כמה עולה לנהל כסף: הסיפור של דמי הניהול - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה עולה לנהל כסף: הסיפור של דמי הניהול

בעבר סיפרו לנו הבנקים שדמי ניהול על השקעות בשוק ההון אינן נושא למשא ומתן, ואנחנו שתקנו ושילמנו. כיום אנחנו כבר יודעים להתמקח על דמי הניהול – ולא מבינים שהסכנה שנשקפת לכסף שלנו תבוא ממקום אחר לגמרי

4תגובות
אישה מתעסקת עם ניירת וביורוקרטיה
ללא קרדיט

אם יש בשוק ההון ובעולם ההשקעות צמד מילים שעבר תהפוכות והחליף כמה פעמים את הנרטיב שלו, הרי הוא "דמי ניהול", או "עמלת ניהול". הסיפור מתחיל לפני עשרות שנים, כשרוב הציבור פשוט לא הבין דבר וחצי דבר בשוק ההון, וכלל לא חשב שביכולתו לנהל משא ומתן על התנאים בשוק ההון. עבור רבים, את החלטות קיבלו אחרים: המדינה או המעסיק הם שקבעו כיצד והיכן יתנהל החיסכון הפנסיוני שלהם, מבלי שתהיה להם השפעה על ההסדרים, התנאים והעמלות שהם משלמים. אחרים, שבכל זאת רכשו שירותים בשוק ההון, כמו קרנות נאמנות או תיק ניירות ערך, שוכנעו על ידי מכונת השיווק של שוק ההון שעמלות הן דבר משני, שתעריפיהן קשיחים, ושהשפעתן כמעט זניחה.

עבור מכונת הנרטיבים של שוק ההון, שהיא כנראה המשומנת ביותר מבין כל ענפי המשק, זו לא היתה מכירה קשה במיוחד. בתקופות שבהן הבורסה זזה מעלה או מטה באחוזים שלמים מדי יום, לא היה קשה להעביר לציבור את התחושה שדמי ניהול של 2%־3% לשנה הם עניין בעל משמעות משנית. ועובדה: עד לפני כעשר שנים, לא היססו מנהלים של חברות ניהול קרנות נאמנות לגבות מהלקוחות גם 4% לשנה, למשל כשהקרן נהנתה משיעורי תשואה גבוהים בעבר. הרי אם יכולת להראות שהרווחת 10%־%20 לשנה, מה זה כבר משנה אם המחיר הנוכחי של השירות הוא 1% או 3%? כמה מבתי השקעות, בהם למשל אנליסט ואלטשולר־שחם, ידעו היטב לגבות עמלות גבוהות בהווה על ההצלחות של הקרנות שלהם בעבר.

  • עמלות הניהול נחתכו בחמש השנים האחרונות בעשרות אחוזים
  • עמלות הניהול בישראל הן מהנמוכות בעולם
  • למנהלי ההשקעות בישראל אין הרבה "רווחי יתר"
  • בשל העלייה בגודל סל הצריכה, ירד מאוד חלקן של עמלות הניהול בהוצאה המשפחתית החודשית
  • שוק ניהול ההשקעות בישראל בקופות הגמל, בתי השקעות וקרנות הפנסיה, הוא תחרותי
  • הבעיות העיקריות של משקיע המבקש לצבור פנסיה נאותה הן שכר נמוך, הפרשה נמוכה לחיסכון שוטף ותשואות נמוכות – ולא דמי הניהול

עד שנת 2000 לערך הנרטיב בשוק ההון היה ש"עמלת הניהול" אינה גורם חשוב במיוחד לקבלת החלטות, אלא רע הכרחי שלא ניתן להשפיע או להתמקח עליו – קצת כמו דמי התיווך בעת שכירת דירה: מעצבן, אבל ככה זה. חותמים וזהו.

המציאות, כמובן, היתה שונה. לדמי הניהול הגבוהים היתה השפעה עצומה על התשואה של תיקי ההשקעות, וכללי הריבית־דריבית מבהירים שההשפעה הזו גדלה במהירות ככל שההשקעה היא לתקופה ממושכת יותר. עבור המשקיעים והחוסכים, דמי הניהול ושאר העמלות בשוק ההון היו קללה שאותה הם אפילו לא הבינו. לעומת זאת, עבור מי שמכר את השירותים הפיננסיים והתפרנס מדמי הניהול – הם היו דרך קצרה לרווחים גבוהים, וילה ברמת השרון וחיים נוחים.

