אנשים שמעדיפים להימנע מסיכונים, אבל גם עובדים שמאמינים בחברה מספיק כדי להקדיש לה שנים רבות. כשעובדים חוששים פחות מכך שיפטרו אותם, יש סיכוי גבוה שחלקם ירגישו בנוח לקחת יותר סיכונים מעמיתיהם שעלולים להיות מפוטרים בכל רגע.

אף שעובדים אמריקאים היו ידועים בחיבתם לניצול הזדמנויות ולקיחת סיכונים, הניסיון של המשבר הכלכלי אולי הפך את המילניאלז לזהירים יותר. צעירים משכילים כבר לא מדלגים מעבודה לעבודה כבעבר. סקרים מצאו כי גם הם מודאגים מחוסר ביטחון תעסוקתי והיעדר יציבות.

הרצון הגובר בקביעות ויציבות הוא כנראה תוצר נלווה של המשבר הפיננסי. עובדים ניסו להיאחז במשרות שלהם כשהיה מחסור בעבודה. בהנחה שמשבר גדול כזה לא יחזור על עצמו בקרוב, המילניאלז עשויים לחזור לדלג בין עבודות.

אבל חשוב מכך, בכל דור ישנם אנשים שיעדיפו להיות נאמנים לחברה אם תינתן להם הזדמנות. למה שחברות לא יתאימו את עצמן אליהם? לכלכלנים אין תשובה טובה לכך. חלק מהמודלים אומרים שחברות היו צריכות להציע חוזים ארוכי טווח, אך לא מסבירים מדוע זה לא קורה.

לכל הפחות חברות יכולות להתנסות בחוזים לטווח ארוך. אם עובדים שונאי סיכונים ונאמנים יתגלו בסופו של דבר כעובדים טובים יותר, הרעיון הזה עשוי להתפשט. בעולם שבו עובדים מסוימים מעדיפים יציבות על פני כסף, הגיוני לתת להם את מבוקשם.

 

תרגום: רונית דומקה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#