"אם מכונה אומרת לכם שהיא מודעת - אל תאמינו" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אם מכונה אומרת לכם שהיא מודעת - אל תאמינו"

הגיע הזמן למצוא חושים שלא ידענו עליהם ולחוש דברים שמעולם לא הרגשנו, אומר ד"ר דייוויד איגלמן, מדען מוח שדילג מהתחום האפור של האקדמיה אל סטארטאפ משלו

תגובות

הכוכב החדש של המוח הוא ד״ר דייוויד איגלמן. מדען המוח היהודי מאוניברסיטת סטנפורד מוציא בשנתיים האחרונות את התחום האפור הזה משלוותו האקדמית. זה התחיל עם Sum, אוסף סיפורי מדע בדיוני קצרים שחיבר, ונהפך לרב מכר. אחר כך הגיעה The Brain, סדרה בת ששה פרקים שיצר והגיש על הנעשה במוחנו. הסדרה שודרה ברשת PBS וזכתה לפופולריות מפתיעה. ואז החלו ההופעות הטלוויזיוניות, שערי המגזינים, ואיתם הביקורת מצד הקולגות שלא מקבלים את תחזיותיו וניתוחיו, ובעיקר מתקשים לפרגן לפרויקט השאפתני הנוכחי שלו: איתור חושים אנושיים חדשים. החוש הראשון אמור לאפשר לחירשים לשמוע. כלומר, להחליף את חוש השמיעה במשהו אחר, אלטרנטיבי, מה שהוא מכנה ״שמיעה מלאכותית״.

ב־2015 זה היה רק רעיון, עוד רעיון, שהופיע בהרצאה שהעביר איגלמן באירוע של TED בוונקובר. הוא הסביר שם בפשטות כי באותו אופן שבו המוח יודע לתרגם אותות קוליים שונים למשמעות, ניתן לאמן אותו לתרגם סוגים שונים של רטט, ולצקת בהם משמעות. הוא הציג התקן לביש (אפודה) משוכלל, עם 32 אזורי רטט שונים, שיוכלו לתרגם כל צליל לסוג אחר של תחושה. זה היה רעיון ראשוני, אבל בירידה מהבמה תפסו אותו המשקיעים. 4 מיליון הדולרים הראשונים גויסו במהירות; הוא הקים את NeoSensory, ונהפך רשמית מאיש אקדמיה לסטארטאפיסט.

Stephanie Berger

אנחנו נפגשים במשרדי החברה בפאלו אלטו, שם עובדים 20 אנשי הצוות שגייס איגלמן. את הראיון הוא עורך עם רגליים על השולחן, תוך שהוא מתעסק עם שלל הצעצועים והגאדג׳טים שבחדר, לא מדלג על אף קלישאת מדען תזזיתי וחסר מנוח. האפודה שהוצגה בהרצאת TED ההיא נזנחה מעט, ונהפכה לפרויקט צדדי, שאמור לשמש גיימרים במשחקי מציאות מדומה (VR). ״מי שמשחק עם זה יכול להרגיש שהוא נתקע במשהו במהלך המשחק, שזרקו עליו משהו, או אפילו שיורד עליו גשם. יש כבר גרסת בטא של האפודה והתגובות טובות״, אומר איגלמן.

את הפרויקט המרכזי הוא עונד על ידו הימנית: צמיד רוטט, שנראה דומה למדי לפיטביט או כל התקן לביש ספורטיבי סטנדרטי. אלא ש־Buzz, הצמיד המדובר, לא משמש לספירת צעדים או חישובי קלוריות. הוא כולל שמונה אזורי רטט שאמורים לעשות כמעט את כל מה שהאפודה המסורבלת יותר הבטיחה. ״דיברתי הרבה על האפודה, אבל זה היה רק מאחר שבאותה תקופה עדיין לא חשבתי על הצמיד. התברר לנו שאנשים מעדיפים משהו פשוט ונוח יותר, שאפשר להסתובב אתו בקלות, גם אם הוא מאפשר להגיע לרזולוציות פחות גבוהות מאלה של צלילים. מקבלים מגוון גדול מאוד של תחושות גם כשיש רק שמונה אזורי רטט. אין ספק שזה יהיה המוצר הפופולרי שלנו״.

