האיש ה(לא)נכון בזמן ה(לא)נכון: מה הסיפור של טראמפ - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש ה(לא)נכון בזמן ה(לא)נכון: מה הסיפור של טראמפ

מלאך או שטן? מייבש ביצות או מרעיל בארות? יותר מכל נשיא אמריקאי לפניו, דמותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בעיני תומכיו ומתנגדיו כאחד היא מעל לכל ולפני הכל השתקפות של זהותם

7תגובות

ביום קיץ מהביל, לפני כשנתיים, עמד ד"ר דניאל דור מרחק שני מטרים מדונלד טראמפ – במשך ערב שלם. זה היה ארבעה חודשים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית, וטראמפ פיגר בסקרים בשיעור דו־ספרתי אחרי הילרי קלינטון. באותו ערב טראמפ נאם בקליירסוויל, אוהיו, עיירה בת כ־5,000 תושבים שהם ה"בייס" הפוליטי המובהק שלו: ציבור לבן ועני.

למחרת הנאום פרסם דור, חוקר תקשורת באוניברסיטת תל אביב, מאמר שבו תיאר את האירוע: "עמדנו קרוב לבמה, מוקפים במאות אנשים, בכל הגילים, מנומסים ושקטים, חלקם בבגדי עבודה, רבים הביאו את הילדים. פועלים קשיי יום, כורי פחם, חיילים משוחררים שחזרו הביתה אל כלום. כולם לבנים, ורובם נוצרים אדוקים. אבל מה שהיה משותף לכולם, מה שעלה מכל תגובה שלהם לנאום המדהים שלו היה רגש עמוק של אהבה שיכול להתעורר רק בלבו של מי שמרגיש מושפל, מרומה ומנוצל מדי יום, ופתאום מגיע מישהו חשוב, מישהו שהצליח, ומחבק אותו, וצוחק אתו, ומקשיב לו, ומדבר אליו, בגובה העיניים שלו, בסגנון שלו, על מה שמטריד אותו, ומבטיח לו להתגייס לעזרתו, לעשות בשבילו משהו אמיתי".

טראמפ מחוץ לבית הלבן, אתמול
בלומברג

אף שהיטיב להסביר מדוע האנשים האלה תומכים בטראמפ, דור עצמו התקשה להבין זאת. "איך יכול להיות שהאנשים האלה שפגשנו בקליירסוויל, שרגשותיהם נגעו ללבנו, לא מבינים שהטראמפ הזה שהם כל כך אוהבים הוא־הוא תמצית הקפיטליזם החזירי שהם שונאים כל כך? איך הוא מצליח לעבוד עליהם כל כך בקלות (אם הוא אכן עובד עליהם)?".

"כשאני מנסה להסביר לעצמי מה חוויתי בקליירסוויל, אני חייב לומר שגם אם קשה לנו לקבל את זה – אף אחד לא עבד שם על אף אחד. נחתם שם דיל בין שני צדדים שמסתכלים על המציאות מנקודות מבט שונות, אבל רואים אותה עין בעין", כתב אז דור.

  • מייצר קיטוב פוליטי חריף
  • מעודד קסנופוביה וגל של פשעי שנאה
  • מעניק רוח גבית לארגוני ימין קיצוני ועליונות לבנה
  • מעורר חשש מפני התערבות זרה במערכת הפוליטית האמריקאית
  • מערער את הדמוקרטיה

טראמפ מתקרב לאמצע הקדנציה (הראשונה?) שלו, ולמרות שורת השערוריות המתארכת שהצליח לייצר ב־18 חודשי נשיאות, נדמה שהציבור האמריקאי מקוטב מתמיד בנוגע לנרטיב על אודותיו: האם נשיאותו היא תאונה היסטורית שמהווה איום ממשי על הדמוקרטיה האמריקאית, כפי שתופשים אותה הממסד הפוליטי וחוגי המרכז והשמאל, או שמא הוא האיש הנכון שהגיע בזמן הנכון להציל את כבודם של האמריקאים ושל אמריקה כולה, כפי שסבורים תומכיו?

