איך יראה העולם בעשור הקרוב - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך יראה העולם בעשור הקרוב

הצריכה תגדל ב-11 טריליון דולר, אבל כושר הקנייה של הצרכנים יקטן. ממשלות יתערבו יותר בשווקים, אבל מודל השוק החופשי יישמר. מדינות יפשטו רגל, צריכת האנרגיה תזנק ב-50%, וכולנו נעבוד יותר קשה. דו"ח מיוחד של חברת הייעוץ מקינזי

תגובות

העולם, כידוע, משתנה בימים אלה בצעדי ענק: סין והודו צומחות במהירות והופכות למעצמות כלכליות שנושפות בעורפה של ארצות הברית; חלק גדל והולך מהחיים החברתיים, המקצועיים והפיננסיים שלנו עובר לרשת, שמצדה צומחת ומתפתחת בקצב מואץ; התנועה הירוקה צוברת יותר ויותר תומכים, ו"קיימות" (Sustainability) כבר אינה מילה גסה שרק פעילים סביבתיים משתמשים בה, אלא מושג שנמצא גם בשימושם של תאגידי ענק כמו וולמארט ופרוקטר אנד גמבל; ממשלות ברחבי העולם מנסות לתמרן בין הלחצים העצומים שמטילה הגלובליזציה על אזרחיהן, החוששים מאובדן משרות לעובדים מעבר לים, לבין הצורך לתמוך בשוק חופשי שבו גבולות הם כמעט נחלת העבר; במקביל, הן מנסות להגדיל את התפוקה שלהן, לייצר יותר, לייצא יותר - כי הן חייבות להיות תחרותיות מול מדינות אחרות, והתחרות ברוטאלית.

כל אותן מגמות שישנו ויעצבו את העולם בעתיד הנראה לעין ומעבר לו, נותחו לאחרונה על ידי חברת הייעוץ האסטרטגי מקינזי, בדו"ח הכוחות הגלובליים הרבעוני שלה המנסה לחזות את המגמות והזרמים שישפיעו על העולם בעשור הקרוב. מגמות אלה עומדות להתעצם עד שנת 2020 ולשנות את העולם כפי שאנו מכירים אותו, להפוך אותו למורכב יותר וגלובלי יותר כאחד.

עבור חברות, האופן שבו יתמודדו עם העולם החדש הזה הוא קריטי, אומר פיטר ביסון, ממחברי הדו"ח. חברות שיתעלמו מהמגמות ומהכוחות שיקבעו את אופיו של העשור הקרוב יסבלו בצורה משמעותית, בעוד שחברות שיקדישו תשומת לב אישית ללקוחות, יתכוננו לרגולציה המוגברת ויידעו לעקוב אחרי הצרכנים בטוויטר ובבלוגים, יוכלו להרוויח מההזדמנויות החדשות שייפתחו בעולם של 2020.

"הדו"ח הזה לא חוזה אירועים ספציפיים", אומר ביסון, "אלא מגמות שיעצבו ויובילו לשינויים במערכות פוליטיות, חברתיות וכלכליות. המגמות האלה מבוססות על גורמים כמו דמוגרפיה, אימוץ טכנולוגיות וגלובליזציה, וכל אלה ישפיעו על עסקים בעולם". כדי לחבר את הדו"ח, הוא מספר, ראיינה מקינזי אקדמאים ואנשי עסקים, אנשי ממשל וגם עובדים במקינזי, שבחנו מחקרים על מגמות לטווח הארוך וניסו לנתח את ההשלכות העסקיות של המגמות המתרחשות בעולם כיום. "אפילו האסטרטגים המוכשרים ביותר מחזיקים בידע חלקי בלבד בנוגע לעתיד, אך הבנת הכוחות שמגדירים את העתיד שלנו גם מעניקים לנו סיכוי טוב להרוויח ממנו", הוא אומר.

השווקים המתעוררים יהפכו למובילים

מדובר במגמה הבולטת שתשפיע על חיינו ועל הפעילות העסקית שלנו בעשור הקרוב: בעשר השנים הקרובות, קובע הדו"ח של מקינזי, השינוי המשמעותי ביותר בעיצובה של הכלכלה העולמית יהיה המהפך של השווקים המתעוררים, שיהפכו משחקנים שוליים בזירה הכלכלית העולמית - מרכז הייצור של העולם, הצומח ונסוג בהתאם למגמות במדינות המפותחות - למכתיבי הקצב, למרכזי חדשנות ולמעצמות כלכליות ראשונות במעלה המייצאות השקעות ועובדים מוכשרים למדינות אחרות ברחבי העולם.

