"בארצות הברית אין מה לעשות נגד מונופול" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בארצות הברית אין מה לעשות נגד מונופול"

בשנות ה-90 הוא הוביל את הניצחון המשפטי על מיקרוסופט. כיום, גארי ריבק עדיין נלחם בחברות טכנולוגיה ענקיות ובעלות כוח מופרז, אבל הוא כבר לא כל כך אופטימי

"אם יש איש אחד שממנו ביל גייטס מפחד – וייתכן שיש רק אדם אחד כזה – הרי שזהו גארי ריבק, חלוץ מלחמות ההייטק במגרש המשפט", כך נכתב במגזין הטכנולוגיה Wired עוד ב־1997, הרבה לפני שחברות כמו גוגל, פייסבוק ואמזון השתלטו על האינטרנט. ריבק, עורך דין מעמק הסיליקון שבקליפורניה המתמחה בהגבלים עסקיים, אכן בנה את המוניטין שלו במאבקים המשפטיים נגד מיקרוסופט, אז השליטה המוחלטת של עולם המחשבים וחברה שפעלה באלימות נגד מתחרותיה. לזכותו נרשמה גם ההצלחה של התביעות הממשלתיות נגד גייטס ומיקרוסופט, ניצחונות שזיכו אותו בתארים "המגן של השווקים" ו"אלוף ההגבלים" (Antitrust Champion) מכתבי עת מקצועיים כמו National Law Journal.

ריבק לא נתקע בשנות ה־90 של המאה הקודמת, וגם כיום הוא ממשיך להיאבק בענקיות טכנולוגיה, היכן שהוא יכול. בכנס שהתקיים בחודש שעבר באוניברסיטת שיקגו תחת הכותרת "הגבלים עסקיים, תחרות, ריכוזיות והפלטפורמות הדיגיטליות", הוא קטע את דבריו של נציג פייסבוק שנאם בפני באי האירוע, כמעט כולם מומחים למונופולים, ואמר: "אני לא חבר בפייסבוק. אין לי עמוד בפייסבוק. לא נרשמתי לפייסבוק. מאחר שפעם נכנסתי לעמוד הפייסבוק של אחת האוניברסיטאות, פייסבוק עוקבת אחרי ואוגרת מידע עלי. לכן אני שואל: האם אתה מוכן להתחייב, כאן ועכשיו, שלא לאסוף עלי שום מידע?".

ELIZABETH D HERMAN / NYT

כשמאט פרו, האחראי בפייסבוק על המדיניות הציבורית, ניסה לענות לו בניסוחים כלליים – כפי שעשה מארק צוקרברג בעת השימוע שנערך לו בפני המחוקקים – ריבק קטע אותו שוב, וחזר על תביעתו: "אדוני, האם אתה מוכן להתחייב שלא לעקוב אחרי?".

אם רוצים – ויש לא מעט אנשים שעשו את ההקשר הזה – ריבק נמנה עם הדמויות שאפשרו את פריחת האינטרנט, בכך שלא אפשר למיקרוסופט לדכא את ההתפתחות שלו. אבל על פי אותו היגיון, יש לו גם אחריות לנסיקתן של ענקיות כמו פייסבוק וגוגל, שנהפכו בתורן למונופולים בעלי שליטת שוק שאינה שונה מזו שהיתה למיקרוסופט לפני כשני עשורים.

כמו רבים אחרים שהשתתפו בכנס של אוניברסיטת שיקגו, ריבק אינו מרוצה מהיעדר הנחישות של השלטונות בארצות הברית כלפי חברות ענק בכלל, ומול ענקיות הרשת בפרט. גם הטיפול שהחברות הללו מקבלות מהרשויות האירופיות אינו מספק אותו, למרות הצלחותיהן. "במקרה של גוגל, למשל, האירופים הטילו על החברה קנס של 2.7 מיליארד דולר (בגלל התנהלות מונופוליסטית בשוק החיפוש, א"א), אבל זה קרה עשר שנים לאחר האירועים עצמם, ושנים ארוכות לאחר שגוגל השמידה את כל מתחריה. מה בדיוק יעשו האירופים עם הכסף הזה, ייתנו אותו כסיוע ליוון? יממנו מסיבה? אני לא יודע, אבל אני יודע שהקנס לא שינה את המציאות", אמר ריבק בכנס.

