"מה שקורה היום בישראל זו לא ציונות" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מה שקורה היום בישראל זו לא ציונות"

יהודה ברוניצקי, מייסד אורמת מספר מה למד לאורך הקריירה שלו

תגובות

יהודה ברוניצקי הוא המייסד, הבעלים, היו"ר והמנהל הטכנולוגי (CTO) של אורמת, חברה בינלאומית בתחום תחנות הכוח הפועלות על אנרגיה חלופית, בעיקר אנרגיה גיאותרמית. הוא נולד לפני 76 שנה בגליציה. אחרי שמשפחתו שרדה את השואה היא עברה לצרפת, ושם, בגיל 12, הוא למד לראשונה בבית ספר. בגיל 16 הפך למסגר מדופלם ובהמשך למד באוניברסיטת פאריס לתואר ראשון בהנדסת מכונות, תואר שני בפיזיקה ותואר נוסף בהנדסת גרעין.

וקנין עופר

 

בשנת 1958, כשהיה בגיל 24, עלה לארץ ומילא בכך את משאלתו של אביו. הוא החל לעבוד במעבדה הישראלית לפיזיקה שהוקמה במשרד ראש הממשלה בעידודו של בן גוריון. אז גם החל הרומן המקצועי שלו עם אנרגיית השמש, תחום המומחיות שלו.

בשנת 1965 הקים ביבנה עם אשתו יהודית את אורמת. החברה, שהתחילה עם עובדים ספורים מעסיקה כיום אלף עובדים, מחציתם בישראל. יהודית משמשת כמנכ"ל וביחד מנהלים השניים חברה הפועלת בשבעים מדינות ומגלגלת מחזור מכירות שנתי בן 400 מיליון דולר. על אף שהפכה ציבורית ב-1991 המייסדים הם עדיין בעלי המניות העיקריים.

בני הזוג, שמציינים 50 שנות נישואין, תושבי יבנה, הורים לשלושה, וסבים לשמונה.

"מספר העובד שלי הוא 40. כשהקמנו את אורמת היינו חברה קטנטונת, אבל רצינו לעשות רושם של מקום מבוסס, לכן התחלנו את מספרי העובדים מ-40 . דיתה היא 41. גדלנו מאז. והעובד האחרון קיבל את המספר 6165. יזם בתחילת הדרך צריך להיות יצירתי גם בפרטים הקטנים ורצוי שהתכונה הזו תהיה שם גם בהמשך.

"אפשר לטעות פעם אחת, לא פעמיים. מנהל צריך לייצר בארגון סביבה שתומכת גם בכישלון. יתרה מזאת, לעיתים יש לאפשר לעובדים להיכשל, כל זמן שלא מדובר בטעויות דרמטיות כמובן. אם החלטתם להיכנס לפיתוח של מוצר והתהליך נכשל, לא צריך לפטר את מנהל הפרויקט, אלא דווקא לקדם אותו. הוא למד מהכישלון וצבר ניסיון חשוב. הסלחנות נעלמת כשמדובר בכישלון שני, כי לא נעשה תהליך למידה.

"יזם חייב לחשוב תמיד על שתי אלטרנטיבות. יש סרט של דני קיי משנת 1958 בשם 'יעקובובסקי והקולונל'. בסרט הקולונל הפולני מדבר על מוות מכובד ודני קיי, שמגלם פליט יהודי שנמלט מהנאצים, מזכיר לו שיש עוד אלטרנטיבה - חיים מכובדים. באורמת למדנו על בשרנו שחשוב מאוד לדעת כל הזמן מה תעשה עם המוצר שאתה מפתח במקרה של משבר שהופך אותך לפחות רלוונטי. כדי להצליח לאורך זמן חיוני שתהיה תוכנית מגירה מסודרת שתסייע לעבור לתחום אחר, או לשוק שונה.

