כוחות מנוגדים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כוחות מנוגדים

המיני קאנטרימן הוא חיבור בין שני כוחות טבע מנוגדים: בורגנות ומגניבות. אז למה הבחירה בו היא כמעט בלתי אפשרית?

תגובות

 

מאז ומתמיד נקרעתי בין כוחות מנוגדים: כשעבדתי בהיי-טק רציתי לכתוב, אבל מאז שהפכתי לעיתונאי אני מתגעגע למשכורת הניהולית. כשיצאתי עם רופאה רציתי מישהי קלילה יותר אבל אחרי חודש עם יחצ"נית נזקקתי לתרופת הרגעה. עכשיו כשיש לי בת זוג אנחנו מקשיבים ביחד לקול הפנימי שרוצה בית במושב, אבל מחפשים אותו בסמטאות ליד שדרות רוטשילד בתל אביב כי רק שם אנחנו מרגישים בבית. עד שנמצא אותו אנחנו גרים בגבעתיים ושוברים את הראש איפה נחנה את הג'יפ שנקנה, או שלא - כי לא נעים מהטבע. נראה לי שבמיוחד בשביל אנשים כמוני המציאו את המיני קופר S קאנטרימן, דגם שעצם קיומו הוא עדות למאבק זהות ששורשיו ננטעו לפני עשור.

הנה תקציר העשור האחרון מנקודת מבט מצומצמת במיוחד: בשנת 2000 עלתה על הכביש הגרסה המחודשת של המיני המיתולוגית (בתוספת השם קופר) עם קווים מעוגלים, צבעים שמחים ועיצוב פנים ברטרו-שיק ונהפכה בן לילה למשאת נפשם של צעירים. המיתוג של הקופר היה חד משמעי: סקסי להחריד, קטן מידות, שמבטיח ומקיים חווית נהיגה צמודת אספלט, ועם נפח בגאז' שמתאים לכדורסל וסלסלת פיקניק. וזהו.

 

 

מאז עברו השנים, המעריצים התברגנו, הולידו ילדים, צברו עוד כסף, ומצאו עצמם נקרעים בין שני כוחות טבע אימתניים ומנוגדים: מגניבות מול בורגנות. במקביל נהפכו רכבי הכביש-שטח לפופולריים בקרב זוגות צעירים עירוניים בעלי כיסים עמוקים. הרכבים הללו אפשרו חניה על מדרכה והתקנת כסא תינוק במושב האחורי בלי הצורך להטות לפנים את המושב שליד הנהג. כדי לתת מענה לכל השינויים המסחררים הללו השיקה היצרנית - תאגיד ב.מ.וו - את המיני קופר S קאנטרימן. תרומתה של קופר לעולם, שאמורה ליישב בין אותם כוחות מנוגדים, כללה חלל מרווח, מרווח גחון גבוה יותר ובאגאז' אמיתי (בערך). אה: וגם עוד שתי דלתות שמאפשרות כניסה נורמלית לעוד אנשים חוץ מהזוג המאוהב. מאז כונתה הקופר בכינויים רבים, המצחיק שבהם ניתן על ידי כתב שכינה אותה ג'מבו שרימפס. לא בדיוק הבנתי למה, אבל זה נשמע די מצחיק.

 

אז עכשיו זה ברור מדוע הייתי חייב לעשות סיבוב על הג'מבו שרימפס הזה? בתור מי שמאוד אוהב את המיני קופר אבל לא רכש עד כה אחד בשל בעיית לוח זמנים - לא היה לי זמן למצוא 250 אלף שקל - חשבתי שיהיה נחמד לחוות דעה על הדגם החדש והיקר יותר באמצעות טיול ארוך, נגיד לחרמון. למה לחרמון? כי זאת הנקודה הכי רחוקה ולבנה שיכולתי לחשוב עליה. אל תטעו: בדרך להר המושלג ניקרה במוחנו המחשבה שאולי היינו צריכים לנסוע דווקא לדרום שכל כך יפה בעונה הזו. כוחות מנוגדים כבר אמרתי?

כך או כך, התיישבתי במושב הנהג, ובהתרגשות החלקתי את המפתח לתושבת והנעתי את הקופר בלחיצת כפתור. המנוע נהם ואז גלינג - הוא השמיע מין צליל שכזה, כאילו הפעלתי אפליקציה באייפון. עד כה המגניבות שולטת, ללא ספק.

 

שילבתי להילוך נסיעה ולקחתי אוויר, יש הרבה ממנו ברכב הזה: תקרה גבוהה ומרחב פנימי עצום יצרו חלל גדול יותר מאשר במשפחתית רגילה, חלל שמאפשר לארבעה מבוגרים לשבת בנוחות מקסימאלית, שניים מקדימה ושניים מאחור, שכן במקום ספסל אחורי הרכיבו שני כיסאות מפנקים.

במבט שני, נראה כאילו הרכב כולו נופח בסטרואידים. הכל בגדול: מד המהירות הענק במרכז הרכב, המוני כפתורים קטנים ומקסימים בכל מקום, שמקנים תחושה של ישיבה בתא טייס במטוס. כמובן שהכל מעוצב לעילא, החל בידית בלם היד המגניבה ביותר שפגשתי אי פעם - מין מנוף ענק - וכלה בחלון שכאשר פותחים אותו מגלים שהוא חתוך בזווית מיוחדת. וזה עוד לא הכל: מסילת מתכת מוארת חוצה את הקופר לכל אורכו ומאפשרת להתקין אבזורים כמו נרתיק למשקפיים, מתקן לכוס קפה או תושבת לאייפד. זה מקסים ומקורי.

 

הדרך רצה מבעד לחלונות, ודי מהר גיליתי כמה נעים שם בפנים: הקאנטרימן הוא רכב גבוה שמסתכל על המשפחתיות בכביש מלמעלה וגם כאשר ג'יפים עצרו לידנו לא הרגשנו בנחיתות. ההגה מדויק מאוד ויחד עם הנעה בו-זמנית לכל ארבעת הגלגלים עמד לרשותי המון כוח. מערכת מתלים נוקשה למדי משאירה את השליטה על הרכב בידיים של הנהג גם בסיבובים אבל לפני כל באמפר, שיבוש או דרך עפר יש לנקוט בזהירות רבה. אגב, למרות ההנעה לארבעת הגלגלים, לא מדובר ברכב שטח, והמקסימום המומלץ הוא נסיעה בדרכי עפר מעוצבות.

המושבים נוחים מאוד. תא הנוסעים שקט, אך לא מבודד לגמרי את הנוסעים מהעולם, וטוב שכך. הקאנטרימן מושכת מבטים, הצבעה, שאלות, חיוכים. לחרמון אני מגיע רענן ומשועשע. ככל שאנחנו מתוודעים אל הרכב, אנחנו מתאהבים בו יותר, וכמו בכל רומן נחשפים גם לחסרונות שלו: שעון המהירות הענק התגלה כלא אפקטיבי. גדול מדי, קרוב מדי, ובעיקר בצד מדי. כדי לפצות על חוסר הפונקציונליות שלו שתלו מול עיני הנהג מד נוסף שבתוכו מסך קטן המציג את המהירות. שאר המידע החיוני מרוכז בשורה אחת וקצת, ואני מאמץ את עיני כדי לפענח מה קורה שם. הבורגנות מתחילה להרים את ראשה המכוער: יכול להיות שזה יותר מדי בשבילי? וגרוע מכך: יכול להיות שהגיע הזמן למשקפי קריאה?

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון פברואר של מגזין TheMarker

להזמנות חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#