ניחוח של מרד - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניחוח של מרד

לא צריך לדחות את טכנולוגיות המידע באופן גורף או להימנע לחלוטין משימוש ברשתות חברתיות כדי להבין שיש לנו בעיה

תגובות

טד לקח את הדברים עד לקצה – ואז המשיך עוד.

הוא נולד בשיקגו ב־1942, וכבר בגיל מוקדם התברר שמנת המשכל שלו היא 167. "מעולם לא ראיתי אדם בעל מוח מבריק כמו שלו", אמרה עליו מישהי שגרה בשכנות אליו. האקדמיה היתה כמובן כר פורה לאדם יוצא דופן כמוהו, ובגיל 25 הוא נהפך לעוזר הפרופסור הצעיר ביותר בחוג למתמטיקה של אוניברסיטת ברקלי.

כשנתיים מאוחר יותר חלה תפנית. ב־1969 הוא עזב את ברקלי ושב לבית הוריו. בתוך תוכו הוא החל לפתח רעיונות אחרים לחלוטין. המטרה שלו היתה לנסות ולחיות ללא כל השירותים הרגילים של החברה המודרנית, ובתחילת שנות ה־70 הוא בנה לעצמו באינדיאנה בקתה ללא חשמל ומים זורמים, והחל ללמוד טכניקות הישרדות שיאפשרו לו להיות לחלוטין בלתי תלוי בסביבה או בטכנולוגיה. לימים פיתח קריירה נוספת: טד, ששמו המלא טד קצ'ינסקי, מוכר כיום לציבור בארצות הברית ובעולם כולו כ"יונבומבר" (Unabomber), ובמשך שני עשורים פעל כרוצח סדרתי – עד שנתפס. אולם מעלליו אלה אינם מענייננו הפעם. מה שרלוונטי יותר לנושא שבו נעסוק כאן הוא שקצ'ינסקי נחשב עד היום אחת הדמויות המזוהות ביותר עם דחייה מוחלטת של קידמה טכנולוגית.

Archiv Gerstenberg / ullstein bi

ראשיתה של תנועת ההתנגדות לטכנולוגיה בימי המהפכה התעשייתית, בתחילת המאה ה־19. קבוצה של פועלים במפעל טקסטיל בבריטניה ביצעה אז פעולות חבלה במכונות אריגה, שלטענתם של הפועלים היו עתידות לגזול את פרנסתם. שמה של התנועה, ה"לודיטים" (Luddites), נגזר משמו של מנהיגה, נד לוד, פועל מהעיר לסטר (אף כי יש הטוענים כי לא היה אדם כזה, וכי מקור השם אחר). אמנם המניע הרחב שיוחס לקבוצה זו – רצון לעצור את הקידמה – אינו מדויק, אבל ברבות השנים גברה האגדה על העובדות, וכיום כשאומרים "לודיטים" הכוונה היא לאנשים המתנגדים עקרונית לחדשנות טכנולוגית.

קצ'ינסקי אינו שגריר טוב של האידיאולוגיה הלודיטית, ולא רק בגלל היותו רוצח סדרתי, אלא גם מאחר שיחד עם ההתנגדות לטכנולוגיה הוא דחה את הסביבה האנושית בכללותה. זה לא אומר שההסברים שלו היו נטולי היגיון. כך לדוגמה, הוא תיאר מצב שבו הטכנולוגיה תגרום לדלדול של משאבי הטבע. לפיכך אפשר למצוא הקבלות בין לודיזם לבין ההתנגדות לגלובליזציה: שתיהן רואות קשר ישיר בין קידמה טכנולוגית לנסיגה בסביבה – גם הפיזית וגם האנושית. לא צריך גם לעשות שמיניות באוויר כדי למצוא דמיון לתפישה שלפיה הטכנולוגיה (יחד עם תרבות עסקית) יצרה חברה שבה יש עודף ניכר של צרכנות.

ללודיטים יש טענה נוספת שלא קל לדחות על הסף: יותר מדי פעמים, הם טוענים, האנושות מאמצת טכנולוגיות חדשות מבלי שההשפעות שלהן נבדקו. אנחנו הרי מכירים מקומות שבהם קנה המידה הזה מיושם בקפדנות: פיתוח תרופות. רגולטורים בכל העולם מעבירים את חברות התרופות מבחנים מקיפים לפני שהם מתירים להן להכניס תרופה לשוק. במידה מסוימת זה נכון גם לתחומים אחרים, כמו מזון ותחבורה, כך שהרעיון של הוכחת אי־נזק – ואפילו הוכחת יעילות – לפני התרת שימוש, הוא מקובל מאוד. לא כך בשורה של טכנולוגיות שנכנסו לשימוש בשני העשורים האחרונים, ואומצו ללא בחינה מעמיקה של השפעותיהן האפשריות.

