מסך עשן - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרטיות

מסך עשן

הפרטיות צריכה לעבור את התהליך ההתפתחותי שעברה אחותה הבכורה, הזכות לחופש הביטוי. מזכותו של כל פרט לצעוק ככל העולה על רוחו אל הבנת הצורך בקיום שיח ציבורי עשיר ומתפקד

קשה להבין כיצד תקנות ארוכות, מעורפלות ועמוסות תתי־סעיפים של האיחוד האירופי, נהפכו להיות עניין שמדברים עליו במהדורות החדשות. אבל, כך קרה בחודש האחרון עם תקנות הגנת המידע והפרטיות (GDPR) שנכנסו לתוקף ברעש גדול. עם זאת, חייבים לשאול ביושר: האם באמת זוהי התקדמות כה משמעותית בהגנה על הפרטיות?

התקנות מציבות תפישה של פרטיות כשליטה של הפרט במידע המפורסם אודותיו. כלומר, המידע הוא שלי ואני היחידה שיכולה לקבוע מה יעלה בגורלו. אני אחליט מה הערך הכלכלי שלו עבורי, ומה אני מרוויחה או מפסידה אם אני מוותרת עליו. ארצה – אמכור אותו; ארצה – אתחרט ואדרוש למחוק את מה שמסרתי. זכותי, בגלל השליטה הזאת, לעיין במאגרים שיש בהם מידע שלי, ובוודאי שאסור לאיש לעשות פעולות במידע הזה שלא בהסכמתי.

יש רק בעיה אחת – זו פיקציה. אי אפשר לדבר על קבלת הסכמה לפגיעה בפרטיות בעולם שבו מידע מעובד בדרכים שונות ולמטרות שאת חלקן לא ניתן לצפות מראש. ידוע שאיש לא קורא את תנאי השימוש, גם אם הם כתובים בקצרה או באותיות גדולות. אנחנו מעדיפים להיות נבערים כי זה חוסך זמן, ריכוז ועצבים, והנטייה האנושית היא להיות אופטימיים ולחשוב ש"אין לנו מה להסתיר". אכפת לנו מהפרטיות, אבל בפועל, אנחנו מוותרים עליה בלי היסוס, בנימוק שממילא כל המידע אודותינו כבר בחוץ. לכן, עם כל מעלותיהן של התקנות החדשות, ההתמקדות בהן מחזקת שליטה מדומיינת שלנו במידע האישי אודותינו.

יותר מזה, במובן מסוים, התפישה של GDPR היא מסך עשן. הסיפור הגדול של הפרטיות הוא "מלכודות האוטונומיה" – היכולת להשתמש במידע אישי כדי לבנות פרופילים אישיותיים, פסיכולוגיים והתנהגותיים מדויקים באמצעות לימוד מכונה, ואז טרגוט חוזר של מסרים פרסומיים המתאימים בדיוק לצרכי הפרופילים האלה. כל זה בדרך שיוצרת תהליכי שכנוע בצורה אישית ותפורה לפי מידה, בעוצמה ובחודרנות חסרות תקדים.

אנחנו כבר מזמן לא בעידן מערכות ההמלצות על מוצרים של אמזון או בהצעות המסלולים של ווייז. אנחנו במקום שבו ויתור שלנו על קבלת החלטות מתמזג עם יכולות שכנוע חסרות תקדים, חלקן מצד מערכות כמו־אנושיות, המתבססות על המידע האישי הנצבר עלינו.

הטכנולוגיות הללו בעייתיות לאו דווקא בעולם של מכירת מוצרים ושירותים, אלא בעיקר אם מנצלים אותן כדי למכור רעיונות, לייצר "מלכודות אוטונומיה" לגבי אמונות ודעות, ובעצם להנדס בחירות. נכון, פרשת קיימברידג' אנליטיקה עדיין לא הוכיחה את קיומן של מערכות בינה מלאכותית מושלמות ומשכנעות, אבל זיהוי אנשים הפגיעים לשינוי דעה, התמקדות אישית וחודרנית בהם, ויצירת פרופילים התנהגותיים ורגשיים לצורכי בחירות הם הסיפור של התקופה שלנו. זה יהפוך את ההליך הדמוקרטי לחסר משמעות. לא (רק) הגודל של פייסבוק, חוקי הכוח האלגוריתמיים וההטיות של השיח הציבורי שהיא מייצרת מאיימים על הדמוקרטיה, אלא גם השימוש במלכודות האוטונומיה.

לכן, פרטיות בעולם דיגיטלי לא יכולה להיות רק זכות אישית של כל אחד לשלוט במידע על עצמו, אלא זכות שיש לה היבטים עבורנו כחברה. היא צריכה לעבור את התהליך ההתפתחותי שעברה אחותה הבכורה, הזכות לחופש הביטוי, מזכותו של כל פרט לצעוק ככל העולה על רוחו אל הבנת הצורך בקיום שיח ציבורי עשיר ומתפקד כדי שנוכל לנהל הליך דמוקרטי תקין. כך גם הפרטיות חייבת להתפתח מזכותו של כל פרט לסחור במידע אודות עצמו לזכות הקבוצתית להגנה מפני מלכודות אוטונומיה בהקשרים של בחירות.

נדרשת כאן התבוננות רחבה יותר מאשר זו של הדירקטיבה האירופית. בדיני התחרות צריך לפתח תפישות הרואות במידע פרטי שוק בפני עצמו, ורשויות התחרות יצטרכו להסתכל על העומק, הרוחב והריכוזיות של מידע פרטי המוחזק בידי גוף יחיד, לא משנה באיזה מוצר קצה הוא מגולם. למשל, האם נכון שחברה המספקת שירותי גלישה וטלוויזיה תתמזג עם חברת כרטיסי אשראי? האם נכון שחברה השולטת במיטות חכמות ויודעת לנטר את דפוסי העייפות שלי תשלוט גם במידע על תרופות שאני נוטלת?

באותה מידה דיני תעמולת הבחירות יצטרכו לקבוע סוגים של מידע אישי שאסור לעבד או להשתמש בו במסעות תעמולה. לדוגמה, לאסור על ראשי רשויות מקומיות להצליב מידע אודות אזרחים עם מידע מהרשתות החברתיות.

כדאי לזכור שפרטיות אינה רק שליטה או תנאי מוקדם למימוש הדמוקרטיה. פרטיות מיועדת להעניק לנו שלוות נפש, מתוך ידיעה שיש מרחבים שבהם איש אינו נמצא עמנו. בעולם שבו אנו מוקפים בחיישנים, שחלקם מגולמים באמצעות מכונות שהממשק שלהן אנושי עד אימה, עשוי להתפתח פה דור שלם של אנשים שיסבלו מחרדות, מעוררות פסיכולוגית בלתי נגמרת, ומתחושה שלעולם לא יעזבו אותם במנוחה. GDPR, עם כל הקסם הטמון בה, מבקשת לסייע לנו לשלוט במידע לאחר שכבר נאסף. אבל את המחירים הרגשיים האלה אפשר יהיה לחסוך רק אם נפסיק לאסוף כל כך הרבה מידע פרטי באופן כל כך אובססיבי, ורק כי זה אפשרי.

הכותבת היא עמיתה בכירה; ראשת התוכניות רפורמות במדיה ודמוקרטיה בעידן המידע במכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#