איך בעצם הצמיד עובד?

״בתור מדען מוח תמיד ידעתי שלמוח לא אכפת איך המידע מגיע אליו. צלילים, אוויר, מולקולות – כל דבר בעצם – הכל נהפך לפעילות אלקטרוכימית והמוח מחליט מה לעשות עם המידע. ככל שהבנתי את זה, הגעתי למסקנה שאפשר להכניס למוח מידע בדרכים חדשות, שעדיין לא ניסו. הצמיד הזה אמור להפוך צלילים שונים לרטט. קולות כמו דפיקה בדלת, אזעקה, נביחה של כלב, וגם דברים מורכבים יותר כמו מילים ומשפטים. כל דבר יתורגם בזמן אמת לסוג אחר של רטט שהמוח ילמד לתרגם״.

neosensory.com

זה נשמע קצת פשטני, במיוחד כשאנחנו יודעים כמה המוח מורכב.

״המוח באמת מסובך, אבל מה שאנחנו עושים די פשוט. לא משנה איזה סוג של נתונים אתה מכניס למוח, צריך ללמד אותו לתרגם אותם. טכנולוגיות למידה עמוקה מאפשרות כיום לפרק כל צליל בזמן אמת לסוג מסוים של רטט שהמוח ילמד לתרגם״.

כמה זמן לוקח למוח ללמוד את השפה החדשה הזאת?

״זה תלוי בסיטואציה. יש דברים אינטואיטיביים כמו נביחה של כלב, דפיקה בדלת שנקלטים באופן כמעט מיידי. דברים מורכבים יותר כמו מלל או נתונים דורשים יותר זמן, וזה גם מאוד משתנה מאדם לאדם, אין תשובה אחת לזה״.

אני עונד את הצמיד ומרגיש את הוויברציות שנלוות לכל צליל שנשמע בחדר, אבל המוח שלי לא מתרגם אותן לכלום. איגלמן מסביר שנדרש תרגול ושהשימוש אינטואיטיבי הרבה פחות עבור אנשים שומעים. ״כמעט 500 אנשים כבר ניסו את זה והתגובות מצוינות. אפילו למדנו שהצמיד עוזר לחירשים בזמן שהם קוראים שפתיים, והופתענו לגלות שהם אוהבים להקשיב איתו למוזיקה. כשחושבים על זה, זה לא מאוד שונה מלשמוע מוזיקה אלקטרונית, שהיא בעיקר ביטים״.

גרסת בטא פתוחה של Buzz שוחררה בחודש שעבר, והמוצר הסופי צפוי לצאת לשוק בדצמבר עם תג מחיר של 389 דולר. ״אנשים משלמים 1,000 דולר כדי להשתיל את מכשיר השמיעה הפשוט ביותר. הצמיד שלנו זול וטוב הרבה יותר. מעבר לזה, מאחר שאנחנו משחררים גרסה פתוחה שמיועדת למפתחים, אנחנו צופים שיימצאו לצמיד גם שימושים נוספים. חשבנו כבר על מאות שימושים, אפילו ערכנו ניסיונות עם מפעילי רחפנים שיכולים להרגיש באמצעות הצמיד את תנועת הרחפן. כשזה ייצא החוצה, יגיעו עוד אלפי רעיונות״.

כאמור, הצמיד הוא רק שלב ביניים, תחנה בדרך לאיתור החושים האנושיים החדשים. ״אנחנו מתמקדים כרגע בפתרון לחירשים מסיבות עסקיות, זה משהו שיש בו צורך ושוק אמיתי. אבל אחרי שאסיים עם זה אחזור למטרה המקורית, למצוא את החוש השישי הזה שכולם יוכלו להרגיש״.

איך בכלל יודעים שמדובר בחוש חדש?

״כשמרגישים חוויה חדשה, משהו שלא היה אפשר להרגיש קודם. כשמזינים מידע חדש למוח והוא מתרגם אותו לחוויה פנימית חדשה, זה בעצם חוש חדש. הרי גם חוויה של ריח זה משהו שהמוח מתרגם״.

John P. Johnson / באדיבות

זה באמת ריאלי?

