תתנתקו מנתניהו, טראמפ, ימין ושמאל - ותחשבו על הארווי ויינשטיין, הבנות והאחיות שלכם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תתנתקו מנתניהו, טראמפ, ימין ושמאל - ותחשבו על הארווי ויינשטיין, הבנות והאחיות שלכם

כמו הדמוקרטיה, העיתונות שונה דרמטית מהאידיאל שלה. אבל החלופה בדמות עיתונות חלשה, מסורסת ומפוחדת שמשרתת עמדות כוח היא מרשם בדוק לקריסת הדמוקרטיה

70תגובות
 הארווי ויינשטיין. יתכן שבעוד עשור נביט לאחור על הרגע שבו הופל ויינשטיין כאחד הרגעים החשובים בהיסטוריה של התנועות לזכויות אדם
בלומברג

ביום שישי האחרון של מאי, בשבע בבוקר שעון ניו יורק, עבר רעד בגופן של עשרות נשים, רובן שחקניות ועובדות בהוליווד. רעד מלווה בשמחה ובתחושת ניצחון. היה זה כאשר המפיק הארווי ויינשטיין נעצר והובא לשחרור בערבות בבית המשפט במנהטן. במשך שלושה עשורים ויינשטיין הטריד, השפיל וייתכן שגם אנס עשרות נשים בתעשיית הקולנוע. כל הניסיונות לחשוף את מעשיו נכשלו. הכוח האדיר שלו בהוליווד, כלבי הדוברמן שלו בעיתונות, בעריכת הדין ובעולם היח"צנות, היו יוצאים להתקיף לאיים ולהפחיד כל מי שניסה לחשוף את מעשיו.

את ויינשטיין הורידו לבסוף מבמת ההיסטוריה שלושה עיתונאים שעובדים בשניים מהעיתונים הוותיקים בארצות הברית: "ניו יורק טיימס" ו"ניו יורקר". במשך חודשים עברו העיתונאים שלהן אישה אחר אישה, וניסו לשכנען לחלוק את סיפוריהן. חשיפת ויינשטיין הגיעה בעיתוי מיוחד ונהפכה תוך שבועות לזרז להקמתה של תנועת MeToo#, שמבקשת לשנות נורמה מושרשת ברוב התרבויות בעולם מאז ומעולם: גברים בעלי כוח המנצלים נשים. ייתכן שבעוד עשור נביט לאחור על הרגע שבו הופל ויינשטיין כאחד הרגעים החשובים בהיסטוריה של התנועות לזכויות אדם.

מימין: רונאן פארו, מייגן טווהי וג׳ודי קנטור, מקבלים את פרס פוליצר על חשיפת הסיפור, בחודש שעבר
Bebeto Matthews/אי־פי

הנשים שוויינשטיין הטריד יכלו להתלונן נגדו, אבל רובן נמנעו - וכאשר עשו זאת נגמרה הפרשה בהסכם שתיקה או בסגירת התיק, וויינשטיין היה חופשי לאמלל עוד ועוד נשים. בסוף, היה זה העיתון - המוסד הדמוקרטי שנהפך בשנים האחרונות לשק חבטות של פוליטיקאים, בראשם דונלד טראמפ - ששבר את קשר השתיקה. אנשי ה"פייק ניוז", כפי שהם מכונים על ידי פוליטיקאים ואנשי כסף וכוח, הם ששמו קץ לשלטונו של ויינשטיין, והביאו להצתת תנועה חברתית שנותנת תקווה למאות מיליוני נשים בעולם.

האמון בעיתונות בארצות הברית ובמקומות רבים בעולם נמצא בשפל. הראשונים שאחראים לכך הם העיתונאים עצמם. חלק גדול מהעיתונות משרת את עמדות הכסף והכוח. לעתים קרובות אין למיליארדרים, אנשי העסקים המחוברים לפוליטיקאים שהם בעלי העיתונים והערוצים, שום עניין לחשוף את חבריהם, שותפיהם או לפתוח במלחמה עם אנשים השייכים למעגלים החברתיים שלהם.

