הסולידריות שהפילה את הקומוניזם - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסולידריות שהפילה את הקומוניזם

איך שביתת הזדהות עם מנופאית שפוטרה רגע לפני הפנסיה הניעה מהלך היסטורי שהביא את העידן הקומוניסטי בפולין לסיומו

תגובות

זרמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים פורצים מהאדמה ונהפכים לאירועים שמשנים את המציאות באופן שלא ניתן היה לדמיין קודם לכן. זהו סיפורה של תנועת סולידריות: הגוף שנוסד כאיגוד עובדים מקצועי במספנות לנין בעיר הפולנית גדנסק, ובשיא כוחו הצליח לגרום למשטר הקומוניסטי בפולין לוותר על השלטון, שבו החזיק ביד ברזל מאז סוף מלחמת העולם השנייה ב־1945.

תנועת סולידריות הוקמה בספטמבר 1980, וכעבור שנה, כשנערך הקונגרס הראשון שלה, כבר מנתה כ־10 מיליון איש. את ההתגייסות הסוחפת לתנועה החדשה אולי לא ניתן היה לחזות, אבל את השורשים לצמיחה המטאורית של התנועה אפשר במבט לאחור לזהות היטב.

אי–פי

כעשר שנים לפני עלייתה של סולידריות לבמת ההיסטוריה הידרדר מצבה הכלכלי של פולין, ואף החמיר בעקבות הדרישות הסובייטיות להגדיל את הוצאות הביטחון. מחירי המזון בשווקים נותרו נמוכים, בשל התערבות הממשלה בראשותו של ולדיסלב גומולקה, אבל המשבר הלך והחריף. לגומולקה היה הישג פוליטי משמעותי באותה שנה – הסכם שבו הכירה גרמניה בגבול עם פולין כפי שנקבע לאחר המלחמה. מעודד מההישג הזה, אבל בתזמון גרוע במיוחד – רגע לפני חג המולד של 1970 – הודיע המשטר על העלאת מחירים של מוצרי צריכה בסיסיים.

המחאה הציבורית לא איחרה לבוא. הפגנות סוערות פרצו בכמה מערי החוף הצפוני של פולין; התגובה של המשטר היתה עזה ואלימה, והיא כללה ירי על קבוצות פועלים. המחאה המשיכה להתפשט, עוד ועוד עובדים השתלטו על מפעלים ושביתות הוכרזו. יום לפני השביתה הכללית המתוכננת, 21 בדצמבר 1970, נפגשו מנהיגי המפלגה הקומוניסטית והחליטו על הדחתו של גומולקה. המשבר הסתיים באופן זמני, אבל תנועת ההתנגדות הפולנית המשיכה ללקק את הפצעים.

הפילוסוף הפולני לשק קולקובסקי הצליח להשפיע על האופוזיציה הפולנית למרות מצבה הקשה, ועל אף שהמאמרים שלו נאסרו להפצה בפולין. ב־1971 הוא פרסם את המאמר "במדינות של סטאלין: תזות על תקווה וייאוש", שבו תמך בהקמה של קבוצות פעולה כחלק מחברה אזרחית, שתלך ותתרחב בהדרגה, על אף השלטון הטוטליטרי. המאמר הזה נתן השראה לתנועת ההתנגדות הפולנית לקומוניזם ומאוחר יותר להקמתה של סולידריות.

מחליפו של גומולקה, אדוארד גרק, הבין כי הבעיות הכלכליות בפולין הביאו לפרוץ המהומות והבטיח ליזום רפורמות ולהכניס מודרניזציה למגזר התעשייתי. הבעיה היתה שהרפורמות התבססו על הלוואות עצומות של כסף זר – ולא לוו בשינויים המבניים הדרושים. למרות זאת, במחצית הראשונה של שנות ה־70 המדינה נהנתה מהשקעות בהיקף נרחב, רמת החיים בפולין עלתה, וגרק זכה לתמיכה רחבה. הוא נחשב מנהיג שפתח את פולין להשפעות כלכליות ופוליטיות מערביות, והפולנים חוו שגשוג וחופש יחסי.

