משנה מקום משנה הכל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משנה מקום משנה הכל

למבנה הפיזי של חלל העבודה יש משמעות החורגת משיקולי עיצוב או פרקטיקה. שלושה ארגונים שעברו משרדים, וגילו שהמעבר לא תם כשהמובילים נוסעים

תגובות

במשך כ-25 שנה שכן משרד עורכי הדין ש. הורוביץ בשני מבנים היסטוריים ברחוב אחד העם בתל אביב, ולאורך התקופה נערכו בו רק שיפוצים קלים והתאמות. לפני כמה שנים, כשבעלי המשרד החליטו על שדרוג סביבת העבודה, עמדו בפניהם שתי ברירות: לעבור למגדל משרדים עם ארומה מודרנית, או לשכור משרדים זמניים, להשקיע בשיפוץ הבניינים לשימור שבהם ישב המשרד כל השנים ובחיבור ביניהם, ולחזור אליהם בסוף העבודות. ההתלבטות היתה קשה. מעבר למגדל חדש היה אופציה פשוטה יותר לביצוע, ולכאורה מתבקשת, אלא שכפי שמעיד עו"ד טל בנד, שותף בכיר במשרד, הסנטימנטים גברו לבסוף על שיקולי התועלת: "נהנינו לעבוד כאן כל השנים, לכן בסופו של דבר גברה הדעה שצריך לסבול את תקופת המעבר ולחזור בכל זאת".

 

הבחירה לחזור למשרדים ההיסטוריים התבססה גם על העצמאות הנובעת מהבעלות של המשרד על הבניינים לשימור, ועל ייחודה של הסביבה, שלדעת השותפים הוא משמעותי לפירמה. אבל יש לה גם מניע נוסף, משמעותי יותר מכפי שנדמה: למבנה המשרדים - חדרים סגורים או אופן-ספייס, חלל אחד או חלוקה על פני קומות או בניינים נפרדים, ואופן מיקום המחלקות השונות בתוך המבנה - יש השפעה מרחיקת לכת על הדינמיקה הפנימית בכל ארגון, ועל יעילותו הכוללת. עובדי ש. הורוביץ עמדו לגלות זאת על בשרם.

 

לגלות הזמנית במגדל המשרדים יצאו העובדים עם הבטחה לשוב בתוך שנה, אך זו התארכה לשלוש. החוויה, מספר בנד, שישב במשרדים המקוריים במשך שני עשורים, היתה לא פשוטה. "חלק משותפים עדיין לא השתחררו מהטראומה", הוא צוחק. "התנאים הפיזיים במגדל היו פחות טובים מבחינת גודל החדרים, גובה התקרות ומצב הבניין. מה גם שבגלל המעבר 'הזמני' לא השקיעו הרבה במשרדים במגדל, והיתה ירידה ברמת החיים של העובדים".

המשרדים הזמניים שאליהם עברו עובדי החברה שכנו באותו אזור בתל אביב, כך שהם לא נאלצו לנסוע רחוק יותר או להתמודד עם אתגרים חדשים בתחום החנייה. ההבדל היחיד היה בסביבת העבודה, אבל הוא התברר כמשמעותי מאוד. במגדל התפרס המשרד על פני ארבע קומות, ובנד מסביר כי אף שנשמרה רציפות בקומות, הפיזור בכל זאת יצר נתק בין העובדים, שבמקום להיפגש באופן ספונטני במסדרונות, כפי שהורגלו, ראו זה את זה רק במעלית או בחניון. שינוי כזה אולי נראה מינורי בהשוואה למצב גובה התקרה, אך עובדים שמתקשים לפגוש זה את זה משתפים פחות פעולה, ועם כל הכבוד לתקשורת במיילים - היא מנוכרת יחסית למפגש פנים אל פנים.

הטראומה הסתיימה רק עם חזרתו של המשרד לבניינים המשופצים. הפעם, מספר בנד, לא נדרשה תקופת הסתגלות. "לטוב מתרגלים מהר", הוא אומר. "השיפור הוא כבר כשבאים לעבודה בבוקר וכיף להסתכל על הבניין". התנאים הפיזיים במשרדים המחודשים מאפשרים מפגשים רבים בין העובדים, ואלה הופכים את התנהלות החברה ואת ההרגשה של העובד לטובה יותר. כעת המשרדים כוללים מרחב שמחבר בין שני הבניינים, ובו ממוקמים המעלית וגרם המדרגות שבהם רואים העובדים זה את זה, וגם קפיטריה שמשמשת למפגשים ספונטניים. בשעות הצהריים היא מלאה ותוססת. בנוסף, המחלקות השונות במשרד יושבות במרוכז. בנד, לדוגמה, ויתר על המשרד שבו ישב כל השנים כדי שיוכל לשבת עם כל המחלקה בקומה הראשונה. "היום אני חושב שגם אלה שתמכו בשעתו במעבר למגדל שמחים מאוד עם התוצאה וההחלטה", הוא מסכם.