כל זה השתנה לאחר שוועדת בכר הכריחה את הבנקים למכור את פעילות ניהול ההשקעות שלהם: קופות גמל וקרנות הנאמנות. מאחר שהוועדה עשתה עבודה חלקית, ולא דאגה ליצור מיד שוק תחרותי, נרכשו חברות אלו על ידי קומץ חברות ביטוח ובתי השקעות, בדרך כלל לאחר שאלו נטלו אשראי בנקאי בהיקפים גדולים כדי לגייס את הכסף לרכישה. לכן, בחלק מהמקרים, המנהלים החדשים מיהרו לעלות את דמי הניהול כדי לשרת את ההלוואות הללו. בניגוד לבנקים שידעו לקחת כספים מהלקוחות גם מניהול השקעות וגם מפעילויות אחרות, ולכן שמרו על דמי ניהול פחות או יותר קבועים, המעבר של קופות הגמל וקרנות הנאמנות אל בעליהן החדשים התבטא לא פעם בדחיפת שיעורי העמלות כלפי מעלה.

זה לא עבר בשקט. בעידודם של כלי התקשורת הכלכליים נוצר נרטיב חדש שלפיו בתי ההשקעות ומנהלי הכספים הם שודדים שגובים דמי ניהול גבוהים – ובעקבות כשלי ועדת בכר הם לא מהססים לעלות את דמי הניהול עוד יותר. אבל גם הסיפור הזה לא היה מדויק. דמי הניהול בקופות הגמל אמנם עלו לאחר יישום ההמלצות, אך לאחר גל ראשוני והתייצבות המערכת נפתחה תחרות בין בתי ההשקעות, משרד האוצר קבע תקרות לדמי הניהול בחלק מאפיקי החיסכון – ודמי הניהול החלו לרדת במהירות. כיום, הם כבר ירדו הרבה מתחת לסכום שנהגו הבנקים לגבות כשהם שלטו בשוק. בפועל, ועדת בכר היתה הצלחה: היא עצרה את השחיתויות וניגודי האינטרסים של הבנקים, שיכללה את השוק, ולפי כמה מחקרים אף סייעה לישראל לצלוח את המשבר הפיננסי של 2008 בנזק מוגבל, ביחס לארצות הברית ואירופה.

  • עמלות ניהול ההשקעות עלו לאחר ועדת בכר
  • כל פרומיל בעמלת ניהול שווה עשרות ומאות אלפי שקלים
  • עמלות הניהול הן הדבר הידוע היחיד ולכן חזות הכל

דבר אחד נותר מחילופי הנרטיבים הללו וחדר לתרבות הישראלית: דמי הניהול הם חשובים, כל פרומיל הוא קריטי, וכל ישראלי שמכבד את עצמו חייב לנהל מו"מ קשוח ולהפחית אותם כמה שרק ניתן. גם כותב שורות אלו הדגיש בחצי העשור האחרון את המסרים הללו. מול הנרטיב הזה מנסה אמנם תעשיית ניהול ההשקעות לשכנע שאיכות הניהול – כלומר התשואות המצטברות – חשובה יותר, אבל הציבור יודע שמנהלי ההשקעות אינם יודעים מתי השוק יעלה ומתי הוא ירד. הציבור הפנים שהעתיד לא ידוע – אך הוא יודע היטב כמה דמי ניהול ייגבו ממנו.

אלא שגם הנרטיב הזה כבר לא מתאים למציאות הפיננסית, ובהחלט ייתכן, אם התקשורת הכלכלית תדע להעביר את המסרים, שבעתיד הלא רחוק הסיפור יהיה אחר. כדי להבין מדוע הנה כמה עובדות שעליהן איש אינו חולק: דמי הניהול ירדו לרמה מהנמוכות מעולם. מעטים האנשים שמשלמים יותר מ־1% עבור ניהול השקעות, ורבים משלמים מחצית מכך. אם לפני 15 שנה דמי ניהול היוו חלק משמעותי מסל ההוצאה של משפחה ישראלית טיפוסית, הרי שבשל תנועת המספריים של הגידול בסל הצריכה מול הפחתת דמי הניהול, הם נהפכו לפריט משני בסל.

אם הנרטיב החדש יספר את הסיפור המדויק, הוא ידגיש עוד דבר: הבעיה של החוסכים כעת היא ששיעורי החיסכון – סכום הכסף שכל אחד מאתנו מפריש לחיסכון ארוך טווח מדי חודש – נמוכים מדי. זה פשוט: כל תחשיב שמרני מבהיר שבקצב החיסכון הנוכחי – אפילו אם דמי הניהול יירדו לאפס – החיסכון שיצטבר לא יאפשר למשפחה טיפוסית לשמור על רמת החיים הנוכחית שלה בגיל הפנסיה. במילים אחרות: בעתיד יאלצו רוב הגמלאים להוריד את רמת החיים שלהם בחדות ביום שבו יפסיקו לעבוד. לכן, הנה התחזית שלנו: בעתיד הלא רחוק, השיח הציבורי יפסיק לעסוק בדמי הניהול, ויעבור לדיון על גובה המשכורות, שיעורי ההפרשות לחיסכון, שיעורי התשואה השנתיים ומדוע ישראל אינה מספקת לאזרחיה שכבה נאותה של פנסיה ממשלתית, מעבר לדמי הזקנה של הביטוח הלאומי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#