ותודה להורי שהביאוני עד הלום - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ותודה להורי שהביאוני עד הלום

המקצועות היוקרתיים והתובעניים באקדמיה הם אלה שאמורים להבטיח רווחה כלכלית, אך רוב הסטודנטים שלא מגיעים מהרקע הנכון, פשוט לא יכולים להרשות לעצמם את שנות הלימודים הארוכות שבהן אי אפשר לעבוד ולהתפרנס

4תגובות

מי שרוצים ללמוד מקצוע יוקרתי, רווחי ומבוקש כמו פסיכולוגיה, רפואה או ראיית חשבון, זקוקים להרבה זמן וכסף. אלה לימודים תובעניים וארוכים, המתמשכים הרבה מעבר לשנים הנדרשות לתואר ראשון רגיל, ואינם מאפשרים לסטודנטים לעבוד במקביל. לכן, באופן טבעי מנותבים אל המקצועות האלה מי שיכולים להרשות לעצמם ללמוד בלי לעבוד – כלומר, סטודנטים בעלי אמצעים. בשל מצב עניינים זה, המקצועות הללו, שבסופו של דבר אמורים להביא לרווחה כלכלית וליצור מוביליות חברתית, נשארים בידי אנשים מרקע דומה למדי. זהו מעגל סגור שבו רק סטודנטים עשירים ייהפכו לבעלי מקצועות יוקרתיים, ואלה שידם אינה משגת – יישארו מאחור, בפער גדול שאינו מצטמצם. אפשר לפרוץ את המעגל הזה בעזרת חקיקה נכונה, לעתים בעזרת מלגות של קרנות מסוימות, ובמקרים נדירים – בעבודה של שנתיים במחלבה.

טוב, אין באמת מסלול שעובר דרך מחלבה, אבל כדי להבין עד כמה המאמץ הדרוש מסטודנט שלא יכול להיעזר בהוריו מבחינה כלכלית כדי לשלם על לימודיו הוא מפרך, צריך לשמוע את סיפורו של צחי שרביט. הוא מתמחה בראיית חשבון בן 29, המתגורר בבית שאן. לאחר שהשתחרר מהצבא ולפני שהתחיל את לימודיו במכללת עמק יזרעאל ב־2012, עבד במשך שנתיים וחצי במחלבת טרה בצפון. "לא היה לי מימון מהבית לתשלומים על הלימודים. אני בא ממשפחה ברוכת ילדים, אנחנו שבעה אחים ואחיות, רובם אקדמאים שעשו מאמצים דומים. אחרי הצבא עבדתי שנתיים וחצי במחלבת טרה, חסכתי פרוטה לפרוטה וצברתי 100 אלף שקל. עבדתי הרבה כי ידעתי שכדי ללמוד צריך שקט נפשי כלכלי, ושאם ארצה להצליח בלימודים, לא אוכל לעבוד במקביל. ראיתי סטודנטים אחרים, שעבדו בסופי שבוע ונגררו למועדי ב', נכשלו בקורסים ופרשו.

דניאל בר און

"יותר מזה, מתוך 200 התלמידים שהלכו ללמוד חשבונאות, רק 23 המשיכו לשנת ההשלמה החוץ־אקדמית שבסופה הסטודנטים עוברים מבחני מועצה ומוסמכים כרואי חשבון. כל השאר העדיפו להתמחות בשיווק או במימון – תואר שלא מאפשר לך להיות רואה חשבון, ומסתיים אחרי שלוש שנים. השנה הרביעית המשלימה עולה כמעט כמו כל התואר, ולפעמים נמשכת יותר מ־12 חודשים, מאחר שדרושים חודשים ארוכים כדי להתכונן למבחן הלשכה, שלאחריו מקבלים תעודה. כל שנה אקדמית בתואר עולה 10־11 אלף שקל, והשנה הרביעית לבדה עולה כמעט 30 אלף. זה לא רק עוד כסף, אלא גם עוד יותר משנה שלא עובדים בה".

שרביט, שהיה תלמיד מצטיין בתיכון, אמנם קיבל מלגות – מלגה חלקית ממשרד החינוך בסך 4,000 שקל לשנה, ועוד מלגה של קרן גרוס בסך 5,000 שקל, בתמורה למתן שיעורים פרטיים במתמטיקה. אבל המוסדות האקדמיים, שלרוב מסייעים בשנים הראשונות במלגת דקאן, לא מממנים את השנה הרביעית. "רבים מהסטודנטים שבאים מרקע סוציו־אקונומי מוחלש מחליטים לוותר על שנת ההשלמות ולצאת מהאקדמיה ככלכלנים ולא כרואי חשבון, דבר שמשפיע על מסלול הקריירה שלהם ובעיקר על ההכנסות העתידיות שלהם", אומר תומר סמרקנדי, מנכ"ל קרן אייסף שייחודה בכך שהיא מעניקה מלגות לסטודנטים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ומלווה אותם לאורך לימודיהם האקדמיים עד לפוסט־דוקטורט.

