קשר האליטות הישראלי - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קשר האליטות הישראלי

מאז הקמתה שולטות בישראל שלוש אליטות אסטרטגיות המתחרות זו בזו על השפעה - פוליטית, צבאית וכלכלית. בספר חדש, בוחנים ד"ר שגיא אלבז וד"ר ניוה גולן–נדיר את מצבן של קבוצות הכוח הדומיננטיות בישראל של 2018, ומראים כיצד הכוח המופרז שצברו פוגע בחברה הישראלית

23תגובות

בעוד שנים לא רבות, כשהיסטוריונים ינתחו את ישראל של 2018, הם יראו מולם מדינה שהכוחות המובילים בה מפגינים עוצמה חסרת תקדים ב־70 שנותיה. לפני הכל הם יראו ראש ממשלה חזק, ריכוזי, דומיננטי מאי פעם ופופולרי מתמיד, למרות שורה של פרשות שחיתות, שאחרי תשע שנים רצופות בתפקיד נטוע עמוק בכיסאו, מטאטא בשיטתיות את יריביו הפוליטיים מימין ואת ראשי האופוזיציה החלשה משמאל, ומוביל בגאון אליטה פוליטית ימנית־דתית. הם יראו לפניהם גם אליטה צבאית ששומרת על מעמדה כנדבך מרכזי ובלתי נפרד מהחברה הישראלית, ומספקת לאזרחיה עוצמה ביטחונית מהמרשימות בעולם. העוצמה הזאת היא במידה רבה הודות לפריצות דרך של הטכנולוגיה הישראלית, שהצמיחה תעשיית הייטק המובילה את האליטה הכלכלית המקומית, שעה שהכלכלה מפגינה שגשוג, צמיחה וחוסן שהקנו לה לאחרונה את דירוג האשראי הטוב בתולדותיה.

שלוש האליטות האלה – הפוליטית, הצבאית והכלכלית – הן האליטות האסטרטגיות של ישראל, לפי החוקרים ד"ר שגיא אלבז וד"ר ניוה גולן־נדיר, מחברי הספר "אליטות אסטרטגיות בישראל: חלוקת הכוח בחברה הישראלית", שיצא לפני כחודש בהוצאת כרמל. אלבז, חוקר ומומחה לתקשורת פוליטית, וגולן־נדיר מהמחלקה לממשל באוניברסיטת חיפה, לשעבר מעצבת מדיניות במשרד ראש הממשלה, מנסים להראות בספר כיצד שלוש האליטות האלה משתמשות בכוח שצברו כדי לשכנע שהסדר הקיים הוא דבר טבעי והכרחי שמשרת את כל החברה הישראלית, אף שבפועל הוא פוגע בצרכים ובהעדפות שלה. לטענת המחברים, שלוש האליטות הללו גיבשו תפישת עולם הנשענת על שלושה יסודות מרכזיים: לאומיות יהודית, תרבות ביטחונית וליברליזם כלכלי. "כל אחת מסוגיות ליבה אלה מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים בתיווך אמצעי התקשורת והמוסדות החינוכיים והתרבותיים – אותם מנגנוני הסכמה אידיאולוגיים הכפופים לאליטות", כותבים המחברים בספרם.

האליטה הפוליטית והאליטה הצבאית הובילו את ישראל מאז קום המדינה בקשר גורדי ששילב בין ציונות, לאומיות יהודית ומיליטריזם. עם זאת, בשתיהן התחולל שינוי חד בהרכב האליטה: בהיבט הפוליטי, אליטה שמאלנית־חילונית־אשכנזית התחלפה באליטה ימנית בעלת צביון דתי ורקע אתני מגוון יותר; באליטה הצבאית החליפו בני הציונות הדתית את הקיבוצניקים בדרגות בכירות רבות.

ללא קרדיט

באליטה הכלכלית הסיפור מורכב יותר. בעשורים הראשונים של ישראל הענייה, היתה האליטה הכלכלית דלה באנשים, בכסף ובהשפעה. ואולם, כוחה זינק עם צמיחתה המהירה של ישראל בדור האחרון ומגמת ההפרטה המואצת מאז שנות ה־80, שהעבירה לידי מועדון מצומצם של משפחות הון נכסים אסטרטגיים רבים, בהם צים, מפעלי ים המלח, אל על ובזק. בה בעת, עלייתו של ההייטק הישראלי והכסף הרב שנכנס לישראל העלו בעלי הון חדשים מרקעים שונים – החל בגיל שויד בצ'ק פוינט, עבור ביצחק תשובה בדלק וכלה באיל הקמעונות הזולה רמי לוי.

