המכונית הסודית - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
נסיעת מבחן

המכונית הסודית

מי אתם, אנשים שנוהגים במכונית יוקרה של מותג אלמוני? כנראה בעלי DS7 שיודעים שהכי כיף זה להיות מיוחדים

תגובות

למוצרים הטובים ביותר, ובטח לאלה שמשווקים לנו כמוצרי יוקרה, יש לעתים שיוך לאומי. יש נעליים איטלקיות, שוקולד שווייצרי ואופנה עילית צרפתית. והמכונית? מרצדס, אאודי וב.מ.וו הן מתוצרת גרמניה. למעשה, גם רולס־רויס ובנטלי נמצאות כיום בבעלות גרמנית. יצרניות היוקרה האחרות בעיקר מנסות לחקות את הגרמנים ואת התדמית היוקרתית־ספורטיבית שלהם. שימו לב לסטנדרט השולט בתעשייה של מכוניות היוקרה: עיצוב חיצוני מוחצן מבעבר, ועיצוב פנימי נקי ופשוט יחסית, למרות האבזור הכבד. אם תצאו לסיבוב באחד הדגמים תגלו שנוחות הנסיעה הוקרבה בשם השאיפה להתנהגות כביש ספורטיבית. לקסוס, אינפיניטי, קדילאק, אלפא רומיאו ואפילו וולוו – כולן מנסות לייצר מכונית יוקרה גרמנית, עם טוויסט קטן שיבדל אותן מהשאר.

גם סיטרואן רצתה להצטרף למועדון עם מותג יוקרה משלה, במהלך שאם נהיה עדינים נוכל לכנותו "יומרני". אמנם סיטרואן ייצרה בעבר מכוניות יוקרה (עד לסיום הייצור של ה־XM בשנת 2000), אך בשווקים רבים היא היתה מזוהה עם עממיות ומסחריות. כבר שנים רבות שהמכונית הנמכרת ביותר של המותג בישראל היא הברלינגו המסחרית היעילה והשימושית.

למרבה המזל של היצרנית, שוק הרכב הגדול בעולם נמצא בסין, המדינה שבה מותגי רכב יכולים להמציא את עצמם מחדש. זה מה שמנסה לעשות מותג היוקרה של סיטרואן, הקרוי DS. המותג הזה אמנם נמכר באירופה ובישראל, אבל ההצדקה העיקרית לקיומו היא השוק הסיני.

אייל טואג

במקום להיות גרמנים, ב־DS מנסים להיות צרפתים, או ליתר דיוק, פריזאים. ה־DS7, הדגם הראשון של המותג החדש שלא שווק קודם תחת סמל סיטרואן, מציג תא נוסעים בעיצוב יוצא דופן, עם מתגים מזכוכית קריסטל, לחצנים בהשראת אבני השפה ברחובות פאריז, ריפוד בהשפעת שעון מתוצרת שאנל (באמת), ומסכים עם שפה גרפית הלקוחה מפרסומת לתכשיטים. לכל אלה יש להוסיף גם סמל חדש ומצועצע.

אחרי שנרגעים מהעיצוב, מגלים שאיכות החומרים נפלאה. גם אם תחפשו היטב לא תמצאו במכונית חלקי מרכב שמקורם בדגמים של סיטרואן. נחמד להיות במכונית שלא נותנת לך לשכוח תוך כדי נהיגה עד כמה היא מיוחדת, וזאת מבלי לוותר על איכות ושימושיות. אפשר רק להצטער שמבטם של הנהגים מסביב לא חודר את המראה החיצוני, כדי להשתאות על החלל הפנימי המהדהד.

כבר פגשנו בלא מעט מכוניות שנראו נהדר מבחוץ, אך מבפנים הפגינו שגרה משעממת. ל־DS7 יש בעיה הפוכה – דווקא העיצוב החיצוני שלה משעמם. ב־DS רצו להציג מכונית בהשראת פריז (כולל רמות אבזור עם שמות כמו ריבולי והאופרה). עם בחירת שמות כזאת, אפשר היה לצפות שהמכונית תהיה עירונית וחביבה או מכונית סלון אלגנטית, אך במקום זאת יצא להם ג'יפון די סתמי. מרחוק הוא נראה כמו אאודי, ורק כשמתקרבים ניתן להבחין בכמה פרטים ייחודיים כמו פנסים קדמיים מסתובבים, בעיצוב קריסטל, ופנסים אחוריים מקושטים.