לא מדובר רק בשווקים המתעוררים הגדולים - סין, הודו ומדינות ה-BRIC (ברזיל, הודו, סין ורוסיה) - אלא גם (אם כי במידה פחותה) במדינות דרום-מזרח אסיה, אמריקה הלטינית, מזרח אירופה, חלק ממדינות המזרח התיכון וצפון אפריקה. בהן גם מדינות CIVETS - קולומביה, אינדונזיה, וייטנאם, מצרים, טורקיה ודרום אפריקה - שלפי אנליסטים יירשו בעשור הקרוב את מדינות ה־BRIC. "בעוד שסין והודו נהנות מרוב תשומת הלב, מדינות ה-CIVETS נהנות ממצב דמוגרפי חיובי", אומר ביסון. "הקצב שבו הן משתלבות בכלכלה העולמית אמנם משתנה ממדינה למדינה, כמו גם מצבן של מערכות החינוך, אך אני שומר על אופטימיות זהירה בנוגע אליהן".

לפי מקינזי, עד 2050 צמיחתם של השווקים המתעוררים תותיר את מדינות המערב עם הנתח הקטן ביותר בתמ"ג העולמי מאז שנת 1700. השינויים הדמוגרפיים שעוברים על השווקים המתעוררים, ירידה בשיעור הילודה יחד עם עלייה בהכנסה, כמו גם מעבר הולך וגובר לערים ו-70 מיליון בני אדם המצטרפים למעמד הבינוני מדי שנה, יבטיחו עלייה בתפוקה שתהיה מהירה פי חמישה מקצב הצמיחה בתפוקה במדינות המערב.

עם זאת, ביסון לא רואה בצמיחתם של השווקים המתעוררים סימן למלחמה קרה חדשה בין מזרח למערב. "כשמסתכלים על המצב, זה לא סיפור שבו אחד מנצח והשני מפסיד. מדובר בצמיחה משותפת של הכלכלה העולמית, שחלק גדול יותר מהצמיחה שלה וחלק גדול יותר של החדשנות בה נובע כיום מהשווקים המתעוררים", הוא אומר, ומוסיף כי "יותר מ-50% מהצמיחה העולמית תגיע מהשווקים המתעוררים, בסופו של דבר".

כשהוא נשאל אילו מדינות מערביות יוכלו להתחרות בעולם שבו השווקים המתעוררים חולשים על חלק הולך וגדל של עוגת השגשוג והחדשנות העולמית, אומר ביסון כי "מדינות שיש להן מערכות חינוך חזקות יסתדרו היטב". בנוגע לישראל, הוא אומר כי "אנחנו מאמינים בשוק גלובלי משולב, שבו טכנולוגיה, מידע והון זורמים באופן חופשי ברחבי העולם - אין שום סיבה שגם ישראל לא תוכל להתחרות בו ולהצליח. השווקים המתעוררים, לפי הראיות שבידינו, לא מאיימים על ישראל".

עבור חברות מערביות, מדגיש הדו"ח, השינוי במאזן הכוח הכלכלי העולמי הוא מכרה של הזדמנויות פז. מספר בני האדם השייכים למעמד הבינוני יגדל עד סוף העשור ל-40% מאוכלוסיית העולם, לעומת פחות מ-20% כיום - פרוקטר אנד גמבל, למשל, כבר הודיעה על כוונתה לצרף מיליארד לקוחות חדשים בעשור הקרוב, וחברות למוצרי צריכה ברחבי העולם כבר מדווחות על עלייה חדה ברווחיהן הודות לגידול בהכנסותיהן בשווקים מתעוררים.

חברות שיבקשו לעשות זאת יצטרכו לעבור שורה של מכשולים תרבותיים ואתניים, ולשנות באופן רדיקלי את מודל העלויות והמחירים שלהן. זאת, מאחר שהצרכנים בשווקים המתעוררים יתחילו לדרוש מוצרים איכותיים יותר מאלה שהם מקבלים כיום, למרות שהם מחזיקים ב-15% בלבד מכוח הקנייה של הצרכנים במדינות המפותחות, במונחים דולרים. כדי להצליח לגרוף רווח מצמיחתם של השווקים המתעוררים, על החברות להמציא מחדש את המודל העסקי שלהן. לפי מקינזי, קיצוץ עלויות רדיקלי הוא המפתח.