כמו הדמוקרטיה, העיתונות שונה דרמטית מהאידיאל שלה. כפי שהדמוקרטיה היא שיטת שלטון גרועה, אבל הטובה ביותר בהשוואה לחלופות, כך גם העיתונות היא מוכת הטיות, אינטרסים, מחדלים ורשלנויות, אבל החלופה של עיתונות חלשה, מסורסת ומפוחדת שמשרתת עמדות כוח היא מרשם בדוק לקריסת הדמוקרטיה. הציבור שמריע לפוליטיקאים ולמיליארדרים המשתלחים בה לא תמיד מודע לכך שהראשונים ליהנות מעיתונות חלשה הם אותם בעלי כוח בממשלה ובעסקים, שללא חשיפת מעשיהם וקשרי ההון־שלטון שלהם, יוכלו לנצל, להשפיל ולבזוז את האזרחים, הצרכנים, המשקיעים ומשלמי המסים.

עליית האינטרנט הביאה תועלת דרמטית לציבור הרחב והפכה את המידע לנגיש וזול למיליארדי אנשים. במדינות שבהן נשלטה העיתונות על ידי קומץ ערוצים ועיתונים ממשלתיים או פרטיים ששירתו את עצמם, פתח האינטרנט לציבור דרכים חדשות ומלהיבות להתבטא ולתקשר. אולם האינטרנט עשוי גם להנחית מכה כואבת על אותם ארגוני חדשות שמבקשים לבצע תחקירים ולבקר את האנשים בעמדות הכוח. האינטרנט בכלל, והריכוזיות שנוצרה בו בשנים האחרונות בפרט, פוררו את המודל העסקי של רבים מהעיתונים ובהדרגה גם מפרקים את מודל ההפצה שלהם. הקריסה הזאת רק מצטרפת למצב שהיה קיים עוד לפני האינטרנט - תחקירים עיתונאיים על מיליארדרים ובעלי עוצמה שלטונית הם השקעה יקרה ומסוכנת שחושפת את מבצעיה לתביעות, הטרדות ואיומים. גם אם לחלק מהתחקירים יש תועלת אדירה לחברה כולה - בעיקר ההרתעה שהיא מייצרת מול גורמים השולטים בכסף ציבורי ובקביעת כללי המשחק - העיתון-החוקר לא ייהנה ברוב המקרים מנתח משמעותי ולפעמים גם לא מנתח קטן מהתועלת הזאת.

מטה הניו יורק טיימס בניו יורק
Bloomberg

העיתונות החוקרת היא ברוב המקרים מוצר שהכלכלנים מכנים "ציבורי", ויש פער גדול בין התועלת הפרטית של מי שמייצר אותו לתועלת הציבורית של מי שצורך אותו. העובדה שרבים מהעיתונים נגועים באינטרסים פוליטיים וכלכליים מקשה על מי שרוצה לשמר את המוסד הדמוקרטי הזה.

פשיטת הרגל של אליעזר פישמן בשנה שעברה, שחשפה כיצד היה העיתון "גלובס" שייך דה־פקטו לבנקים במשך כעשור; תיק 2000 שחשף את התרבות המושחתת של בעלי "ידיעות אחרונות", נוני מוזס; ותיק 4000 שחשף את השיטה של השחתת מערכות עיתונים כדי לקדם אינטרסים כלכליים ופוליטיים באמצעות רגולציה - כל אלה הביאו לתחושת קבס ובוז של הישראלים כלפי העיתונות. השאלה היא לאן נלך מכאן - האם נקבל כחברה את העובדה שעיתונים משרתים עמדות כוח וכסף, ונמשיך לצרוך אותם יחד עם התעמולה והיח"צנות של פוליטיקאים וחברות שעוקפים את העיתונות דרך הרשתות החברתיות - או שנפעל יחדיו לנקות את העיתונות ממוקדי השחיתות ונחשוב יחדיו כיצד לשמר את המוצר הציבורי החשוב הזה. כאשר אתם ניגשים לחשוב על זה, תתנתקו לרגע מנתניהו, טראמפ, ימין ושמאל - ותחשבו על ויינשטיין ועל הבנות, האחיות, הנכדות והאחייניות שלכם.

אליעזר פישמן
עופר וקנין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#