אבל המצב השתנה מהר מאוד: ב־1973 פרץ משבר האנרגיה העולמי וגם הכלכלה הפולנית נפגעה; ב־1976 לא היה מנוס מהעלאת מחירים, ושוב פרצו מחאות. בסוף שנות ה־70 פולין לא יכלה לקבל יותר אשראי זר, היבוא הצטמצם ורמת החיים ירדה; פולין נאלצה לעשות כל דבר שביכולתה כדי לשרת את החוב, שהגיע לסכום אדיר של 23 מיליארד דולר עד 1980. משבר כלכלי אדיר עמד בפתח.

ב־7 באוגוסט 1980 פוטרה מעבודתה במספנות גדנסק המנופאית אנה ולנטינוביץ', כחמישה חודשים לפני מועד יציאתה המתוכנן לפנסיה. הסיבה: חברות באיגוד עובדים לא חוקי והפצת עלונים. כאקט של סולידריות בעקבות הפיטורים, ועל רקע המשבר הכלכלי, השביתו העובדים ב־14 באוגוסט את המספנות. השביתות התפשטו בפולין כולה. מנהיג המחאה העולה היה חשמלאי שפוטר מהמספנות כמה שנים קודם לכן, לך ולנסה. באותם ימים התחילה להתהוות התנועה החדשה, והדרישה הראשונית היתה להחזיר את ולנטינוביץ' ואת ולנסה לעבודה.

יומיים לאחר מכן הגיעו למספנות נציגים של שאר המקומות השובתים, ולמחרת כבר פורסמה רשימת הדרישות של העובדים. הם כללו את הדרישה לאיגודי עובדים חדשים ועצמאיים, הקלת הצנזורה, הזכות לשבות, שיפור שירותי הבריאות, שחרור אסירים פוליטיים וזכויות נוספות לכנסייה. ב־31 באוגוסט נחתם עם הממשל הקומוניסטי הסכם גדנסק ההיסטורי, שסלל את הדרך לשינויים פוליטיים נוספים, ובסופו של דבר לירידת הקומוניסטים מהשלטון. חנו של גרק סר בעיני הסובייטים והוא הודח מתפקידו כראש הרפובליקה.

בעקבות ההצלחה של המחאה באוגוסט, הקימו נציגי העובדים ובהם ולנסה את סולידריות, איגוד העובדים הלאומי – האיגוד העצמאי הראשון בכל הגוש הסובייטי. בהדרגה נהפך האיגוד החדש לתנועה חברתית מהפכנית, שמשכה מיליוני אזרחים.

 

העיקר להתנגד

מי שהיה עד לתהפוכות ההיסטוריות האלה והכיר באופן אישי את הדמויות המעורבות הוא אנדרי גשיורובסקי, כיום איש עסקים שחי בקיסריה, ויו"ר עמותת יד לעזרה המסייעת לניצולי שואה. בתקופה שתנועת סולידריות הוקמה היה גשיורובסקי סטודנט לרפואה ולקח חלק בתנועת ההתנגדות של הסטודנטים. "המשכתי להיות פעיל בסולידריות בתקופה שהייתי רופא. כשלך ולנסה התמודד על הנהגת פולין כבר הייתי איש עסקים, ויחד עם עמיתי תמכנו בו כספית ומורלית", הוא מספר.

על הרגע לצמיחת התנועה אומר גשיורובסקי כי "ב־1980 פולין היתה חלק מהשלטון הקומוניסטי, אבל הרוב המכריע של הפולנים הם קתולים אדוקים מאוד. בניגוד למדינות אחרות, שבהן הדת פחות חשובה, בפולין היה לה תפקיד מרכזי בהתנגדות למשטר הקומוניסטי. תנועת סולידריות הצליחה לאחד את האומה בכיוון אחד", הוא מספר.

"היא צמחה במהירות וקיבלה כוח אדיר, כך שהיתה מסוגלת לשתק את כל המדינה באמצעות הכרזה על שביתה. למנהיגים הקומוניסטיים לא היתה ברירה והם נאלצו בסופו של דבר להתפשר מבחינה פוליטית. בכל מדינה יש הרבה דעות פוליטיות ואנשים מושכים לכיוונים שונים. במקרה הזה, למרות חילוקי הדעות, האומה כולה התאחדה סביב מנהיגות אחת במטרה להתנגד. ההתנגדות אמנם היתה הדבר העיקרי, אבל היא נעשתה בדרכי שלום".