מה היה משנה את המציאות, בעידן שבו קנסות, ואפילו של מיליארדים, הם לא יותר מדו"ח חניה עבור חברות שמרוויחות עשרות מיליארדי דולרים בשנה? "במקרה של מיקרוסופט", טוען ריבק בשיחה עם מגזין TheMarker שנערכה בימי הכנס, "עצם ניהול המשפט מול השלטון היה סוג של תרופה, כי אחריו הם שינו את ההתנהגות שלהם".

נניח שאמריקה לא תעשה כלום נגד הענקיות. האם האירופים יפעלו בעצמם?

"האם האירופים יפרקו חברה אמריקאית, בעידן שבו הנשיא האמריקאי מתעמת איתם, וכשמתנהלת בינם לבין אמריקה מלחמת סחר? התשובה היא שזה עניין פוליטי".

עד לפני חודשים בודדים איש לא התייחס לענקיות הרשת כאל מונופולים, שטובת הציבור מחייבת להגביל אותם. על פי הקונסנזוס בקרב המשתתפים בכנס הנוכחי, נדרשת פעולה נגדן – גם אם אין הסכמה כיצד לעשות את זה. האם אתה חושב שהרוח השתנתה?

"זהו אכן כנס מיוחד, כי אין אירוע אחר שבו מרכזים יחד אקדמאים, אנשי ממשל ועיתונים לדיון בעניין, וזה מעורר אופטימיות. יש עכשיו קונסנזוס בין דמוקרטים לרפובליקאים, שלא נעשה מספיק כנגד מונופולים ב־30 השנים האחרונות".

האם הרוח החדשה הזו אכן תביא לשינוי?

"הכל תלוי בנשיא דונלד טראמפ, והנחת העבודה היא שהוא אדם בלתי צפוי. במערכת חושבים שהוא יכול להביא משהו לרשויות ההגבלים העסקיים, ושבכל מקרה הוא יעשה יותר מהנשיא ברק אובמה, שלא עשה הרבה".

איך הצלחת להביא לפעולה שלטונית נגד מיקרוסופט? האם ניתן להשתמש במקרה ההוא כמפת דרכים להתמודדות עם חברות כמו גוגל ופייסבוק?

"נציבות הסחר הפדרלית, FTC (אחת משתי רשויות הפועלות בתחום ההגבלים העסקיים בארצות הברית, יחד עם חטיבת ההגבלים העסקיים משרד המשפטים, א"א) ניהלה חקירה של ההתנהלות העסקית של מיקרוסופט, אבל לא נעשה דבר. גם בארבע השנים הראשונות של ממשל קלינטון חקרו את מיקרוסופט, ולא קרה כלום. בשלב מסוים הושג הסדר עם החברה – אני שמעתי את זה בטלוויזיה – ובאותם ימים אמרו שההסדר הוא בדיחה שלא תשנה דבר. מאחר שבארצות הברית כל הסכמה בין הממשל לתאגיד עסקי צריכה לעבור דרך בית המשפט ולקבל את אישורו, אספתי כמה חברות גדולות וחשובות של אותם ימים – וביקשתי לצרף אותן כצד למשפט. חלקן הסכימו להיחשף, ואחרות, שחששו שמיקרוסופט תפגע בהן, הצטרפו אלינו באופן אנונימי. השופט קיבל את זה. זו היתה הפעם הראשונה שדבר כזה התרחש. במשפט הגשתי לשופט מחקרים כלכליים, בין השאר על אפקט הרשת, והשופט ביטל את ההסכמה עם מיקרוסופט. זה תהליך שהוביל להרבה דברים טובים, למשל להחלטה של מיקרוסופט לבטל את הרכישה של חברת אינטואיט (Intuit)".