ללא קרדיט

למעשה, ההוצאות היוצרות את הפער בין הסטודנטים שיש להם ואלה שאין להם מתחילות עוד הרבה לפני שהם מגיעים ללימודים גבוהים. "כיום מתייחסים לתואר ראשון באוניברסיטה כמעט כמו שהתייחסו פעם לתעודת בגרות, כאל משהו בסיסי שיש לכל אחד. מי שרוצים מקצועות רווחיים כמו פסיכולוגיה, רפואה או ראיית חשבון צריכים לעבור מסלול קשה, ובעיקר יקר – שמתחיל כבר בשלב הקבלה", אומר סמרקנדי. "צריך ציון פסיכומטרי גבוה מאוד, אז עושים קורס הכנה שעולה כמה אלפי שקלים. רבים צריכים לשפר בגרויות, גם זה עולה כסף. יש כאלה שעוברים שלושה מחזורים של שיפורים לפני שהם מתקבלים. אחרי זה, אם רוצים להתקבל לרפואה, למשל, עושים מבחן מר"ב, שזה מערכת מבחנים לקבלה ללימודי רפואה, גם הוא כמובן בתשלום.

"אחרי שמתקבלים יוצאים ללימודים לפרק זמן ארוך, שלא מאפשר השתכרות. בפסיכולוגיה קלינית נדרשת התמחות של שנתיים בשכר שבמקום ציבורי הוא כמעט התנדבותי, ובמקום פרטי מגיע ל־3,000 שקל בחודש. כדי להיות פסיכולוג קליני צריך ללמוד שלוש שנים לתואר ראשון, עוד שנתיים לתואר שני, ואז, אם אתה מאוד מהיר, הסטאז' אורך רק שנה – יחד זה שש שנים, רק של לימודים, ללא התמחות. המשמעות היא שאם אין לך תמיכה מהבית אתה פשוט לא יכול לעמוד בזה. כך, מי שמצליחים במסלול זה הם רק סטודנטים בעלי אמצעים שקיבלו תמיכה כספית מהוריהם; וגם אם הם אנשים אמפתיים וטובים, אין להם הבנה של קודים תרבותיים של קבוצות מסוימות בחברה.

"אני לא אומר שבקהילה האתיופית יכולים לטפל רק פסיכולוגים או עובדים סוציאליים ממוצא אתיופי, אבל היה יכול להיות נחמד אם היו אנשי מקצוע שהיו מבינים את הבעיות מהניסיון שלהם. בקרב עורכי דין מבקשים עכשיו שנתיים התמחות. אם יש יותר מדי עורכי דין ורוצים לסנן אותם, אפשר לעשות את זה לפי היכולת שהם מפגינים בלימודים, ולא רק לפי מי שיכול לעבוד ללא שכר במשך זמן רב יותר", אומר סמרקנדי.

 

"חי על כרטיס האשראי של אמא"

ע', אם לסטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי, מעידה שבזמן הלימודים בנה לא יכול לעבוד או לשכור דירה, וחי על "כרטיס האשראי של אמא", כדבריה. להערכתה, אם לסטודנט אין תמיכה מהבית – "אין סיכוי שיוכל לעשות את זה". לפי סקר של התאחדות הסטודנטים, הורים יעזרו לילדיהם הסטודנטים בתמיכה כספית של 15 אלף שקל לשנה בממוצע. "לסטודנטים שזקוקים למלגות כמו זו של אייסף, לא רק שאין התמיכה הזאת מההורים, אלא שלעתים קרובות הם אלה שעוזרים להורים שלהם", מסביר סמרקנדי.

נתוני הלמ"ס מיוני 2017 משקפים את המעגל שבו רק הורים בעלי אמצעים מאפשרים לילדיהם להגיע למקצוע יוקרתי, ואת הקושי לפרוץ אותו. כך למשל, לכשליש – 35.4% – מבעלי תואר ראשון במקצועות מתחום מדעי הרוח יש לפחות הורה אחד עם תואר אקדמי; אך הוריהם של 67.1% מבעלי תואר ברפואה הם בעלי תואר אקדמי. הוריהם של 55.8% ממקבלי התואר הראשון במשפטים מהאוניברסיטאות היו בעלי תואר אקדמי, לעומת הוריהם של 29.3% מבוגרי תואר ראשון במשפטים במכללות האקדמיות.