 

רק ערעור יביא שינוי

"אנחנו פחות ופחות יכולים לומר שהרכב האליטה הכלכלית הוא בהכרח תוצר של אותן 10־20 משפחות, אם מביאים בחשבון את תעשיית ההייטק שמייצרת אליטה כלכלית חדשה", אומרים אלבז וגולן־נדיר בראיון למגזין TheMarker. "אבל אם נערוך מדרג בין מי שנמצא בצמרת אליטה מסוימת מול מי שנמצא בחלק המרכזי של אותה אליטה, נראה למשל שההייטקיסטים שעשו אקזיטים אינם מצויים בראש האליטה הכלכלית, אלא דרג אחד מתחתיה. כלומר, למרות השינויים, ההרכב של האליטה כולל פחות או יותר את אותם שמות".

אלבז מבקש להתייחס גם להרכב האתני של האליטה הכלכלית. "מבחינת ההרכב האנושי בהשוואה לשתי האליטות האחרות, כאן לא חל שינוי של ממש אם מתייחסים למוצא עדתי. אנחנו יודעים שאשכנזים לרוב מאיישים את העשירונים העליונים, בעוד שמזרחים וערבים מאיישים את העשירונים התחתונים. לכן, הנגזרת של זה היא שנראה יותר אשכנזים באליטה הכלכלית, שבה חל גידול חד בכמות ההון ובניצול של כסף לשם צבירת כוח והשפעה".

רמי זרנגר

כמה מראשי האליטה הכלכלית, שהיו מהאנשים החזקים ביותר במדינה, נפלו או התרסקו בשנים האחרונות. בראשם נוחי דנקנר ואליעזר פישמן. אנחנו רואים גם שכמה מהאנשים שהובילו את הבנק הגדול במדינה, בנק הפועלים, הסתבכו – מיו"ר הבנק לשעבר דני דנקנר שנכנס פעמיים לכלא, דרך המנכ"ל לשעבר ציון קינן שאולץ להתפטר ועד בעלת השליטה שרי אריסון, שנמצאת תחת חקירה בפרשת שוחד של שיכון ובינוי.

אלבז: "אבל המבנה הריכוזי של ההון בישראל נותר בידיים מעטות, ואנחנו עדים לפערים גדולים בין העשירון העליון לשאר העשירונים. בנוסף, אין בשינוי של הרכב האליטות ערעור על ערכי הליבה. אפשר לומר שהמחאה החברתית ב־2011 יצרה שינוי בשיח הציבורי והתקשורתי, אבל הליברליזם הכלכלי נותר הערך הדומיננטי בתרבות הפוליטית".

אתם כותבים שעלייתו של מעמד חדש בחברה, המורכב משכבה מצומצמת של בעלי ממון שנתמכת על ידי הנהגה פוליטית, לצד הנטייה לשמר את תרבות הביטחון לאורך השנים, יצרו מצב הגמוני חדש, אחיד וכוחני – לא פחות מקודמו. איך אפשר לשנות זאת?

גולן־נדיר: "המפתח הראשון הוא החברה האזרחית בישראל, שכיום אינה מצליחה לייצר מחאה גדולה במיוחד. אנחנו נאחזים במחאה החברתית של 2011, אבל המחירים עלו מאז וממשיכים לעלות ואין מחאה חדשה. לא צומחת כאן מחאה עממית רחבה שהבסיס שלה הוא פוליטי וכלכלי. חברה אזרחית חזקה היא כזו שמשנה ומשפיעה והיא בהחלט יכולה לגרום ללחץ ולשינוי – כפי שהיא הצליחה לעשות בעבר. המפתח השני מצוי ברמה הפוליטית, ובצמיחה מלמטה של מנהיגים ופוליטיקאים".