"הדבר הראשון שיש להבין הוא טבעם של הביקושים החדשים", אומר ביסון. "הצריכה תתגבר ב-11 טריליון דולר בעשור הקרוב, ועיקר התוספת יהיה במדינות מתעוררות קטנות יחסית. חלק גדול מהצרכנים האלה יהיו מונעי ערך, כלומר כאלה שדורשים מוצרים באיכות גבוהה יותר במחיר נמוך יותר, נגיד ב-20%-25% מהמחיר הנהוג במדינות מערביות. זה המודל הקלאסי: אנשים עובדים, מרוויחים יותר וקונים מוצרים איכותיים יותר. הרבה מהחברות המערביות התאימו את פיתוח המוצרים שלהן עד היום ליכולות ולטעמים של הצרכנים בעולם המפותח, וכעת עליהן להתאים את עצמן גם לדרישות של הצרכנים בשווקים המתעוררים. במקביל, הן יצטרכו להגן על השווקים המקומיים שלהן מפני יבוא מתוך אותן מדינות. בפועל, הן יצטרכו לקצץ עלויות, כדי שיוכלו לספק מוצרים איכותיים במחיר תחרותי".

פעילות בשווקים המתעוררים לא דורשת רק קיצוץ עלויות

ב-2009, לראשונה אי פעם, הגיעה חברה סינית למקום הראשון במספר הבקשות לפטנטים שהגישה. אף חברה אמריקאית לא דורגה בין עשר הראשונות. הודו מספקת כיום יותר עובדי טכנולוגיה מכל מקום אחר בעולם, וסין צפויה לעקוף את ארצות הברית ולהפוך למרכז המחקר והפיתוח העולמי. כדי להתחרות בחדשנותן הגוברת של חברות בשווקים המתעוררים, יצטרכו חברות מערביות להציע גם חדשנות טכנולוגית. ג'נרל אלקטריק, למשל, פיתחה מכונת א.ק.ג מיוחדת לשוק ההודי שניתן למכור ברווח בפחות מ-1,500 דולר - למטה מחמישית המחיר של מכונות דומות באירופה וארצות הברית. כך הצליחה ג'נרל אלקטריק גם להגדיל את הכנסותיה באמצעות פנייה למיליוני צרכנים הודיים, וגם לפתח מוצר שאותו תוכל למכור בפחות מ-2,500 דולר בשווקים מפותחים.

מדינת השוק: תחרות עסקית לוהטת, לא מלחמה

הקפיטליזם אמנם לא הולך להיעלם מהעולם, קובע הדו"ח של מקינזי, אך הממשלות הולכות למלא תפקיד יותר משמעותי בעשור הקרוב - הן בהשראה סינית, והן בעקבות הצורך לתמרן בין השוק החופשי לבין רצונן של מדינות לגייס השקעות, ליצור משרות, לפקח על מגזרים כמו מגזר הפיננסים בעקבות לקחי המשבר ולהגן על אזרחיהן מפני נדידת משרות מעבר לים. השאלה כיצד הן יעשו את זה היא אחת השאלות הבולטות שילוו את העשור הקרוב.

עם זאת, למרות החשש, מעורבות גדולה יותר של ממשלות בכלכלה אין פירושה כלכלה קומוניסטית ריכוזית, או מעבר לעולם שבו מדיניות מגן היא המדיניות השולטת. להפך, אומר ביסון, שרואה את הממשלות יותר כרוכלים בשוק שמתחרים ביניהם על שיווק מרכולתם ומניחים את היסודות לפעילות העסקים. "60% מהיצוא של סין מופנה לארצות הברית, לקוריאה הדרומית וכו'. זאת תהיה תחרות עסקית לוהטת, אך לא מלחמה קרה. התחרות תדמה לתאגידים שמתחרים ביניהם", הוא אומר.

למעורבות הממשלתית המוגברת יש סיבות: האחת, עוד לפני המשבר הפיננסי נדרשו ממשלות לטפל בבעיות שגרמה הגלובליזציה של הכלכלה העולמית לאזרחיהן. המשבר עצמו עודד מעורבות ממשלתית ישירה בפעילות הכלכלית, הן באמצעות תמריצים שהוזרמו לכלכלה ולמערכת הבנקאית, והן דרך הצורך בהידוק הרגולציה על המגזר הפיננסי. כישלונו של מודל שוק החופשי בארצות הברית, והצלחתו של המודל הסיני, שגורס כי יד מכוונת של הממשלה מספקת שוק יעיל בהרבה, יובילו גם הם להתעצמות המגמה הזאת.

