אני טרזן - את ג'יין - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אבא דיגיטלי

אני טרזן - את ג'יין

"קום מהספה ותתחיל לנקות את החדר שלך", אני נוזף בבן ה–15, והוא, כמו מתעלם ממני, כבר סוגר עסקות אפלות עם קבלנית המשנה שלו. "אוקיי גוגל", הוא מגיב באנגלית, "תפעיל בבקשה את השואב אבק"

תגובות

כאילו לא חסרה סמכות הורית בתא המשפחתי הצפוף שלנו, בשבועות האחרונים הצטרף לבית קול סמכותי חדש. עם אנגלית משובחת וחוש הומור דקיק, ג'יין נהפכה לבת בית, וחדרה מהר מאד לשגרה הנינוחה (אך העצבנית למדי) שלנו.

"ג'יין, תעירי אותי בשעה שש וחצי בבוקר". "ג'יין, תפעילי את נטפליקס על פרק 3 בעונה השנייה של 'דברים מוזרים'". "ג'יין, איזה מסעדות סושי עושות משלוח בשעות כאלה?". וגם, "ג'יין תשמיעי מוזיקה וג'יין תפעילי את השואב אבק וג'יין... וג'יין וג'יין". והיא לא מתרגשת משום דבר: לא מהטון האדנותי שמסתנן לקולו של בן ה־12 ולא מהניסיונות החוזרים ונשנים של בת ה־8 להתבטא באנגלית בסיסית ביותר. ג'יין נכונה לשרת ולהיענות לכל פקודה שהיא מסוגלת למלא; ואם היא לא יכולה לעשות זאת או לא מבינה את הפקודה, היא יודעת להבהיר היטב. "סליחה, לא הבנתי אותך תוכלי לחזור על בקשתך...זאת משימה שאיני יכולה לבצע", וכך הלאה, שלל תגובות אנושיות לכאורה.

ג'יין היא כמובן העוזרת האישית של גוגל – גוגל הום – ואנחנו לא באמת פונים אליה בשם הזה, אלא פותחים כל בקשה במילים "אוקיי גוגל". אבל מבחינתנו היא ג'יין, על שם חברה טובה שלה שליוותה אותנו בכבישי ארצות הברית לפני כשנתיים. כל כך חיבבנו את ג'יין של ווייז, עד שמרוב געגוע אליה החלטנו להנציח אותה בגוגל הום החדש שלנו. בהשוואה לקולגות הישראליות שלהן, לעוזרות הקוליות האמריקאיות יש אופי ידידותי ועליז יותר. הן אמנם סמכותיות ונחרצות, אך יחד עם זאת הן לבביות, חייכניות אפילו. אפשר ממש לשמוע את החיוך בקול שלהן.

גוגל הום
גוגל

בוועידת המפתחים האחרונה של ענקית הטכנולוגיה, במאי, הציגו בכירי גוגל גרסאות מתוחכמות ומפותחות יותר של העוזרות הקוליות שישולבו בקרוב במכשירים עם מערכת ההפעלה אנדרואיד.

בפרזנטציה מדהימה הדגימו אנשי החברה כיצד מצליחות מערכות הבינה המלאכותית להזמין בטלפון תור במספרה או שולחן במסעדה. המערכת הגיבה לדוברים בצד השני של הקו ביעילות מדהימה ודילגה על מכשולים ענייניים ועל בעיות מבטא של בני השיח שלה. באותו אירוע נחשפה גם טכנולוגיה חדשה שתאפשר לגוגל לסנתז כל קול מדגימות של מילים לא רבות – כדי להשיב לבעלי גוגל הום בקולם של סלבריטאים.

נראה שכל הצדדים יצאו נשכרים מהאינטראקציה הזאת: בעל המכשיר קיבל שירות מהיר ויעיל, נותני השירות בצד השני של הקו קיבלו יחס טוב מלקוח אדיב, ואילו גוגל התקדמה עוד צעד לעבר מימוש חזון "העולם ללא חיכוך" שלה.

גוגל כבר מזמן אינה ענקית החיפוש, או מפעילת שירותי מייל או אפילו פלטפורמת הפרסום הגדולה בעולם. בשנתיים האחרונות גוגל היא יותר מפלצת בינה מלאכותית, ועיקר משאביה מופנים לשדרוג והעצמת יכולותיה בתחום הזה – הכל כדי לצמצם את החיכוך בין הצרכן לבין המוצר שבו הוא חושק. מוצר הוא לא רק קצף גילוח או ארוחה סינית. גם שיר ביוטיוב, תוצאת חיפוש והפעלת המזגן הם מוצר קצה צרכני שהדרך אליו צריכה להיות הקצרה והמהירה ביותר, ועבור החברים הצעירים יותר בחבורה, העובדה הזאת כבר מובנת מאליה.

"קום מהספה ותתחיל לנקות את החדר שלך", אני נוזף בבן ה־15, והוא, כמו מתעלם ממני, כבר סוגר עסקות אפלות עם קבלנית המשנה שלו. "אוקיי גוגל", הוא מגיב באנגלית, בקול צרוד של מתבגר, "תפעיל בבקשה את השואב אבק". "לא לא לא!". אני צועק עליו. הרי גם אני יכול לתת את הפעולה הקולית הזאת. אבל כדי שהרובוט יבצע את העבודה שלו, קודם אתה צריך ללקט את הגרביים שמפוזרים בחדר, להרים את הכיסאות, להזיז את השולחן כדי שהרובוט ייכנס לכל פינה ולהחזיר לארון את כל השטויות שפיזרת בכל רחבי החדר.

הנער מביט בי במבט מזועזע ולא מבין מה לעזאזל אני רוצה ממנו. הרי גוגל הבטיחו לו עולם ללא חיכוך, עולם מושלם שבו הוא רובץ על הספה והכל מסביבו מסתדר בעצמו. זאת לא סוגייה מוסרית של אדנות או משילות, ואפילו לא שאלה של פינוק – כך הצעירים תופשים את המציאות. כך גוגל, אמזון ונטפליקס בונות מחדש את מקומו של האדם במרחב. הרי ג'יין היא חברה, חלק מהמשפחה, והתפקיד שלה הוא לעזור לנו היכן שהיא יכולה. "מה ההיגיון בלבצע כל כך הרבה פעולות עד שמישהו ינקה במקומי את החדר?".

אולי בגרסה הבאה שגוגל תפיץ נוכל להחזיר לעצמנו את שאריות הסמכות ההורית, שנלקחות מאיתנו חתיכה אחרי חתיכה. אולי פשוט נשכפל את הקול של אחד מאיתנו ובמקום ג'יין – אנחנו נענה לילדים. אולי אז הם יקשיבו סוף סוף גם להורים ולא רק לעוזרים קוליים שבוקעים מגרונן של אינטליגנציות מלאכותיות, ידידותיות וחייכניות ככל שיהיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#