ינאי סגל

אלבז: "כדי להביא לשינוי אמיתי צריך להתרחש ערעור מוחלט במערכת המושגית שאנחנו מכירים מאז קום המדינה – המורכבת ממדינה יהודית, תרבות הביטחון הלאומי בחיים הציבוריים, וליברליזם כלכלי. המסר העיקרי שיוביל את השינוי הזה צריך להיות קשור לערעור הערכים והאמונות הפוליטיות והביטחוניות. ברור שאם לא יהיה קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון, אז הביטחון ימשיך להיות ערך דומיננטי ואנחנו נהיה עדים לכך בחיים האזרחיים שלנו. ערעור המושג של המדינה היהודית הוא ערעור התפישה הבסיסית של קיום המדינה, אבל אפשר להוסיף להגדרה הזאת את השוויון לכל אזרחיה. ובליברליזם כלכלי – אם ריכוז ההון יישאר בידיים מצומצמות, כוחות שיצמחו מלמטה לא יצליחו לערער את המבנה. נדרש שינוי משמעותי בערכים ובאמונות. זה תנאי מפתח לשינוי בחלוקת הכוח בחברה הישראלית".

נתניהו לא מסתובב עם ארנק כבר שני עשורים ואין לו סמארטפון. בכירים בצבא לא יודעים למלא דלק. בעלי הון כמו נוחי דנקנר לא יודעים לגלוש בפייסבוק. עד כמה ראשי האליטות מנותקים מהמתרחש בחברה הישראלית?

גולן־נדיר: "כשרמי לוי נותן חבילת טלפון ב־10 שקלים ועוף בשקל לשבת – הוא מסמן לקהל הצרכנים שלו שהוא מחובר אליהם, ומקפיד להזכיר שהוא לא שוכח מאיפה הוא הגיע. וכשחברות כמו תנובה וטרה מייקרות בימים אלה את מוצרי החלב, המנהלים שלהן מנסים להסביר לציבור שפשוט אין ברירה, כי יש בצורת וכי המדינה לא מסייעת מספיק".

אלבז: "צריך לשאול עד כמה ראשי האליטות דואגים להציג את עצמם כמחוברים לחברה הישראלית. כשנוחי דנקנר תרם באמצעות אי.די.בי כספים ליישובים בפריפריה, אז לכאורה הוא הראה שהוא דואג לעם, אבל בסוף מה שמניע אנשים מהסוג הזה הוא כוח – היכולת להשפיע על האליטה הפוליטית לטובת האינטרסים שלהם. לאליטה הצבאית חשוב לשמר את תחושת חוסר הביטחון הכללית – ליצור איומים מדומים או אמיתיים. הניסיון להעצים איומים, כמו טרור העפיפונים או 'אינתיפאדת ההצתות', משמר את הכוח שלהם ומאפשר להם להציג את עצמם כמגני האומה".

אתם כותבים שהאליטות משתמשות בתקשורת כדי לגייס הסכמה ציבורית לסדר הקיים ולהצדיק את שלטונן. האם המודל הזה השתבש בעקבות עליית המדיה החברתית?

אלבז: "באמצעות המדיה החדשה המסרים של השלטון עוברים בצורה ישירה, בלי תיווך, וכשמחברים את המדיה המסורתית עם החדשה אפשר להעצים את האליטות הפוליטיות והצבאיות. חלק מבכירי האליטה הכלכלית מנסים דווקא להתרחק מאור הזרקורים, לאור הנפילות של אנשים כמו דנקנר ופישמן, שהחזיקו בעבר בעיתונים כדי לצבור כוח והשפעה ונאלצו למכור אותם. הבעיה היא עם אותם כלי תקשורת שמעבירים את המסרים והאידיאולוגיה של האליטות: נוני מוזס ב'ידיעות אחרונות', והחיבור שלו למוקדי כוח כלכליים ופוליטיים; שלדון אדלסון שבוחר את הדמות הפוליטית שהוא מקדם; וגם עיתונאים כמו רוני דניאל בערוץ 2, שמדברר את ערכי הצבא".

גולן־נדיר: "הפלטפורמה של פייסבוק הצמיחה סוכנים שמשקפים את הערכים של האליטות. למשל 'הצל', שנהפך להיות סמל של הימין רק בזכות פייסבוק. ברור שנייר העיתון נהפך לפחות רלוונטי כיום, והמדיה החברתית היא פלטפורמה שמפיצה את התכנים השולטים בסדר היום".

ומה לגבי האליטה האקדמית? מדוע היא אינה אליטה אסטרטגית לדעתכם?