לוקיישן לוקיישן לוקיישן

העובדים בש. הורוביץ אינם יוצאי דופן. בחברות וארגונים רבים נתפס מעבר למשרדים חדשים כאירוע מורכב הדורש התייחסות מיוחדת ותקופת החלמה - לא כל כך מסיבות של קשיים לוגיסטיים, כמו בשל החשש מההשפעות הלא צפויות שעשויות להיות למשרד חדש ולעיצוב חדש על התנהלות החברה. "אנחנו מעצבים את הבניינים שלנו, והם מעצבים אותנו", אמר וינסטון צ'רצ'יל, והוכיח לא רק יכולת מרשימה של קופירייטינג, אלא גם הבנה עמוקה של הקשר בינינו לבין הסביבה שבה אנו מבלים יום יום - קשר שהבנתו שווה הרבה כסף כשמדובר בחברות ובמשרדים.

אדריכלים ומעצבים אוהבים לומר שבניין הוא הפשטה ודימוי של עקרונות חברתיים ושל האופן שבו אנו רואים את עצמנו. משרדים עם הרבה קירות זכוכית, למשל, מבטאים את השקיפות של החברה, ואולמות גדולים של אופן-ספייס הם לא תוצר של חיסכון במקום אלא מבטאים את הדמוקרטיה שבבסיס הארגון. גם לשימוש בחומרים שונים יש משמעות במילון האדריכלי-עיצובי, ובכל זאת, אידאות אדריכליות מספרות רק חלק מהסיפור: בסופו של דבר הבחירות התכנוניות מולידות מקום עבודה שאנשים צריכים להתנהל בו, ומשפיעות מדי יום על איכות עבודתם ועל אופן התנהלותם - הן ברמת העובד והן ברמת החברה. אפשר לדבר הרבה על הנגשת ההנהלה לעובדים, אבל אם הבוס יושב בקומה העליונה, וצריך להמתין למעלית בכל פעם שרוצים לדבר עמו, הוא הופך באופן טבעי לכמעט לא זמין. באותו אופן, אם חברה מצהירה על עצמה כעל ארגון שטוח וסוציאלי, שבו יש מקום מכובד לכל העובדים, אבל בפועל אנשי אחת המחלקות יושבים במרתף ללא אור יום טבעי, המסר לעובדים הוא ברור יותר מכל מסמך עקרונות.

לכן, מעבר למשרדים חדשים, שאף פעם לא יהיו העתק מדויק של קודמיהם, גורר בהכרח ארגון מחודש של החברה. העובדים צריכים לבדוק מחדש לא רק איפה יושב מוטי ממדור שכר, אלא גם מה רמת הנראות שלהם בארגון, ומהי רמת הנגישות למעלה ומלמטה.

בש. הורוביץ הלכו צעד אחד קדימה, ותיכננו את חידוש המשרדים הוותיקים לפי הלקחים שנלמדו בתקופת המעבר. החלק המרכזי בשיפוץ היה יצירת חיבור בין שני המבנים המשמשים את המשרד באמצעות מבנה זכוכית מואר שבו יכולים העובדים לפגוש זה את זה. לדברי מתכננות הפתרון, האדריכליות מרים מימן וברוריה שקד-אוקון, זה האלמנט החשוב ביותר בתכנון המחודש של המשרד. "יש במשרד הרבה עובדים, וחשבנו שאם לא היה מקום מפגש וחלל שיאפשר אינטראקציה חברתית, תימשך התחושה שהיתה לעובדים במגדל", מסבירה מימן.

בכלל, למקומות מפגש אקראיים במקום העבודה יש חשיבות עצומה. פינת קפה, קפיטריה, חדר מנוחה ואפילו פינת עישון מאפשרים לעובדים מרחב למפגשים לא מתוכננים הנושאים אופי אישי יותר, ובמונחים ניהוליים: מגדילים את תחושת החיברות ואת הקשר בין העובדים. נכון שלכאורה מדובר בשטח מבוזבז, ועוד בכזה שמעודד את העובדים לבזבז זמן, אבל רובנו רואים בקשרים בינאישיים תנאי הכרחי לתחושת הערך שאנו חשים במקום העבודה, ולקשרים האלה יש גם השלכות על ההתנהלות החלקה של הארגון בכללותו. כדי ששמוליק מהחשבונות יסכים להישאר שעות נוספות מכיוון ששולי חולה, הוא צריך להרגיש אליה משהו יותר מהיכולת לזהות את פניה ולדעת מהו שם משפחתה.