למי שעדיין מתקשה אפילו לחשוב על לודיזם, נזכיר כי אפילו פרופ' סטיבן הוקינג המנוח, שאי אפשר לייחס לו אי־רציונליות או לודיזם, חשש מפני מצב שבו "בעלי המכונות", שאותם ניתן להקביל לבעלי הטכנולוגיה, יצליחו למנוע מאחרים את התועלת שבה.

בשנה האחרונה מתעורר עניין מחודש בלודיזם. אחת הדרכים האירוניות שבהן הדבר מתבטא היא כשחוקרים, יזמים ומנהלים מביעים דעות ביקורתיות לגבי טכנולוגיה – ואז מיד מסייגים את דבריהם בטענה שהם "לא לודיטים", לפחות לא במובן השולל־כל של המילה. אחד מאלה הוא אנדרו קין, יזם וסופר שהתפרסם כשטען כי מדיה חברתית מפחיתה, מפוררת ומדרדרת את התרבות האנושית, ואולי אפילו גורמת לנסיגה מוסרית. "אף אחד מהספרים שלי אינו לודיטי, הם לא נגד טכנולוגיה", אמר קין בינואר השנה, בראיון לאתר החדשות הטכנולוגי Recode, "אבל תמיד קל לתייג מישהו, אז מתייגים אותי כאנטי־טכנולוגי'".

קין החל להתבטא בביקורתיות כלפי המדיה החברתית זמן לא רב אחרי שהרשתות החברתיות הראשונות החלו לפעול. כבר ב־2006 הזהיר מפני הסכנה הגלומה בנטייה להעניק למומחים לנושא מסוים מעמד שווה לזה של אנשים שאינם מומחים, אך הם רהוטים מספיק כדי להישמע כבעלי ידע. קין מכנה אנשים כאלה "חובבנים יצירתיים". האויב של ווב 2.0, כתב, הוא המדיה המסורתית ה"אליטיסטית".

רצח על רקע פייסבוק

בזמן האחרון המונח "לודיזם" משמש יותר ויותר כדי לתאר הצטברות – הדרגתית בתחילה, והרבה יותר מורגשת כיום – של ביקורת כלפי ענקיות הטכנולוגיה. לקבוצה זו של חברות הוצמדו כל מיני כינויים – לפעמים FANG (פייסבוק, אמזון, נטפליקס וגוגל), לפעמים FAANG (ה־A הנוספת היא עבור אפל), לפעמים "ארבעת הפרשים" (The Four Horsemen) ולפעמים "הפלטפורמות". משקיעים משתמשים בכינויים אלה כדי לתאר אסטרטגיות השקעה; עבור כל השאר, אלה כינויים שקשורים בביקורת.

חלק מהביקורת נוגע להיבטים עסקיים וצרכניים: החברות הללו גדולות מדי, הן משתלטות על שווקים שלמים, גובות מחירים גבוהים ומחניקות תחרות. אולם יש לפחות שני סוגים נוספים של ביקורת, שעולים בקנה אחד עם רעיונות לודיטיים.

כתבה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס" באפריל תיארה מקרים שאירעו בסרי לנקה, ושבהם התברר כי עוצמתה של פייסבוק ככלי תקשורת כה חזקה, שהיא גרמה להתפרצויות של אלימות, לעתים קטלנית, על בסיס עובדות שהתבררו כלא נכונות וששימשו כלי להסתה של המונים. במקרה אחד, שמועה שקרית גרמה לקבוצה של בני הינדו לשרוף מוסלמי למוות. כתבי העיתון ראיינו קרבנות, גורמים רשמיים ומשתמשים רגילים, והגיעו למסקנה שלניוזפיד של פייסבוק היה תפקיד מרכזי בכמעט כל השלבים שהפכו שמועה – לרצח. אנשי פייסבוק, הם אמרו, התעלמו פעם אחר פעם ממי שהזהיר אותם מפני הפוטנציאל לאלימות.

אפשר כמובן לייחס את כל זה לרפיון של תקשורת ושיטור במדינות עולם שלישי; ייתכן אמנם שבמדינות מערביות ההסתברות להתרחשותם של אירועים כאלה נמוכה יותר. עם זאת, יש לפחות מדינה מערבית גדולה אחת שבה נבדקת ברצינות טענה שלפיה פייסבוק שימשה כלי מרכזי בהטיית מערכת בחירות וביצירת מתחים חברתיים.