אייל טואג

הסינים אוהבים ג'יפונים. גם הישראלים. למי אכפת שיש להם הנעה קדמית ואין להם יכולת שטח כלל? DS7 מיועד להתחרות בקרוסאוברים יוקרתיים קטנים, כמו אאודי Q3, ב.מ.וו X1 ולקסוס NX. מול השמות המוכרים הללו, במותג החדש מזכירים ש־DS אינם סתם ראשי תיבות אלא אזכור לסיטרואן DS, "האלילה". אחת המכוניות המפורסמות ביותר בהיסטוריה. בשנות ה־50 נראה היה שה־DS הקדימה את זמנה בכמה עשורים, עם העיצוב החללי וטכנולוגיה מתקדמת כמו מתלים הידרו־פניאומטיים שאפשרו להגביה את המכונית כדי להקל על הכניסה אליה. אותה DS זכתה בתארים כמו "המכונית היפה בכל הזמנים" ו"מוצר המאה".

DS7 לא תוכל אפילו להיבחר כמכונית היפה של החודש, גם אם דווקא יש לה טכנולוגיה חדשנית – מצלמה המזהה את תנאי הכביש ומקשיחה או מרככת את בולמי הזעזועים בהתאם למהמורות. התוצאה היא מכונית נוחה אבל מוצקה למדי שמשככת זעזועים פחות מהמצופה, כנראה שבשל הצמיגים נמוכי החתך. עם זאת, המכונית מצליחה להיות מאוזנת ולהקנות ביטחון בכבישים מפותלים באופן מפתיע למכונית גבוהה ו"רכה" יחסית.

אייל טואג

גרסת האבזור הבכירה, מצוידת גם במצלמה תרמית – ומאפשרת את זיהוי חתימת החום של מכוניות ועצמים אחרים ומקרינה אותה על לוח המחוונים. התמונה מזכירה אמצעי ראיית לילה צבאיים ואמורה לתרום לבטיחות במקומות חשוכים.

יחידת ההנעה דווקא אינה חדשנית. זהו מנוע טורבו־דיזל בנפח 2.0 ליטר, המפיק 180 כ"ס. באירופה, מנועי דיזל נעלמים והולכים לאחר שבעקבות פרשת "דיזל גייט" (זיוף נתוני הזיהום בקבוצת פולקסווגן) התברר שהם גרועים לסביבה הרבה יותר ממה שהאירופים רצו לחשוב. אלה חדשות רעות לסיטרואן, המתמחה במנועי דיזל, ולחברה הבת שלה DS. בשנה הבאה תוצג גרסה היברידית־נטענת ל־DS7, שאפילו מצוידת בהנעה לכל הגלגלים, אבל האמת היא שבינתיים מנוע הדיזל עושה עבודה נהדרת. הוא חזק וגמיש ומאפשר תאוצות ביניים נהדרות, בסיוע של תיבת הילוכים עם לא פחות משמונה יחסי העברה. מנועי דיזל הם חסכוניים יחסית בדלק, וכך גם זה של DS7, שנסע 13.6 ק"מ לכל ליטר סולר. בתוך תא הנוסעים (הנהנה מבידוד רעשים מצוין) לא תרגישו רעידות מהמנוע או את שאון הדיזל האופייני, אך מבחוץ טרטורו נוכח מאוד, והזכיר לנו את זה של מונית ישנה.

אייל טואג

ה־DS7 מחביא יתרון נוסף מתחת לעיצוב האלמוני - באופן יחסי למכוניות יוקרה מתחרות, הוא מציע הרבה אבזור וביצועים במחירו (גם אם קשה לומר שרכב ב־240 אלף שקל ויותר הוא "משתלם"). מצד שני, למראה השקוף מצטרף סמל שאף אחד לא מכיר. לכן, DS7 פונה לקהל יעד מצומצם ונישתי - כאלה שרוצים איכות של מכונית יוקרה מבלי ששכניהם וחבריהם ידעו שהם נוהגים בכזו. אלה ישמחו לגלות שאת הייחוד שלו מגלים רק כאשר נכנסים לתוכו. סופסוף יש מכונית יוקרה שלא מנסה להיות גרמנית (אפילו שהיא נראית מעט כמו אאודי).

אייל טואג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#