״ריאלי מאוד. אני חושב שאנחנו רחוקים משם שנה אחת בלבד. אף אחד פשוט לא ניסה את זה מספיק. זה קשה ומסובך יותר ממה שחשבתי, ודורש יותר זמן מההערכות המוקדמות שלי, אבל זה יקרה״.

מה נעשה בעצם עם החושים החדשים האלה?

״אם התיאוריה שלי נכונה, אז בעוד עשר שנים נהיה בעולם שבו אנשים שונים מרגישים דברים שונים, וזה אולי יהיה אפילו קצת מוזר. תחשוב על זה שאתה מרגיש משהו ולא יכול לחלוק את ההרגשה הזאת עם מישהו אחר, קשה לדעת לאן זה יילך, אבל יהיו לבני האדם תחושות חדשות״.

הקולגות שלך סקפטיים. הם טוענים שהמוח מורכב מדי ושהתיאוריות שלך לא מציאותיות.

״אני נותן אפס קרדיט לאנשים האלה. אני מנסה משהו, והם רק יושבים בצד ומדברים. יכול להיות שבסוף זה לא יעבוד והתיאוריות שלי יתבררו כמטופשות. אני לא חושב שזה יקרה, אבל כדי לדעת מי צודק צריך לנסות את הדברים״.

איגלמן, בן 47, גדל בניו מקסיקו, ובגיל 20 הגיע לישראל והתנדב בצה״ל (״לא היה לי סיווג גבוה, אז עשיתי עבודה משרדית בבסיס חיל אוויר באזור המרכז״). אחר כך ניסה את מזלו כסטנדאפיסט ותסריטאי, השלים תואר בספרות, ואחר מכן פנה למדעי המוח. במשך 13 שנה שימש עוזר פרופסור בבית הספר לרפואה Baylor ביוסטון ובמהלכן פרסם יותר מ־100 מאמרים מדעיים ובנה את תדמיתו התקשורתית.

כיום הוא משמש גם היועץ המדעי של "ווסטוורלד", הסדרה המצליחה של רשת HBO. ״זה אמנם מדע בדיוני, אבל ליוצרים חשוב מאוד שהמדע הבדיוני שלהם יבוסס על משהו. אני מדבר איתם על רובוטים, על האפשרויות שלרובוטים תהיה מודעות, על היכולות האמיתיות שיש כיום ולאן הדברים הולכים. בגלל הפופולריות של הסדרה הזאת, התעורר דיון ציבורי רחב על הנושאים האלה. גיליתי שדרך מדע בדיוני אפשר לתקשר רעיונות מדעיים. אנשים הרי לא קוראים מאמרים אקדמיים. לכן אני עובד עכשיו על עוד ספרי מדע בדיוני. עד כמה שזה יישמע מוזר, לשילוב הזה בין מדע לבדיון יש הרבה ערך״.

מה אתה אומר ליוצרי "ווסטוורלד" בשאלה עד כמה אנחנו רחוקים מפיתוח ישויות עם מודעות?

״כמדען מוח אני מסתכל על המוח כעל מכונה. תיאורטית, אין סיבה שלא יהיה אפשר לייצר מכונה כזאת, ואז לכאורה אין בעיה לייצר מכונות עם מודעות. אבל לדעתי אנחנו עדיין רחוקים מאוד משם, אי אפשר אפילו להעריך אם ומתי זה יקרה. אנשים ימשיכו לנסות לבנות מכונות שיתבססו על עקרונות של המוח, אבל גם אם רובוט אומר לך שהוא מודע, אל תאמין לו״.

אתה לא שותף לפחד מהשתלטות הרובוטים?

״אני ממש לא שותף לדאגות של אילון מאסק. הבינה המלאכותית שיש כרגע טובה מאוד כדי לסווג דברים, לזהות תמונה של חתול ולזהות תמונה של כלב, ולבצע חישובים מורכבים. אבל אין לה רצונות או יכולות חשיבה, אפילו ברמה של ילד קטן. הילד שלי יודע לעשות מניפולציה על אנשים כדי לקבל מה שהוא רוצה, יש לו רצונות, הוא מבין ניואנסים. הבינה המלאכותית רחוקה מזה מאוד, אין לה אפילו רצונות משלה ואני לא רואה את זה קורה. אולי נדבר עוד עשר שנים ואני אופתע, אבל לא כרגע״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#