ב־1981 שלט בפולין הגנרל וויצ'ך ירוזלסקי, שלימים ייזכר כמנהיג הקומוניסטי האחרון שלה. הוא השליט משטר צבאי במדינה, בטענה כי הכאוס המשתולל בה עלול להביא לפלישה של הרוסים. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם אם ברית המועצות אכן שקלה פלישה לפולין בשנים אלה, ובכל מקרה, היה ברור כי המשטר הצבאי נועד בעיקר לעזור לירוזלסקי להילחם באופוזיציה המתרחבת.

מנהיגי סולידריות נעצרו והושמו בבידוד, ועמם נעצרו כמה אלפי פעילים נוספים. אבל לתנועה היו גם אוהדים בעלי השפעה, הידועים שבהם היו רונלד רייגן, מרגרט תאצ'ר והאפיפיור. התנועה נאלצה להמשיך את פעילותה במחתרת, אבל היא קיבלה סיוע מגופים רבים, בהם ה־CIA והכנסייה הקתולית.

המשבר הכלכלי התרחב, ותורים ארוכים נראו בכל מקום בשל המחסור במזון. המערב הטיל על פולין סנקציות כלכליות בעקבות הדיכוי הפוליטי של הממשל, וכמעט שלא ניתן היה להשיג מוצרי מותרות מהמערב.

יתרות המט"ח של פולין הלכו והידלדלו, ושער המטבע הפולני הוחזק על ידי הממשלה באופן מלאכותי. במדינה התפתח שוק שחור, וחלק ניכר מהמוצרים ניתן היה להשיג רק באמצעות מטבע זר. פרויקטי התשתית הגדולים שבנייתם התחילה בשנות ה־70 הופסקו באמצע כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה, וחלקם הושלמו רק כמה עשורים מאוחר יותר. חלקם לא הושלמו כלל. מאות אלפי פולנים עזבו את המדינה, ורובם השתקעו במערב.

התמונה השתנתה פעם נוספת עם בחירתו של מיכאיל גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית ב־1985. הרפורמות שעליהן הכריז כשנה לאחר מכן העניקו מידה של חופש למדינות הגוש הקומוניסטי, והשפיעו על הפוליטיקה הפנימית בפולין: באותה שנה שוחררו האסירים הפוליטיים וסולידריות התחילה לצאת מהמחתרת.

ב־1988, כמעט עשר שנים לאחר הקמת התנועה, הבין המשטר הקומוניסטי בפולין כי אין לו ברירה אלא להיכנס למשא ומתן עם סולידריות – לא רק משום שיחסי הכוחות בעולם השתנו באופן דרמטי, אלא גם בגלל שהמצב הכלכלי חייב רפורמות מבניות, ולשם כך נדרשה לגיטימציה ציבורית. השינוי בפולין היה חייב לבוא.

באוגוסט הודיע שר הפנים בנאום ששודר בטלוויזיה כי הממשלה מוכנה למשא ומתן עם נציגי התנועה. בבחירות חופשיות למחצה שהתקיימו שנה לאחר מכן זכתה סולידריות בכל המושבים שהיו פתוחים בפניה (35% מהמושבים בפרלמנט). תפקידה ההיסטורי כתנועה מהפכנית הסתיים. ב־1990 נבחר ולנסה לנשיא פולין. המהפך הושלם – אבל העבודה הפוליטית הקשה רק החלה.

האם אפשר לתת לתנועה את הקרדיט על המעבר של פולין מקומוניזם לדמוקרטיה? "לא בדיוק", סבור גשיורובסקי. "ההתנגדות של סולידריות הובילה להכרה בכך שחייב להיות שינוי. אבל בדיעבד ידוע שהיו גם הסכמות מתוזמרות היטב בין רייגן לגורבצ'וב. זו הפעם הראשונה שמדינה קומוניסטית חדלה להיות כזו ונהפכה לדמוקרטית, ועוד בדרכי שלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#