מיהו, אם כן, דונלד טראמפ, וליתר דיוק, מהו הסיפור שמספרים לנו עליו? האם הוא אגו־מניאק נבזי ומטריד נשים, שמחולל כאוס בבית הלבן, מנהל את המעצמה הגדולה בעולם לפי גחמות, תומך בעליונות לבנה, מדרדר את אמריקה לשפל מוסרי, משמש כבובה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מסית את הציבור נגד התקשורת, תוקף בנבזיות כל מי שהוא רואה כיריבו וגורם נזק הרסני לחברה האמריקאית?

או שמא טראמפ הוא האדם שהצליח לטלטל את הממסד הפוליטי הרקוב והמנותק, שחשף פוליטיקאים מושחתים מימין ומשמאל, שמייצג בוושינגטון את האמריקאי הפשוט ושלא נמצא בכיס של אף אחד – לא התאגידים, לא האיגודים, לא ראשי עמק הסיליקון ולא ברוני וול סטריט; שמספק לציבור כלכלה במצב מעולה, שמחזיר את הכבוד ואת המשרות לאמריקה, ועושה מעשה לעומת קודמיו שרק דיברו – כפי שאירע בהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים, בפגישתו עם נשיא צפון קוריאה ובמלחמת הסחר שהוא מנהל עם סין.

"טראמפ באמת בעט חזק בביצים של הממסד הוושינגטוני – אבל הוא לא עשה את זה למען בוחריו, אלא למען עצמו", אומר כיום דור, ומסביר מדוע הסיפור שסיפר טראמפ עבד טוב כל כך. "הוא הצליח לגרום למצביעים שלו לראות בשאר המועמדים הרפובליקאים חלק מהממסד המושחת של וושינגטון". למרות האמפתיה שרחש למצביעיו, דור מתקשה למצוא דבר אחד חיובי לומר על נשיא ארצות הברית. "הוא פסיכופט אגוצנטרי מסוכן ומרושע, ולא טיפש בכלל".

מדבריו של דור עולה סתירה: מצד אחד, הבנה למצוקות המצביעים של טראמפ שהממסד הזניח, ומצד אחר תיעוב ממשי כלפי האיש שהצביע על המצוקות האלה וזכה בתמיכתם. הסתירה הזאת מבטאת את הנרטיב הכפול שמייצר טראמפ. "הוא עצמו לא עשה דבר אחד טוב, אבל הוא העיר דור שלם של אמריקאים שנרדמו בשמירה – כולל רפובליקאים, שנבהלו מהדברים המטורפים שאמר במסיבת העיתונאים המשותפת עם פוטין", מציין דור. "אם חייבים להיות אופטימיים, ייתכן שהנשיאות של טראמפ תאפשר בסופו של דבר גאולה חלקית דרך הביבים".

 

נערך לקדנציה הבאה

"טראמפ סיפר לציבור בוחריו סיפור אפקטיבי שיש בו גרעין של אמת – על האליטות שבגדו בהם, על הכלכלה הגלובלית שפוגעת בעובדים, על השחיתות בפוליטיקה, על השטויות שארצות הברית עשתה ברחבי העולם, על סדרי עדיפויות קלוקלים", אומר ד"ר מושיק טמקין, היסטוריון פוליטי מבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד. "גם בזמן שסיפר את הסיפור הזה, הוא שיקר במצח נחושה כמעט 100% מהזמן – אבל המסר הזה שירת אותו היטב מול שורת מועמדים רפובליקאים, ולבסוף גם מול מועמדת דמוקרטית, שלא התאימו לרגע הפוליטי הייחודי שבו אירעו הבחירות של 2016".

לדברי טמקין "טראמפ הוא תוצר של ההיסטוריה האמריקאית בעשרות השנים האחרונות: של מלחמות מיותרות שעלו הון תועפות ושל כלכלה פוליטית שעובדת בעיקר עבור מיליארדרים וחברות ענק. אלו הנסיבות שאפשרו באופן עמוק את עלייתו, והוא ניצל את תחושת הכעס של הבוחרים לא כדי לעזור לעם האמריקאי באמת אלא כדי לפרסם את עצמו, להטריל את שונאיו, להעשיר את משפחתו, ולקדם מדיניות לאומנית־גזענית".

איך בכל זאת אתה מסביר את הקוטביות החדה בתפישה לגבי טראמפ? שני מחנות מספרים כאן שני סיפורים שונים לחלוטין.