שלישית, הביזור של העוצמה הכלכלית בין שווקים ומדינות ברחבי העולם מקשה על השגת קונצנזוס בכל הנוגע למדיניות כלכלית בינלאומית משותפת ומעודד הסכמים הדדיים בין שתי מדינות, או הסכמים אזוריים. הדבר צפוי להקשות על חברות להתרחב מעבר לים, ולאלץ אותן להשקיע משאבים רבים בכמה חזיתות, מול כמה ממשלות במקביל.

קובעי המדיניות יצטרכו להתמודד עם קשיים משלהם. מצד אחד, הם צריכים לעודד יצירת משרות וצמיחה כלכלית, תפקיד שדורש מהם לצמצם את מעורבותן בכלכלת השוק. מצד שני, עליהם לשמור על יציבות חברתית ולדאוג לרשתות ביטחון חברתיות למען האזרחים שחייהם יושפעו במידה רבה כתוצאה מזרימה בינלאומית של כספים, מידע ועובדים ממדינה למדינה. המדינות המפותחות סובלות מחובות כבדים, שצפויות לזנק בממוצע ל-120% מהתמ"ג עד 2014 בקרב מדינות ה-OECD, לעומת פחות מ-80% כיום - דבר שיקשה עליהן לבצע את ההשקעות העצומות הדרושות בתשתיות, בחינוך ובפרויקטים לעידוד הצמיחה, שעה שהאבטלה מזנקת ופערי ההכנסה בקרב אוכלוסיותיהן הולכים וגדלים.

"יכולתה של הממשלה להשפיע על תאגידים קטנה יותר מאשר בעבר", אומר ביסון, "אולם אין ספק שגלובליזציה יוצרת מפסידים ומרוויחים בחברה, ותפקידה של הממשלה הוא להגן על המפסידים. לרוב, ממשלות מנסות להפוך את התנאים בארצותיהן למושכים יותר עבור חברות, כדי למשוך משרות. במדינות קטנות כמו ניו-זילנד וסינגפור ניתן לראות זאת, משום שהצעדים שלהן בתחום הזה שקופים במיוחד, אך גם ארצות הברית עושה זאת. אם חושבים על העולם כעל רשת אספקה ענקית שבה כולם סוחרים עם כולם, אז כל מדינה מנסה לתפוס את מקומה ברשת האספקה".

לדברי ביסון, מחברי הדו"ח הופתעו לגלות שלמרות אזהרות קרן המטבע הבינלאומית מפני התגברות הפרוטקציוניזם בעולם בעקבות המשבר הכלכלי, ולמרות החששות כי יותר ויותר ממשלות יעברו למדיניות מגן כדי למנוע אובדן משרות למדינות כמו סין, לא נמצאו ראיות התומכות בכך: "כשהתחלנו לכתוב את הדו"ח היינו בטוחים שהממשלות מנסות להשתלט על הכלכלה, אבל הראיות הצביעו על ההפך. כיום ישנם מעט מאוד צעדים שניתן להגדיר כמדיניות מגן, למרות הלחצים האדירים שבפניהם עומדות הממשלות. פחות מ-0.5% מהעסקות הושפעו על ידי מדיניות מגן מאז תחילת המשבר, ומדובר ברקורד מרשים של סחר ופיתוח, שהתפתחו גם בעיצומו של משבר כלכלי.

"בגדול, ניתן לומר שסין מנסה להבטיח את הצלחת החברות שלה. אך זה לא כמו בשנות ה-70, שבהן ממשלות החזיקו בבעלות על חברות. לא רואים גל של ממשלות שמנסות להשתלט על חברות טלקום, למשל. אפילו חברות שחולצו על ידי ממשלות החזירו את הסיוע שקיבלו וחזרו לעצמאות, או שהן מנסות לעשות זאת", אומר ביסון. עם זאת, הוא מודה כי "האי ודאות הגדולה ביותר עבורי היא כיצד יתמודדו הפוליטיקאים עם שינוי כלכלי בהיקף שכזה, שבו מספר גדול של אנשים מושפעים לרעה".