"הדרך היחידה להצליח בהשמת עובדים היא תקופת ניסיון. ראיונות עבודה, קורות חיים והמלצות חשובים, אבל עד שלא נתת לעובד תקופת ניסיון במפעל שלך, לעולם לא תדע אם הבחירה בו מוצלחת. אנחנו משתדלים לתת שלושה חודשי ניסיון לבעלי תפקידים זוטרים ושנה לבכירים. אם העובד לא עומד בתקופה הזו, לא תהיה ברירה אלא לפטרו. זה קשה, בעיקר אם המפעל הוקם כדי לייצר מקומות עבודה בישראל, אבל זה הצעד הנכון, הן למפעל והן לעובד. בני האמצעי יורם, שהוא המהנדס מתוך השלושה, עובד איתנו היום במפעל ובמטרה לוודא שהמקום הזה אכן נכון לו, ולנו, הוא נשלח לבצע פרויקט גדול בקנדה והוכיח את עצמו כעובד מוכשר. לא מספיק להיות הבן של הבעלים.

"המודל השוויצרי יכול לעבוד גם כאן. בשוויץ המשכורות למנהלים מתחילים הן נמוכות מאוד. לעומת זאת השכר של בעלי ניסיון גבוה. כך נוצר מצב שמהנדסים צעירים יוצאים לעולם כדי להרוויח יותר, ומי שמגיע לשוויץ הם מתחילים מהודו, סין וכדומה. אחרי שהשוויצרים הצעירים צברו ניסיון הם חוזרים הביתה למשכורת הגבוהה, בעוד הזרים חוזרים למדינותיהם אחרי שהכירו את הכלכלה המקומית ושומרים לה פינה חמה בלב. 'חילופי עובדים' האלה נעשים באופן קבוע, ומביאים לכולם ערך מוסף אמיתי.

"להכיר את העולם אפשר גם בארץ. בעבר צריך היה להתחיל את הקריירה בחו"ל - בלימודים או בעבודה - כדי להכיר את העולם. בישראל כיום יש כל כך הרבה חברות רב לאומיות, כך שאין באמת צורך לעשות זאת. עובדים באינטל ישראל מסתובבים בכל העולם ולומדים יפה כיצד להתנהל בתוכו. הסכנה ביציאה לחו"ל היא שהיוצא יבחר לא לחזור, וכך תימשך בריחת מוחות טובים מהארץ.

"ההיי-טק סלל את דרכו של הקלינטק בארץ. לקלינטק קל יותר כיום יחסית לראשית ההיי-טק, כי בארץ יש כבר תשתיות שכוללות מודעות ציבורית, תעשיית הון סיכון והתייחסות ממשלתית.

"רק מעטים מבין חברי הממשלה מבינים את הצורך בעידוד תעשיות חלופיות. מנכ"ל האוצר חיים שני עושה שני דברים טובים: מפנה אנשים מהתעשייה לחינוך, ומפנה מאמצים גם לחברות הבינוניות והגדולות ולא רק לחברות הסטארט-אפ. עם זאת, המדינה גם מקשה עלינו לא מעט. אנחנו בוחרים לא לקבל תקציבים מהמדען הראשי כי מדובר בכסף יקר. כיצואנים אנחנו 'מוענשים' בעזרת מיסי נמל חדשים שמושתים עלינו חדשות לבקרים. אני שמח שאנחנו מצליחים בכל זאת.

"תרבות האקזיטים מתקיימת כי לפעמים אין ברירה. אם אתה מפתח אפליקציה לחברה קיימת או מחדש רכיב במוצר קיים, לעיתים המכירה של החברה היא הדבר הכלכלי לעשות. ישראלי טוב דואג לפחות לשמור בישראל את הפיתוח או הייצור, כדי שגם התעשייה שלנו תרוויח.

"לא כל חברה ממשלתית מאובנת. אם מסתכלים על מקורות מתקופתו של המנכ"ל לשעבר בוקי אורן, קל לראות כמה חשוב החזון של מי שעומד בראש הארגון. מקורות היתה ארגון ממשלתי מסורתי, אבל הוא אפשר לכל כך הרבה טכנולוגיות חדשות להיכנס פנימה, שהיום מדובר בחברה בינלאומית שהיא סמל לחדשנות. לעומתה חברת החשמל מתבצרת בטכנולוגיה המסורתית שלה מבלי לאמץ חידושים או לשתף פעולה עם יזמים שמביאים את החדשנות.

"הכי חשוב לדעת להקשיב. מנהל צריך לדעת להקשיב לעובדים, ללקוחות, למתחרים. חשוב במיוחד להקשיב לאנשים מנוסים. הם יכולים ללמד אותך איך לעשות את הדברים, מה לעשות אתה כבר תחליט לבד.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון פברואר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#