לחוצים ושמחים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
100 החברות שהכי כדאי לעבוד בהן

לחוצים ושמחים

הפריון הנמוך יחסית בישראל גורם להנהלות לבצע תהליכי התייעלות ולהגביר את השימוש בכלי מדידה של תפוקות לעובדים. במקביל, חל שינוי בהעדפות העובדים לגבי שעות העבודה המקובלות, וגובר הרצון להגדיל את כמות שעות הפנאי ביחס לשעות העבודה

2תגובות

זוהי השנה ה־14 ברציפות שאנחנו עורכים את סקר עמדות העובדים בישראל, ואת דירוג החברות שהכי טוב לעבוד בהן במשק. הסקר מקיף עשרות אלפי מועסקים – זהו הסקר הנרחב ביותר בתחום התעסוקה במשק הישראלי – והוא מאפשר הצצה למגמות הרווחות בשוק העבודה בארץ, ולמאפיינים העיקריים המשפיעים על העובד הישראלי.

כמדי שנה, גם הפעם אנו עוסקים בשאלה מה חשוב לעובדים במשק. בנוסף ליחסי עבודה טובים, שכר, יציבות תעסוקתית, שביעות רצון מהממונה הישיר והגשמה עצמית, הסקר השנה מראה כי העובדים – ברוב מוחלט של המקרים – מצהירים כי חשוב להם להרגיש מאושרים במקום העבודה.

תחושת האושר מלווה ברצונו של העובד להרגיש משמעותי, להשפיע, להביע עמדות ללא חשש, לעבוד בארגון שיש בו רצון להתחדש ולהתייעל, וכמו כן לעבוד בחברה ערכית התורמת לסביבה ולקהילה והמייצגת ערכי מוסר ושוויון גבוהים.

תהילה ינאי
צביקה גולדשטיין

תחושת האושר מושפעת משביעות רצונו של העובד ממקום העבודה, מרמת ההכנסה ומהתפקיד שהוא ממלא. במקביל, היא מושפעת כמובן מתפישת החיים הכוללת של הפרט. אף שזו תחושה סובייקטיבית במהותה, הסקר מראה שהיא משותפת ל־60% מהנשאלים. ממצא זה תואם את תוצאות "מדד האושר", שפורסם לפי כשנתיים ביוזמת האו"ם, ואשר בו דורגה ישראל במקום ה־11 בעולם במידת האושר שחשים תושביה מתוך יותר מ־150 מדינות בעולם.

אבל לא הכל ורוד בשוק התעסוקה הישראלי. בד בבד עם תחושת האושר, מצביע פרופיל העובד על לחץ גובר והולך, שחיקה וחששות המלווים את חיי היום־יום בעבודה. 86% מהעובדים מדווחים על לחץ בעבודה, 15% מתוכם לחוצים מאוד, באופן קבוע, ו־71% מדווחים על לחץ משתנה.

הגורם העיקרי ללחץ שמציינים העובדים הוא הדרישה לתפוקות וביצועים גבוהים (60%). גם הקושי לשלב בין העבודה לחיי המשפחה והבית מדווח כמרכיב המשפיע מאוד (23%), כמו גם הדרישה לעבוד שעות מרובות (11%), וממונה ישיר תובעני (8%).

הדיווחים של הנסקרים מלמדים על שגרה יומיומית קשה ואינטנסיבית במקומות העבודה, ובשל כך מעניין לנתח את ההבדלים בין הרגשת העובד בתחילת היום לבין התחושות בסיומו. בתחילת יום העבודה מדווחים 10% על שחיקה, ובסיומו – 47%; 17% מהעובדים עצבניים בתחילת היום לעומת 28% בסיומו; 71% מדווחים בתחילת יום העבודה על נכונות להשקיע ולהצליח, ורק 59% חושבים כך בסיום יום העבודה; חלק מהעובדים שמתחילים את יום העבודה מלאי סיפוק ואנרגיה (65%), מאבדים הרגשה זו לקראת סוף יום העבודה (54%). כמובן, חשוב לזכור שאלו תחושות בלבד, ויתכן שהן הושפעו גם מגורמים סביבתיים שונים.

בעשור האחרון אנו עדים לשתי תופעות מנוגדות שכנראה מסבירות את הלחץ והקושי שחשים העובדים. מצד אחד, הפריון הנמוך יחסית בישראל (מקום 23 מתוך 35 מדינות OECD) גורם להנהלות לבצע תהליכי התייעלות ולהגביר את השימוש בכלי מדידה של תפוקות לעובדים; מצד אחר, חל שינוי בהעדפות העובדים לגבי שעות העבודה המקובלות, וגובר הרצון להגדיל את כמות שעות הפנאי ביחס לשעות העבודה.

יותר ויותר אנשים משוכנעים שאנחנו נמצאים כיום בעיצומה של מהפכה תעשייתית חדשה, המהפכה התעשייתית הרביעית (4IR). אוסף של טכנולוגיות חדשות ופריצות דרך בכמה תחומים – רובוטיקה, בינה מלאכותית, ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, הדפסה תלת־ממדית ונהיגה אוטונומית – עשויות לתרום לאוטומציה של עבודות ולגרום למספר רב של משרות להיעלם עד כדי שינוי מהותי בשוק העבודה, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי.

הדברים נוגעים לא רק למשרות שדורשות הכשרה פשוטה יחסית, אלא גם לכאלה שכיום נדרשות להן הכשרות ארוכות. מחקרים מראים שניתן לבצע אוטומציה בכ־40% מכל המשרות. תרחיש זה מעורר שאלות חשובות וקשות בתחום התארגנות לעתיד של החברות, להכשרת העובדים, להתאמת תוכניות הלימוד בבתי הספר ולהקמת רשת סוציאלית שתוכל לתמוך במספר גדול של מובטלים חדשים, שיפרשו משוק העבודה לאור השינויים הצפויים.

למרות זאת, ציבור העובדים עדיין אינו ער לאיום. מהסקר שערכנו השנה עולה כי 85% מהם אינם חוששים לאבד את מקום העבודה שלהם בעקבות התפתחויות טכנולוגיות עתידיות. בקרב עובדי אדמיניסטרציה החשש גדול יותר מאשר בממוצע האוכלוסייה – 27%. אנשי כספים ותפעול מודאגים מעט פחות (20%), ואחריהם אנשי שירות לקוחות (19%). האם העובדים במשק הישראלי טומנים ראשם בחול ואינם מתכוננים לשינויים מהותיים בשוק העבודה? ימים יגידו.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת ב–BdiCoface



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#