הקוטג' לא החמיץ: מה הסיפור של המחאה החברתית - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקוטג' לא החמיץ: מה הסיפור של המחאה החברתית

מידת ההצלחה שמייחסים למחאת 2011 קשורה בעיקר לפער בין הציפיות לבין התוצאות. מי שפילל למהפכה אולי התאכזב, אבל מי שרצה השפעה עמוקה – קיבל אותה

6תגובות

סקרים ומחקרים שבוחנים את היחס הציבורי כלפי המחאה החברתית הגדולה של קיץ 2011, מראים שיותר ממחצית הציבור סבור שהיא לא שינתה דבר. אפילו נכתב על זה שיר: "אני יורד אל השדרה וקצת עצוב לי, איך צעדנו כאן ולא יצא מזה דבר", כתבו ושרו אדם גורליצקי ודני בסן ב־2015. הנרטיב הזה נפוץ, לפחות בקהל הרחב שאינו עוסק בניתוח תהליכים חברתיים וכלכליים, והוא כמעט חד משמעי. יש גם נתונים שתומכים בו.

המחאה החברתית החלה את דרכה כהפגנה נגד מחירי הדיור הגבוהים בתל אביב, לאחר שצעירה בשם דפני ליף התקשתה למצוא דירה להשכרה במחיר סביר והקימה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד. מאז, המשיכו מחירי הדיור לעלות והם כיום גבוהים בכ־30% משהיו ב־2011. מחירי המזון – זוכרים את מחאת הקוטג'? – אמנם ירדו בתגובה למחאה, אך מאז שבו לעלות. אפילו מחיר הקוטג' הסמלי גבוה ממחירו ערב המחאה. בהמשך אותו קיץ ב־2011 עברה המחאה ממיקוד ביוקר המחיה לקריאה כללית יותר למען "צדק חברתי" ו"סולידריות", אך אי השוויון בישראל כיום הוא הגבוה בעולם המערבי לאחר ארצות הברית.

מוטי קמחי

אלא שניתוח אחר מראה, וללא קושי, שלמחאת 2011 היתה השפעה עצומה על החברה והכלכלה הישראלית – והיא הולכת, מצטברת ומתחזקת מדי יום. ראשית, המחאה שינתה את הפוליטיקה הישראלית: היא הצמיחה את מפלגות "יש עתיד" של יאיר לפיד ו"כולנו" של משה כחלון, והעבירה את השיח הפוליטי לפסים של כלכלה וחברה. רוב חברי הכנסת, מכל המפלגות, מנסים כיום לצייר עצמם כלוחמי צדק חברתי, בוודאי קבוצת הצעירים שנכנסו לכנסת היישר מתוך הנהגת המחאה. שנית, בזכות המחאה החברתית הושלמו ויצאו לדרך שורה של רפורמות חשובות המשנות את הכלכלה: רפורמת הריכוזיות, רפורמת התחרות בבנקים (ועדת שטרום), הגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות, העלאת שכר המינימום ועוד עשרות חוקים ותקנות שרובם מסייעים לחלשים. שלישית, ועוד יותר מכל אלה, המחאה החברתית הביאה לשינוי דרמטי בתודעה הציבורית ובעניין הציבורי כלפי כלכלה, תאגידים, טייקונים, קבוצות אינטרסים, הון־שלטון – וגם בכל מה שקשור לתפקידה ותפקודה של התקשורת. השינוי התודעתי הביא לנפילתם של רוב ה"טייקונים", האנשים ששלטו במגזר העסקי, כמו נוחי דנקנר ואליעזר פישמן. מחאות ברשתות החברתיות מנעו הסדרי חוב ותספורות שערורייתיות, שיפרו את חלקו של הציבור בחלוקת רווחי הגז, חשפו את האינטרסים המשותפים של עיתונים, פוליטיקאים ובנקים, והובילו למינוי ועדת חקירה לתופעת ה"בנקאות למקורבים".

האם שני הנרטיבים הללו על המחאה החברתית – כישלון מצד אחד ושינוי תודעה היסטורי מצד שני – יכולים להתקיים יחד? מתברר שכן, והיכולת הזו היא תוצאה של הבדלים בציפיות המוקדמות. מי שחשב שהמחאה החברתית צריכה היתה להסתיים כמו מהפכת אוקטובר הרוסית, בהחלפת השלטון ובהפיכת ישראל למדינה סוציאליסטית – כנראה התאכזב; כך גם מי שחשב שמחירי הדירות בשדרות רוטשילד ירדו במחצית, או שיוקר המחיה יצנח בעשרות אחוזים. אלה היו, כמובן, חלומות בלתי מציאותיים שלא היו מתרחשים גם אם הימין הפוליטי היה מפסיד בבחירות.

לעומת זאת, מי שציפה להתעוררות, לשינוי תודעתי ולמגמה חדשה של עשייה של החברה האזרחית וארגונים התנדבותיים למען הציבור הרחב, קיבל מעל ומעבר לציפיות שלו. עד לפני המחאה שלטו באופן מוחלט בשיח הציבורי נושאי ביטחון, דת ומערכת היחסים שלנו עם ערביי האזור, ואילו כיום לסדר היום הכלכלי־חברתי יש משקל שווה או גדול יותר. קל היה לראות את זה בשנים האחרונות דרך בחירת התכנים של מהדורות החדשות, שאותן עורכים בדיוק על פי הנושאים שהציבור רוצה לעסוק בהם. ועוד ראיה חזקה לכך שהמחאה הצליחה, לפחות בחלקה? בסקרים על המחאה החברתית ההיא, רבים אומרים שהעבודה לא הסתיימה, ושצריך לצאת למחאה חדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#