אם כך, פעם ניתן היה, גם בארצות הברית, לפנות לבית המשפט בתביעה נגד חברות ענק – כולל חברות טכנולוגיה אלימות. מה השתנה מאז?

"החוק לא השתנה. פסק הדין החשוב ביותר מאז הוא Citizens United – התיק שמאפשר לחברות לתרום לפוליטיקאים. לחברות מונופוליסטיות יש המון כסף, והן יכולות לעשות בו הרבה דברים, למשל לתרום למפלגות ולמועמדים. זה הופך אותן לכמעט בלתי ניתנות לתקיפה".

אני מבין את הלחץ על פוליטיקאים באמצעות תרומות להם או למימון קמפיינים של אויבים פוליטיים. אבל ההחלטות אם להעמיד לדין מונופולים בגין ניצול לרעה של כוח שוק – מתקבלות על ידי פקידים בממשל.

"מקבלי ההחלטות הם אמנם פקידים בכירים, אבל אלה ממונים על ידי פוליטיקאים ועל ידי הנשיא. במקרה של מיקרוסופט הצלחנו כי ביל גייטס לא בדיוק הבין מה קורה, אך מאז התאגידים למדו את השיעור. אריק שמידט (מי שהיה תקופה ארוכה יו"ר גוגל והדמות המרכזית בניהול העסקי־פוליטי שלה, א"א) לא יחזור על אותן טעויות. גוגל גם משקיעה המון בתרומות לקבוצות לחץ ואינטרס ציבוריות, דבר שמיקרוסופט לא עשתה. יכול להיות שאנחנו, בארצות הברית, כבר יצאנו מחוץ לענף של התמודדות עם מונופולים. לו הילרי קלינטון היתה מתמנה לנשיאה – המצב בוודאי לא היה שונה".

נניח שבכל זאת יתעוררו רצון ויכולת פוליטיים לפעול. מה צריך או אפשר לעשות מול ענקיות הרשת?

"כשהאירופים מנהלים חקירה נגד חברה אמריקאית, ומכוונים את הזרקור אל דרכי הפעולה שלה, זה בכל זאת עוזר. יום אחד הציבור בארצות הברית ישאל מדוע האירופים מגנים על האזרחים שלהם – ואילו השלטון האמריקאי לא. יש אנשים אופטימיים יותר ממני, יש גם אנשים שעובדים כדי לקדם את זה ויש חקירות שמתנהלות. אני עורך דין מזה 45 שנה, עשיתי משהו במיקרוסופט, אבל כמה הצלחות אחרות אפשר למנות? אפילו הנשיא לא מצליח לעשות כלום".

בישראל, שינוי בשיח הציבורי והתקשורתי משפיע לעתים על המציאות. באמריקה לא?

"אין לנו באקדמיה דרך להפוך תסכול ציבורי או לחץ לפעולה. גם אם אתה מטיל מדי פעם קנסות, זה לא משנה כלום כי החברות הללו מדפיסות כסף. אילו היית יכול להטיל על חברה כמו גוגל קנסות של מיליארדים מדי שנה, שנה אחר שנה, במשך עשר שנים – אז זה היה עוזר".

מדבריך נראה שאתה מתמקד בגוגל, ופחות בפייסבוק וחברות אחרות. מהו למעשה ההבדל ביניהן?

"יש הבדל בין גוגל לפייסבוק. בגוגל אנחנו יודעים שהם פועלים בדרך בלתי חוקית, ואילו אצל פייסבוק זה לא ברור. צריך לתפוס אותם על אי־חוקיות, כי בארצות הברית אין מה לעשות נגד מונופול. כדי לפעול נגד מונופול – צריך משהו חזק באמת".

ובכל זאת, פייסבוק היא זו שנמצאת עתה במוקד השיח הציבורי.