היבט נוסף של טכנולוגיות התקשורת שהלודיטים החדשים מצביעים עליו הוא האפשרות של התמכרות והשפעות נפשיות שליליות שעלולות להיגרם משימוש בטכנולוגיה בכלל, ובמדיה חברתית בפרט. כבר ב־2011 חיברו חוקרים מנורווגיה מדד לעוצמת ההתמכרות למדיה חברתית: BFAS (Bergen Facebook Addiction Scale). מדד זה כולל שש שאלות שעל כל אחת מהן ניתן להשיב בסולם עולה של 1־5. מאוחר יותר הורחב המדד כדי להקיף את כל הכלים של מדיה חברתית ושמו שונה ל־BSMAS (Bergen Social Media Addiction Scale). סקר רחב־היקף על מתבגרים בהונגריה, שפורסם בתחילת 2017, מצא ש־4.5% מהם נמצאים בקבוצת סיכון להתמכרות. מתבגרים בקבוצה הזו התאפיינו בדימוי עצמי נמוך, סימפטומים של דיכאון ורמות גבוהות של שימוש במדיה חברתית.

התמכרות אינה ייחודית למדיה חברתית. היא מצויה גם בשימוש בחומרה, כמו למשל סמארטפונים. וכאן, במקום להתעמק במחקרים, אפשר פשוט לצפות במומחים הגדולים ביותר לחומרה ממכרת – מי שמייצרים אותם ומוכרים מיליארדים מהם בכל העולם. כך לדוגמה, ביל גייטס אסר על ילדיו להשתמש בסמארטפונים לפני גיל 14. לשם השוואה, לפני שנתיים, הגיל הממוצע שבו ילד אמריקאי קיבל סמארטפון לראשונה היה 10.3 – ארבע שנים לפני הגיל שקבע גייטס לילדיו. גייטס גם אוסר על ילדיו להשתמש בטלפונים שלהם בעת ארוחות וכן סמוך לשעת השינה. גם סטיב ג'ובס הגביל מאוד את השימוש בטכנולוגיה בקרב ילדיו.

לטים קוק אין ילדים משלו, אבל יש לו אחיין בן 13 שהוא קרוב אליו מאוד. בינואר הוא אמר שהוא לא מאפשר לאחיינו להשתמש במדיה חברתית. בעוד שניתן לייחס לפחות חלק מהביקורתיות של קוק כלפי פייסבוק לעניינים עסקיים, אי אפשר לעשות את זה עם מארק צוקרברג. והנה, באותו חודש אמר צוקרברג שהירידה של 5% במספר השעות שמשתמשי פייסבוק בילו בה ברבעון הרביעי של 2017 היתה "דבר טוב".

כמה מהפרשנים קבעו שדבריו אלה אינם אלא ספין: הרבעון הרביעי של 2017 היה הראשון שבו ירד מספר משתמשי פייסבוק בארצות הברית ובקנדה, ולצוקרברג היה נוח לייחס את הירידה הזו לצעדים של פייסבוק להעלאת האיכות והורדת הכמות של תוכני וידאו, ולדאגתו לרווחתם של המשתמשים – ובאותה הזדמנות להכין את המשקיעים לירידות נוספות. ייתכן שהם צודקים. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם משינוי האווירה הציבורית כלפי השימוש בטכנולוגיה.

דחייה טוטאלית של טכנולוגיה היא קיצונית, גם מאחר שהיא לא ישימה וגם כיוון שהיא מונעת מהאנושות טכנולוגיות שקשה מאוד למצוא בהן השפעות שליליות, כמו למשל רפואה. דחייה כזו אפשרית רק במקומות שבהם היא נעשית מתוך להט אידיאולוגי שעובר מדור לדור באמצעות מערכות חינוך ומשטר חברתי קשוחים במיוחד, כמו בקרב בני האמיש. הלודיזם המעשי יותר מתרכז בהתראה מפני נזקי הטכנולוגיה, בריסונה, בריסון התהליכים שיוצרים אותה ובתשומת לב לתהליכים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים שנלווים לה.

זה לא רק פייסבוק וסמארטפונים. יש עוד פיתוחים טכנולוגיים שיש חששות מההשפעות השליליות האפשריות שלהם, כמו רובוטיקה, אינטליגנציה מלאכותית וגנטיקה. הלודיזם של המאה ה־19 לא יחזור על עצמו וגם לא הגלגולים היותר־עדכניים של האידיאולוגיה הזו. אבל נראה שבכל זאת, הדרך שבה אנחנו תופשים ומבינים טכנולוגיה נהפכת מורכבת יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#