צחי שרביט

כאן נכנס עוד מרכיב – הפער בין האוניברסיטאות, המכללות הפרטיות והמכללות הציבוריות, המתוקצבות בידי המדינה. "המכללות הציבוריות עשו מהפכה. כשאמנון רובינשטיין היה שר חינוך הוא פתח בפריפריה מכללות אזוריות רבות בשכר לימוד של אוניברסיטאות (כלומר מסובסד), ואז מוסדות כמו ספיר שיגשגו. מצד אחר, נוצר איזה ריבוד. תואר באוניברסיטה או במרכז הבינתחומי, שמיצב עצמו כמוסד לימוד יקר, שאליה מגיעים כל המרצים הטובים ביותר, נחשב יותר מאשר תואר במכללות הציבוריות", מוסיף סמרקנדי.

לפי מרכז אדוה, המספק מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל, "בתחתית הפירמידה האקדמית מצויים תלמידי המכללות הציבוריות, שנפרשו ברובן בפריפריה, והמכללות האקדמיות להוראה; מעליהם שכבה של תלמידי מכללות פרטיות יוקרתיות, שרובן במרכז הארץ; ומעליהם שכבה מצטמצמת והולכת של תלמידי אוניברסיטאות מחקר, הממוקמות בארבע הערים הגדולות".

"כמי שלמדה ולימדה באוניברסיטת חיפה ומלמדת ועומדת בראש חוג במכללת עמק יזרעאל, אני יכולה לומר כי האחרונה לא נופלת בהישגיה וברמתה מהראשונה", אומרת ד"ר רחל רוסלנה פלטניק, ראש החוג לכלכלה וניהול במכללה האקדמית עמק יזרעאל. "זה הוכח סטטיסטית. רואים את זה בנתוני הלמ"ס, ביכולת ההשתכרות. כבר כמה שנים שמתוך 20 ומשהו סטודנטים שהולכים לשנת השלמה לראיית חשבון, כמעט כולם עוברים את המבחן. המכללות הן כמו חברות סטארטאפ – יעילות וגמישות יותר. זה חשוב שהן נמצאות בפריפריה, שכן צריך לחזק את ההשכלה בה.

"לצערי, הרוח הנושבת במל"ג היא בעד חיזוק האוניברסיטאות. לא פתחו את האוניברסיטה בגליל, אלא את זו באריאל. לא מאפשרים לנו לפתוח פקולטה למדעים מדויקים עם תארים. הנשיא של המכללה שלנו רוצה לפתוח מסלול לתואר MBA, אך התשובה הרשמית של המל"ג היא שלא פותחים. לא ברור מה הרציונל. לא היתה הערה ספציפית שאנחנו לא מספיק טובים. בדו"ח איכות שבחן את החוגים לכלכלה וביקר קשות את האוניברסיטאות, קיבלנו שבחים, גם ברמה הבינלאומית וגם המקומית, והסטודנטים שלנו הם מגוונים יותר ובאים מרקעים שונים וגילאים אחרים".

כמו שרביט למשל. הוא הגיע ללימודים בגיל מבוגר יותר ובמצב משפחתי שונה מזה של סטודנטים במרכז. "קצת לפני שהתחלתי ללמוד התחתנתי. אשתי סיימה את לימודי ההוראה שלה. בסוף שנה א' נולד לנו הילד הראשון, בסוף שנה ג' הילד השני. חודש לפני בחינות הלשכה נולד הילד השלישי. את שנת הלימודים הרביעית עשיתי בחיפה. אני גר בבית שאן, הנסיעה לשם היא בת שעה וחצי לכל כיוון, ובתחבורה ציבורית עוד יותר מזה. הייתי מקושש כמה שקלים בשביל דלק מההורים. לא יכולנו לשלם שכר דירה אז גרנו אצל ההורים של אשתי, שדחפה אותי ואפשרה לי ללמוד מהבוקר עד תשע בערב. על כל הלימודים שלנו והגנים של הילדים שילמנו בעצמנו. אבל סיימתי, ובציון טוב. לפני חצי שנה קנינו בית בבית שאן, ואני עובד במשרד ראיית חשבון גדול ונחשב בעפולה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#