"הקוטביות הפוליטית בארצות הברית הקדימה את טראמפ. הוא לא יצר אותה, אך הוא הרוויח ממנה. היא נובעת בעיקר מהתזוזה של המצביעים הרפובליקאים במהלך הנשיאות של ברק אובמה לעמדות לאומניות של ימין קיצוני עם אלמנטים חזקים של קסנופוביה, קודם בשוליים ואז יותר במיינסטרים. התזוזה הזו קרתה מכל מיני סיבות, אבל היא תוחזקה ועודדה על־ידי מערכות תקשורת ימניות, בהן 'פוקס ניוז', תוכניות רדיו של ימנים, ואתרים כמו 'ברייטבארט ניוז' ו־InfoWars, שקידמו את טראמפ בתור המשיח שלהם"

  • מטלטל את הממסד הפוליטי הרקוב בוושינגטון
  • מעורר את החברה האזרחית בארצות הברית
  • לא בכיס של אף אחד
  • עושה היכן שקודמיו רק דיברו
  • טוב לישראל וליהודים

גם טמקין סבור שעלייתו של טראמפ טלטלה את השמאל האמריקאי הרדום והשבע. "הוא העיר מתרדמה ממושכת את החברה האזרחית בארצות־הברית, בעיקר את צידה השמאלי, שמוצא דרכים חדשות ומעניינות להתארגן ולהיאבק נגד הממשל. המפלגה הדמוקרטית עומדת לעבור מלחמת אזרחים פנימית בין הליברליים־המוסדיים שכבר 30 שנה שולטים במפלגה שהפסידה בשנים האחרונות את הנשיאות, את הקונגרס, ואת רוב המדינות, לבין המחנה הפרוגרסיבי שמקבל את השראתו מפוליטיקאים יותר שמאליים כמו ברני סנדרס ואליזבת וורן. הפרוגרסיבים מדברים באופן ישיר על סוציאליזם, שבשבילם זה אומר כלכלה שוויונית יותר, כולל ביטוח בריאות אוניברסלי, חינוך חינם עד הקולג' הציבורי, שכר מינימום של 15 דולר לשעה, והוצאת הכסף הגדול מקמפיינים הפוליטיים. האנרגיה כרגע נמצאת אצלם. הדברים האלה לא היו קורים אילו קלינטון נבחרה לנשיאות, ועל כן צריך לתת לטראמפ את הקרדיט שמגיע לו".

טראמפ יתחיל בקרוב לגבש את קמפיין הבחירה מחדש שלו ב־2020, והפעם הוא יצטרך לספר לציבור האמריקאי סיפור חדש: לא על אובמה והילרי המושחתת, אלא על נשיאותו הראשונה. איזה סיפור זה יהיה?

טמקין: "כדי להיבחר מחדש טראמפ יצטרך לשקר שוב לבייס הפוליטי שלו, שימשיך לתמוך בו, ולקוות שהמפלגה הדמוקרטית תפשל בבחירת המועמד שלה לנשיאות, כפי שקרה ב־2016 כשהעמידו מולו את הילרי קלינטון. אני מניח שהוא יספר לבוחריו שהוא עסוק בלטפל בזרים ומהגרים שמסכנים את האמריקאים, ושהכלכלה יציבה, והוא ימשיך להסית נגד שחקני פוטבול שחורים שמוחים במהלך השמעת ההמנון נגד אלימות גזענית, ויוסיף שיש נגדו קנוניה של ה'דיפ סטייט' והשמאל כדי לגנוב ממנו את הנשיאות ובכך לנשל את העם עצמו. כל עוד שיעורי התמיכה בו בקרב רפובליקאים הם גבוהים, אף אחד מהמפלגה לא יעז לצאת ישירות נגדו. היכולת של כל מועמד רפובליקאי להיבחר לקונגרס תלויה במידת התמיכה שלו בטראמפ, וביכולת שלו לקבל תרומות כספיות מאנשים כמו שלדון אדלסון, האחים קוך ומשפחת מרסר, שהם המממנים הגדולים של המפלגה ותומכים נלהבים, בינתיים, בטראמפ".

ומי כמו טראמפ יודע שבלי כסף אין כוח, ובלי כוח אין שלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#