גם לתחושת המקום ולחיבור לסביבה יש חשיבות גדולה כרכיב בתחושת הערך שחשים העובדים. במשרדי ש. הורוביץ, המבנה שמחבר בין הבניינים מחדיר הרבה אור טבעי לחלל, וגם מעניק תחושה תל אביבית. "לא רצינו שהחיבור יהפוך לעוד בניין", מדגישה שקד-אוקון. "רצינו להתחבר לעיר שבחוץ, גם מבחינת המראה והעיצוב וגם באמצעות הימנעות מבנייה של מאסה. התוספת השקופה מדגישה את התחושה של הרחוב התל אביבי גם בתוך המבנה". בנוסף לחיבור שני האגפים, נעשה שינוי במיקומם של חלק מהמשרדים, כדי ליצור מצב שבו המחלקות יושבות יחד. עם זאת, שיטת החלוקה הבסיסית של המשרדים נשמרה לאחר השיפוץ - כל אחד מהשותפים חולק משרד עם המתמחה שלו, כך שמבחינה זו התנהלות הארגון לא השתנתה.

עכשיו כולם יחד

תלאות המעבר של עובדי ש. הורוביץ לא היו מוכרות לעובדי הבנק הבינלאומי, שעברו עוד קודם למגדל מרשים בחלק הדרומי של שדרות רוטשילד, אשר תכנן משרד האדריכלים Pei Cobb Freed מניו יורק בשיתוף עם המשרד הישראלי ניר קוץ אדריכלים. גם כאן היה חשש אמיתי לפני המעבר, וכדי להקל במעט על ההלם הצפוי נעשו ההכנות למעבר בזהירות, ותוך שיתוף העובדים. סמנכ"ל ראש מערך לוגיסטיקה בבנק הבינלאומי, יאיר יצחקי, מספר על סיורים מקדימים באתר המגדל לוועדי העובדים עוד בשלב הבנייה, ועל ביקורי טרום-מעבר במשרדים למנהלים ולעובדי המחלקות השונות. "שיתפנו את ועדי העובדים כדי שיראו אם השטח שמיועד לכל פקיד ומנהל דומה למה שהיה קודם לכן, ולמה שקיים בבנקים אחרים", הוא אומר, "וכמובן כדי שיתרשמו מאיכות החיים במבנה החדש, שהיא פועל יוצא של מיזוג אוויר, תאורה טבעית, נוחות תפעול ורמת המערכות".

לפני המעבר למשרדים החדשים היו עובדי הבינלאומי מפוזרים על פני העיר. רובם במשרדים במגדל שלום הסמוך, וחלקם במחלקות שונות ששכנו במקומות נפרדים, כמו מחלקת התשלומים שישבה ברחוב וולפסון. בבניין החדש מקובצים כולם יחד, ונהנים מתנאים משופרים שהושקעה בהם מחשבה לא רק על רווחתם האישית של העובדים, אלא גם על התועלת לארגון. בכל קומה יש פינת קפה וכל שתי קומות חולקות מטבחון. בנוסף יש בחלק מהקומות מרפסות שמאפשרות לעובדים לצאת החוצה וליהנות משאיפה של אוויר צח ומשמש חמימה, ומערכות תריסים שנמצאות בתוך החלונות מאפשרות לשלוט גם בכמות האור הטבעי בחדרים. שינוי משמעותי עוד יותר שהוחלט עליו בבנק הוא למקם את משרדי מנהלי המחלקות בצוותא עם העובדים, ואת משרדי הנהלת הבנק הבכירה בקומה 14 מתוך 28 קומות. "בשל המיקום, העובדים מרגישים שההנהלה נגישה יותר", מסביר יצחקי.

עוד חברה ישראלית שעברה שינוי משמעותי בשנים האחרונות, ובכלל זה מעבר למשרדים חדשים, היא קודאק ישראל (לשעבר קריאו). במשך שנים רבות התפרסה החברה על פני קמפוס שכלל כמה בניינים סמוכים בהרצליה פיתוח. "המבנה הקודם גדל בשיטה צומחת במשך כ-30 שנה - כל פעם לקחו עוד פיסת בניין", אומרת שלומית לוי, סמנכ"ל משאבי אנוש בקודאק. "אחד האבסורדים שנוצרו בשיטה הזאת הוא שבקומה הרביעית של המשרדים היה חדר ייצור - פשוט בגלל שכך יצא".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון פברואר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#