אלבז: "מאחר שאין לה השפעה על תהליך קבלת ההחלטות בישראל וראשיה אינם נתפשים כנכס אלקטורלי, כמו למשל, קציני צבא בכירים. השפעתה על השיח הציבורי, במידה שהיא אכן קיימת, אינה מערערת על הדומיננטיות של ערכי הליבה בתרבות הפוליטית הישראלית – מדינה יהודית, אתוס הביטחון וליברליזם כלכלי".

לטענתכם, שני תהליכים מאפשרים את שליטת אנשי העסקים והתאגידים הגדולים: ריקון המערכת הפוליטית, ועיצוב התודעה הציבורית על ידי התקשורת. איך מתחולל התהליך של ריקון המערכת הפוליטית?

אלבז: "ישנה היחלשות של המערכת הפוליטית כשאפשר להכתיב מדיניות מנותקת מאינטרסים כלכליים. אנחנו עדים לזרם גובר של לוביסטים, שהם שליחים של אליטות כלכליות, וזה בא לידי ביטוי מאז סוף שנות ה־90. אנחנו רואים שהמפלגות מאבדות חלק משמעותי מכוחן, נמצאות בקשיים תקציביים, ואנחנו רואים ששיעור ההצבעה יורד בעקביות וזה מחליש עוד יותר את כוחן".

גולן־נדיר: "זו תוצאה של מצביעים אדישים ומיואשים. הירידה העקבית בשיעורי ההצבעה מלמדת לא רק על יאוש אלא אפילו על התנגדות לשיטה ולדמוקרטיה, כי הציבור מרגיש שהיא לא מקדמת אותו".

ומבין האליטות – מי גוברת על מי כיום?

גולן־נדיר: "לא ניתן לומר חד־משמעית בידי איזו אליטה מצוי כיום רוב הכוח. במידה מסוימת האליטה הצבאית נחלשה וזו הכלכלית התחזקה. באליטה הפוליטית, הליכוד היא מפלגה חזקה מאוד ואפשר לראות את זה גם בסקרים וגם בחדירה של כוחות חדשים לתוך המפלגה כדי להשפיע על השלטון, כמו קבוצת הליכודניקים החדשים. יש הרבה עוצמה במפלגה הזאת ומתחוללים שם מאבקים על דמותה".

אלבז: "זה תלוי סיטואציה ותלוי מצב פוליטי. אי אפשר לטעון כיום שאליטה אחת מכניעה את השנייה. מה שברור הוא שנתניהו של 2015 ואילך זה לא אותו נתניהו. זה ראש ממשלה שניצח בחירות בניגוד לכל התחזיות, מה שאפשר לו לצבור ביטחון עצמי רב מאוד וליצור קואליציה שנוחה לו, ואפשר לראות ברטוריקה שלו שהוא מייצר תחושה שאין עוד מלבדו. הדבר הזה משפיע על היחסים שלו עם אליטות אחרות. נתניהו מינה שרים וחברי כנסת בעמדות השפעה על פי מידת הנאמנות שלהם אליו, מה שמחזק את הטענה שלנו שבתוך ההרכב של האליטה הפוליטית יש את ראש הממשלה שמחזיק בכוח ובעוצמה הרבים ביותר, בפער גדול מול כל השאר".

פרשות השחיתות שנתניהו חשוד בהן מבטאות קשרים מובהקים של בכירי שלוש האליטות האסטרטגיות. אם נתניהו יורשע, האם ואיך זה יערער את האליטות?

אלבז: "זה ייצור זעזוע פוליטי גדול ומשמעותי מאוד, אבל לא ישפיע כהוא זה על מבנה חלוקת הכוח בחברה הישראלית. בשביל זה דרוש שינוי ערכי ומוסדי".

גולן־נדיר: "גם כשאנחנו מדברים על שינוי בערכים ובשיח זה לוקח הרבה זמן ודרושים תהליכי סוציאליזציה כדי לעבור את הדבר הזה. השתרשו כאן ערכים של לאומיות יהודית מרכזית מאוד. כל תהליך וערך ומוסד משועתק לאורך שנים, וקשה לערער אותו בלי זעזוע עמוק, כמו למשל מלחמת יום כיפור שהובילה לשבר, שהוביל למהפך פוליטי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#