האישה המפשלת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האישה הבדיונית

האישה המפשלת

היא חלק בלתי נפרד מנשים בדיוניות רבות, לפעמים גם כאלה שרוב הזמן הן מצטיינות בדברים אחרים. ההבדל בינה לבין האישה הפגומה הוא עד כמה הפאשלה - התקלה, ההתנהגות המביסה–עצמית - היא צפויה ונדושה, ובלתי עקבית עם הסיפור שמסופר לנו

תגובות

האישה המפשלת היא אישה בדיונית ידועה. היא נפוצה בסדרות טלוויזיה, סרטים וספרים. האישה המפשלת היא אחת הגרסאות המרגיזות ביותר של הקלישאות הנדושות על אודות נשים בפרט, ועל גיבורים שמכשילים את עצמם בכלל.

האישה המפשלת היא לא גיבורה פגומה. באפי סאמרס, קוטלת הערפדים של ג'וס וידון מהסדרה בשנות ה־90, היתה גיבורה פגומה. החיים הפרטיים וחיי האהבה שלה התנהלו כמו אסון מתמשך, אבל את העבודה שלה היא ידעה לעשות. סטארבאק מ"באטלסטאר גלקטיקה" היתה גיבורה פגומה. היא היתה כמו קלישאה של בלש שתיין שהורס לעצמו את הבריאות והיחסים הקרובים, אבל כשיצאה להציל את המין האנושי (והסיילוני) מכליה, היא מצאה את הישועה.

האישה המפשלת היא חלק בלתי נפרד מנשים בדיוניות רבות, לפעמים גם כאלה שרוב הזמן מצטיינות בדברים אחרים. ההבדל בינה לבין האישה הפגומה הוא עד כמה הפאשלה – התקלה, ההתנהגות המביסה־עצמית היא צפויה ונדושה, ובלתי עקבית עם הסיפור שמסופר לנו.

Nick Briggs/אי־פי

אחת הסדרות המבטיחות, המדוברות והמותחות לרוב־אורכן השנה היתה "להרוג את איב". סוכנת ביון אפרורית בבריטניה – בגילומה של סנדרה או – מפוטרת מעבודתה ומגויסת לפרויקט סודי, לאחר שעשתה לה תחביב לחקור מתנקש מסתורי שפועל ברחבי העולם. המתנקש הוא בעצם וילאנל, צעירה סוציופתית הפועלת בשם ארגון עלום, ומונעת על ידי דחפים הקשורים לנקמה, כעס וסיפוק מיידי יותר מאשר על ידי תכנון מקצועי כמצופה מרוצחת ברמה עולמית.

בין השתיים מתחיל משחק של חתול ועכבר (כאשר, כמה צפוי, אנו הצופים מבינים שהליהוק לתפקידי החתול והעכבר אינו כצפוי), שמסתבך באופן בלתי סביר (וזה בסדר, השעיית ההיגיון היא חלק מכללי הז'אנר) לכדי משיכה הדדית שמסתיימת במפגש בלתי ייאמן.

לאורך העונה הראשונה מוצגת איב כאישה שרוצה להתפתח, לפרוש כנפיים ולעשות מה שהסטריאוטיפ שלה – אשת איש לא מרשימה, לא אתלטית ולא אסרטיבית במיוחד – מונע ממנה. היא רוצה להיות סוכנת, לצאת לשטח, לתפוס את הרעים ולקבל הכרה באינטלקט שלה.

היא אמנם עושה רבים מהדברים האלה, אולם בכמה מרגעי המבחן היא לא סתם טועה, אלא מאבדת את העשתונות. היא מפשלת, וכל היומרות שנבנות לאורך הסדרה, כולל היומרה ללמוד מהמפעילה הכריזמטית והקרחונית שלה (פיונה שו במפגן משחק משעשע ומרשים) מתפרקות ובוגדות במה שניסו לומר לנו על הדמות.

"להרוג את איב" נהנתה מהילה של איכות ועוצמה בשל כמה גורמים מוצדקים: ג'ודי קומר משחקת להפליא את וילאנל הפסיכית, שחקני המשנה טובים, והסיפור מפתיע. אבל הגורם המובהק ביותר הוא ליהוקה של או. חשבו על שחקניות שגילמו מרגלות או גיבורות "ג'יימס בונד" למיניהן, כמו שרליז תרון, אנג'לינה ג'ולי וגל גדות, ותבינו מדוע או זכתה לשבחים על תפקידה. היא לא צעירה, גבוהה ובעלת יופי קלאסי כמותן. קשה להבחין אם היא משחקת טוב, או משתמשת בהיסטריה כטכניקת משחק גורפת.

"להרוג את איב" היא סדרה בידורית וככזו, הגיבורה המפשלת שלה קצת מרגיזה, אבל לא טובעת חותם בל יימחה. קשה לומר זאת על "כתום הוא השחור החדש", מהסדרות החשובות ביותר עבור דמויות נשיות כיום. לאורך חמש עונות עוכרות שלווה הצליחה הסדרה, העוסקת באסירות אמריקאיות, לשאת מסר חברתי חשוב תוך שמירה על כתיבה וביצוע מצטיינים.

בעונה החמישית של "כתום" פורץ בכלא מרד, לאחר שניהולו עובר לידי חברה פרטית, שמרעה את תנאי האסירות ומגייסת סוהרים לא מיומנים ואכזריים. בשיאו של המרד מתנהל משא ומתן שאמור לשפר את מצבן של האסירות, שהתארגנו והצליחו לנסח מסר קוהרנטי שזכה להד בציבור. אולם האישה המפשלת מנצחת – הקיטוב, השבטיות, הפיצול לפלגים והנטייה לריב חזקים יותר מהסולידריות, מהנכונות להתפשר ולראות נכוחה את המציאות. אפילו אצל כותבת פמיניסטית ואוהבת דמויותיה כמו ג'נג'י קוהן, עולה מסר שנשים הן עם שוחר מדון, ולא מצליחות לגבש מנהיגות ראויה בשעת משבר.

ייתכן שקוהן מציירת כאן אלגוריה של החברה האמריקאית כולה, שלמרות עושרה וכוחה מניחה לעשרות מיליונים מבניה ובנותיה להיוותר ללא רשת בטחון חברתית מינימלית; אולי זהו משל על כך שפושעים הם אנשים שמכשילים את עצמם. ואולי שכשאנשים נמצאים בנסיבות קיצוניות, הם מתקשים להתעלות מעליהן.

התובנות הללו צורבות במיוחד לאחר שעונתה הנוכחית והשישית של הסדרה אכזבה קשות, ורק לקראת הסוף יצאה מהדשדוש המשעמם וחסר הכיוון. חזרתן של כמה מהדמויות לדפוסים המוכרים של חשדנות וכישלון מאריכה את שרשרת הפאשלות. דווקא פאשלה אחת מתבלטת כמשעשעת – פיג, מנהלת הכלא הארסית, מספרת על הכישלון הגדול ששיבש את חייה: היא היתה בקונצרט של ברוס ספרינגסטין שבו צולם הקליפ Dancing in the dark – ומשוכנעת שאם היתה נבחרת במקום קורטני קוקס לעלות לבמה לרקוד, היתה נהפכת לכוכבת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#