להילחם בכל העולם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
האישה הבדיונית

להילחם בכל העולם

מצוידת במבטא בריטי, מלתחה יומיומית ורעמת התלתלים המוכרת, מיני דרייבר - המגלמת את אם המשפחה בסדרה "ללא מילים" משחקת על הגבול שבין טירוף סאטירי לריאליזם שובר לב

סדרה "ללא מילים"

כשבנך הבכור נולד עם שיתוק מוחין, עובר עשרות ניתוחים בשנות חייו הראשונות, ובן זוגך מוותר על קריירה מבטיחה כאדריכל ומסתפק בתפקיד נמוך דרג למען ביטחון תעסוקתי, מה נותר לך לעשות? במקרה של מאיה דימאו, הגיבורה הבדיונית של קומדיית המצבים האמריקאית "ללא מילים", התשובה היא אחת – להילחם. להילחם בכל העולם, להיות כמעט־פרודיה על אמא לביאה, שדואגת לילד בעל הצרכים המיוחדים שלה, גם אם לעתים נפגעים מכך ילדיה האחרים.

קומדיות של חצי שעה חזרו לאופנה בטלוויזיה, ובהצלחה לא מבוטלת: Future Man הטראשית והמבריקה; SMilf המהורהרת־הזויה; "פרנקי וגרייס" עתירת הכוכבות והכוכבים מאפירי השיער. אולם עלילת "ללא מילים" עשויה להרתיע את הנועזים שבצופים: קורותיה של משפחה אמריקאית עם בן מתבגר שסובל משיתוק מוחין, מתנייד בכסא ממונע ומתקשר עם העולם דרך לוח מילים עליו הוא מצביע בסמן לייזר. לג'יי־ג'יי, הבכור, יש אח חנון בשם ריי שפורץ לגיל ההתבגרות בצעד כושל; ואחות ספורטאית די מופרעת, אם להשתמש בלשון לא תקינה פוליטית. למרבה השמחה, "ללא מילים" רחוקה מלהיות תקינה פוליטית, וקשה למצוא בה זיוף או רחמים עצמיים.

מה שהופך את הסדרה לפנינה טלוויזיונית הוא בראש ובראשונה הופעתה המופרעת בפני־עצמה של מיני דרייבר כאם המשפחה וכוח טבע ללא מעצורים. מצוידת במבטא בריטי, מלתחה יומיומית ורעמת התלתלים המוכרת, דרייבר משחקת על הגבול שבין טירוף סאטירי לריאליזם שובר לב. מאיה בגילומה היא נהגת שודים המסיעה את המסחרית המקרטעת המצוידת במעלון לכיסא הגלגלים של ג'יי־ג'יי (מייקה פאולר), מטילה את אימתה על אנשי שירות, מנהלי בתי ספר ושוטרי תנועה, ולעולם לא חסר לה מענה לשון חד כתער. עזר כנגדה הוא ג'ימי (ג'ון רוס בואי), אב המשפחה, אדם פייסן עם כושר ספיגה של הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. את ההורים משלים קנת (סדריק ירבורו), ענק שחור בעל קול קטיפה שמתגייס כסייע לג'יי־ג'יי על אף השכר הנמוך.

הדבר השני שמשחק לטובתה של "ללא מילים" הוא כתיבה משובחת ומצחיקה עד מאוד, שיודעת לעצור בדיוק בנקודה שבה ההומור מאיים לגלוש לאבסורד מהסוג המאוס החביב על כותבי סיטקומים. עלילת הסדרה בעונה הראשונה מתמקדת במעבר המשפחה לבית חדש בשכונה שבה ילמד ג'יי־ג'יי בבית ספר רגיל, לאחר שכל שנותיו בילה בחינוך מיוחד. בית הספר הוא מקום ליברלי, מהסוג שמחליף את קמיע קבוצת הספורט מ"ויקינג" תוקפני ל"חשופית ים" דו־מינית ולא מאיימת.

מאיה וג'ימי פועלים לפי העיקרון שאומר שהעולם מציב מכשולים בפני בנם, נער חכם ויפה בעל מגבלה גופנית קשה. "כל האחרים אומרים לג'יי־ג'יי מה הוא לא יכול. התפקיד שלנו הוא להגיד לו שהוא יכול", אומרת מאיה לג'ימי כשג'יי־ג'יי מבקש לשחק הוקי קרח בקבוצת נכים, וג'ימי מפחד שייפגע. הנכונות הזו של מאיה לשבור, להפיל ולעקוף כל מכשול אפשרי בדרכו של בנה הופכת אותה לאובססיבית כמעט. לעתים היא נלחמת גם כשאין במי להילחם, ובמקרים רבים היא יוצאת למלחמות שאף אחד לא רוצה שהיא תילחם, או שאין להן סיכוי להסתיים לטובתה.

Nicole Wilder / ABC

בין מאיה לבין העולם שורר מתח תמידי, והוא קיים גם בינה לבין שני ילדיה הצעירים, שמראש מוותרים על האפשרות להתקדם בשרשרת המזון המשפחתית – הצרכים של כולם מוכפפים לאלה של ג'יי־ג'יי. הם מקבלים זאת באהבה מלווה בכאב, אבל הטינה כלפי הוריהם מבצבצת לפרקים. את המתח והצער פורקים בני משפחת דימאו וחבר הכבוד במשפחה, קנת, בעזרת אהבה – ולאחר מאמצים, גם בעזרת שכל ישר.

קו מחבר מעניין קיים בין "ללא מילים" ל־SMilf, שמתאר את סיפורה של אם לא־נשואה צעירה ממעמד נמוך, ושל היוצרת והשחקנית פרנקי שו – תחושת הייאוש הכלכלית ברקע. משפחת דימאו מבוססת יותר מזו של ברידג'ט יאנג מ־SMilf, אולם החרדה המתמדת לקיומם הכלכלי והתפילה המתמדת שיוכלו לפרנס את ילדיהם – לתת להם מספיק אוכל, או לתקן את כיסא הגלגלים שהתקלקל – מרחפות כעננה עכורה מעל ראשן של משפחות עובדות בארצות הברית. בני משפחת דימאו סופרים כל סנט ובודקים כל תווית מחיר; ברידג'ט יאנג מחפשת עבודה נואשות ומוותרת על הצעה לעבוד במקום מרוחק כי לא תוכל לגדל את בנה הפעוט לבדה כך. מאז ימי הזוהר של "חברים", "סיינפלד" ו"סקס והעיר הגדולה" השתנו הכלכלה והחברה האמריקאית. מצוקות היומיום והקיום נהפכו לבסיסיות הרבה יותר, ושינו גם את אמנות הטלוויזיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#