"באמריקה אנחנו אומרים שאף אחד עוד לא איבד את הג'וב שלו בגלל שימוע בקונגרס. זו בעיקר הזדמנות עבור פוליטיקאים לעשות יחסי ציבור לעצמם. צריך לזכור שפייסבוק נותנת להם כסף, גם ישירות וגם לוועדות שלהם. במקרה הזה היתה לנו קטסטרופה בתחום הפרטיות: כוחות זרים קיבלו מידע על אזרחים שלנו והשתמשו בזה בבחירות – ובכל זאת אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר: כל מה שעשינו הוא לבקש יפה מצוקרברג שיתקן את זה. אם אני לא יכול לפתור עניין כה יסודי – איך אני יכול להשפיע עליהם בדברים אחרים?".

אולי ניתן להפנות את ענקיות הרשת זו נגד זו, במקום שיחלקו את השוק ביניהן בסוג של הסכמה?

"במקרה של מיקרוסופט היו בכל זאת כמה חברות גדולות, הלקוחות שלי, שיכלו לתת משקל נגד. אלה היו חברות בעלות שווי שוק של מיליארדי דולרים. בשוק הנוכחי, בתעשיית האינטרנט, אין מי שמוכן להתעמת עם פייסבוק או גוגל, בין השאר כי הן רכשו את כל המתחרים. כשגוגל רכשה את ווייז, למשל, כבר היתה לה מערכת מפות. היא לא היתה זקוקה לווייז, וחלק מהבעלים לא רצו למכור – אבל קרנות הון הסיכון לחצו עליהם. אסור היה לאשר את עסקת גוגל־ווייז. אסור היה גם לאפשר לגוגל לרכוש את דאבל־קליק. אחת הוועדות במשרד המשפטים התנגדה – אבל גוגל היתה קרובה מאוד לברק אובמה. שמידט היה ממש במרכז הקמפיין של אובמה. מרגע זה, אובמה לא צריך להגיד מילה לאף אחד, כולם יודעים מה לעשות ומה לא לעשות, ודמוקרטים מבינים את זה מצוין, לא פחות מאף אחד אחר. אני אומר שוב: לטראמפ יש פחות חברים, הוא יודע שהתומכים והעובדים של חברות האינטרנט הם צעירים ליברליים שממילא לא יצביעו עבורו, וזה יכול לעשות את ההבדל. מקאן דלרהים, האחראי על ההגבלים העסקיים הנוכחי (איש יחסי ציבור לשעבר, שמונה על ידי טראמפ, א"א) יכול להביא לבית המשפט תיק נגד גוגל – תלוי עד כמה הוא יהיה חופשי. בימי אובמה לא היה שום צ'אנס שדבר כזה יקרה".

לעתים נראה, ורבים אמרו את זה, שהמנהלים והעובדים אצל ענקיות האינטרנט נוהגים ביהירות. אתה חי בעמק הסיליקון, שם פועלות כל החברות הללו. אתה רואה דבר כזה?

"בהחלט. לפייסבוק ולגוגל יש קווי אוטובוסים משלהן, ובעבר זה יצר המון תסכול אצל שאר הציבור. מצד אחר, הנוכחות שלהן מביאה לעלייה אדירה במחירי הבתים, אז קשה לדעת איך להתמודד עם זה. אנשים כמו גייטס למדו והבינו שהם צריכים לייצר פנים ציבוריות צנועות יותר".

חברות הרשת הענקיות הן אמנם אמריקאיות אך הן שולטות בשווקים שלהן גם בישראל. האם יש משהו שהרשויות בישראל ובמדינות אחרות יכולות לעשות נגדן?

"אף שאתם לא חלק מהאיחוד האירופאי, אתם יכולים לקבוע פגישה עם מרגרט ווסטגר, הנציבה לענייני תחרות של השוק המשותף. אתם יכולים להזמין את אנשי גוגל ופייסבוק לשימועים בכנסת. אבל אתם גם צריכים לחשוב אם אתם רוצים להכעיס אותם. למשל, אצלכם רגילים למכור חברות סטראטאפ, והענקיות הן בין הרוכשות הגדולות. זה שיקול שכדאי להביא בחשבון. והשפעה אמיתית? אני חושב שאתם לא מספיק גדולים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#