"התאגידים מרגישים שכל הממשלות מקימות דוכנים בשוק ומנסות למשוך אותם באגרסיביות, והם רק צפויים להרוויח מכך". לעומת זאת, הוא מוסיף, מהידוק הרגולציה בעקבות המשבר ומשברי החובות שממנה סובלות מדינות רבות כיום, צפויות חברות מערביות להרוויח הרבה פחות.

לחברות מערביות, קובע דו"ח מקינזי, אין ברירה: עליהן לשאת בנטל בשיתוף עם הממשלות, שיתקשו לעשות זאת. גל פשיטות רגל של מדינות יהיה הרסני לצמיחה העולמית, ולכן גם לרווחיהן. וולמארט, למשל, עבדה בשיתוף עם רשויות מקומיות וממשלות וסייעה בעיצובה מחדש של מדיניות הבריאות האמריקאית באמצעות דרכים שונות להפחתת עלויות ביטוח הבריאות, כמו תוכניות מרשמים ב-4 דולרים ומרפאות שהקימה בתוך סניפיה.

עזרה כזאת לממשלה איננה צדקה: היא גם תחסוך לחברות עלויות וגם תשמש כהזדמנות לרווח. בריטניה, למשל, סיפקה תמריצים לספקים שהיו אחראים לבניית הטרמינל החדש בנמל התעופה היתרו, כדי שיסיימו את הפרויקט במהירות ומבלי לחרוג מהתקציב. הבחירה במדינה הנכונה לשתף פעולה עמה גם היא יכולה להגדיל את הזדמנויותיהן של חברות, משום שהתחרות הגוברת בין מדינות על משיכת השקעות וחברות זרות תובל למירוץ של חיזורים אחרי חברות בינלאומיות, שיזרימו לאותן מדינות משרות והון ובכך יגדילו את הצמיחה.

כולנו נעבוד יותר

ביסון אמנם טוען שהתחרות הכלכלית בין המדינות השונות לא תידרדר לפסים עוינים, אך תחרות תהיה גם תהיה, ולפי מקינזי היא תתמקד במאבק על הגדלת התפוקה. הזדקנותו של כוח העבודה בשווקים המפותחים, בנוסף לשיעור הילודה הנמוך, צפויים להקשות על המדינות - במיוחד במערב אירופה - להגדיל את התפוקה, משום שיידרש מהן לייצר יותר באמצעות פחות עובדים. מה גם שבמדינות המערב רובו המכריע של כוח העבודה הוכשר למשרות ייצור, השייכות למאה ה-20, ולא למשרות המבוססות על ידע, המתאימות למאה ה-21 ודורשות מיומנויות אחרות כמו ניתוח מידע, פתרון בעיות וחשיבה יצירתית. הפתרון: הקלת מדיניות ההגירה, כדי לאפשר גידול בכוח העבודה, והשקעה בתמריצים לחברות שייעלו את תהליכי הייצור שלהן.

"מדובר בבעיה דמוגרפית", אומר ביסון, "כוח העבודה במדינות מסוימות לא צומח מספיק מהר. אם אתה רוצה שהכלכלה שלך תצמח ב־3%-5%, עליך לפצות על זה בהעלאת תפוקה. התמודדות עם הבעיה הדמוגרפית ושמירה במקביל על רמת החיים הנוכחית מצריכה תוכניות בקנה מידה לאומי. מדינות כמו יפן, איטליה או גרמניה יצטרכו להפיק יותר מאותו מספר של עובדים, או נמוך ממנו, אלא אם יחולו שינויים דרסטיים במדיניות ההגירה".

מדובר בשינוי כלכלי וחברתי עצום. כולנו, למעשה, נעבוד יותר שעות ונידרש לתפוקה גדולה בהרבה, כדי להתחרות בכוח העבודה הצומח במדינות מתעוררות וליהנות מרמת החיים שבה הורגלנו. "מדובר בשינוי כלכלי אדיר. שעות העבודה יתארכו בהרבה. במגזר הציבורי במיוחד, שבו התפוקה נמוכה, יחולו שינויים מרחיקי לכת", אומר ביסון. "האלטרנטיבה היא צמיחה איטית יותר. אומנם זה לא סוף העולם, מדובר הרי בכלכלות עשירות, אך התמ"ג לנפש יעלה בקצב איטי בהרבה וזה יהיה קשה מאוד מבחינה פוליטית".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#